אניבאלה זואילו

אניבאלה זואילו
לידה 1537?
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1592 (בגיל 55 בערך)
לורטו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Cesare Zoilo עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אניבאלה זויאלו (באיטלקית: Annibale Zoilo, נולד ב-1537 בקירוב, מת ב-1592) היה מלחין וזמר איטלקי מן האסכולה הרומאית של שלהי תקופת הרנסאנס. הוא היה בן זמנו של פלסטרינה וכתב מוזיקה בסגנון דומה מאוד לשלו, מלחין בולט ומנצח מקהלה ברומא בסוף המאה ה-16.

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זואילו נולד ברומא, אבל אין תיעוד רב לשנות חייו הראשונות. ב-1558 הוא מופיע ברשומות כזמר ב"קאפלה ג'וליה" (הקאפלה היוליאנית) וב-1561 כבר כיהן כמאסטרו די קאפלה של "סן לואיג'י דה' פראנצ'זי"; העובדה, שהתקדם במהירות רבה כל כך למשרת חשיבות כזאת מלמדת, שכנראה היה זמר עוד לפני האזכור הראשון שלו בקאפלה ג'וליה. הוא המשיך להחזיק במשרתו בסן לואיג'י דה' פראנצ'זי עד 1566, ומשנת 1567 עד 1570 היה מאסטרו די קאפלה בסיינט ג'ון לאטרן, אחת המשרות המוזיקליות היוקרתיות ביותר ברומא. ב-1570 החליף אותו הצרפתי ברתולומאו רוי וזואילו עבר לשיר בקול אלט במקהלת הקאפלה הסיסטינית, שם נשאר עד יולי 1577, אז פרש עקב מחלה. באוקטובר, מכל מקום, החלים די הצורך לקבל את מינוי האפיפיור גרגוריוס השלושה-עשר, יחד עם פלסטרינה, לעריכה ותיקון המוזיקה לספר התפילות הרשמי, לצד מוזיקה ליטורגית אחרת של הכנסייה.

זואילו תפס עוד משרות עם תום הקריירה שלו בקאפלה הסיסטינית, ביניהן מאסטרו די קאפלה בקתדרלת טודי, משנת 1581, מינויו המתועד הראשון מחוץ לרומא; ב-1584 תפס משרה דומה ב"סאנטה קאזה, בלורטו. נוסף לתעסוקה כמנצח מקהלה במקומות שונים, נקשר שמו ב-Oratorio di SS Trinità dei Pellegrini e Convalescenti ברומא, ארגון ששילם לו בכמה הזדמנויות, אולי בעד יצירות מוזמנות. זואילו מת בלורטו. הסיבה לעזיבתו את רומא, עיר הולדתו ומחוז הצלחתו כזמר ומנצח מקהלות, אינה מופיעה ברשומות, אבל הוא המשיך לחבר מוזיקה בשביל מקהלת הקאפלה הסיסטינית עד 1582.

המוזיקה שלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של זואילו דומה בסגנונה לזו של פלסטרינה בשימוש שהיא עושה בקווים קונטרפונקטיים זורמים בשופי, עם טקסט מבטא ברורות, כמעט ללא זכר לכרומטיות הנסיונית והיסודות המרקמיים המופיעים במוזיקה של צפון איטליה או נאפולי באותה תקופה. מוזיקת הקודש שלו כתובה לארבעה ולשמונה קולות וכוללת מיסות, מוטטים, מזמורים, רספונסורות (תשובות העדה בתפילה), תחינות, סופראג'ה (תפילת הכומר) ושאר מוזיקת קאפלה ווקאלית.

נוסף למוזיקת הקודש שלו, הוציא זואילו לאור שני ספרי מדריגלים. אחד המדריגלים שלו,Chi per voi non sospira, זכה לפרסום בלתי מבוטל כשהודפס בקבצים רבים; נוסף לכך, הוא שימש את וינצ'נצו גליליי ב- Fronimo: dialogo ... sopra l'arte del bene intavolare בטבלטורה ללאוטה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Harry B. Lincoln: "Annibale Zoilo", Grove Music Online, ed. L. Macy (Accessed June 24, 2006), (subscription access)
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • הארי ב. לינקולן: "אניבאלה זואילו", מילון גרוב המקוון בעריכת ל. מייסי.
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות' 1954.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]