מבוסס על | אנקת גבהים מאת אמילי ברונטה |
---|---|
בימוי | רוברט פואסט |
הופק בידי |
סמואל ז. ארקוף (אנ') ג'יימס ה. ניקולסון |
תסריט | פטריק טילי |
עריכה | אן צ'גווידן |
שחקנים ראשיים |
אנה קלדר-מרשל טימותי דלטון |
מוזיקה | מישל לגראן |
צילום | ג'ון קוקילון |
מדינה | בריטניה |
חברת הפקה | American International Pictures |
חברה מפיצה | American International Pictures (אנ') |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 9 ביוני 1970 (בריטניה) 18 בפברואר 1971 (ארצות הברית) |
משך הקרנה | 104 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט פנטזיה, סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
תקציב | $800,000[1] |
הכנסות | 4.5 מיליון דולר |
דף הסרט ב־IMDb | |
אנקת גבהים (באנגלית: Wuthering Heights) הוא סרט קולנוע משנת 1970 שביים רוברט פוסט (אנ'). הסרט מבוסס על הרומן באותו שם מאת אמילי ברונטה. בדומה לגרסה הקולנועית משנת 1939, הסרט מתמקד ב-16 הפרקים הראשונים של הרומן ומסתיים עם מותה של קתרין ארנשו לינטון. המשך הסיפור העוסק בתלאותיהם של בתה של קתרין, בנו של הינדלי ובנו של היתקליף הושמטו כליל מן הסרט.
גרסה זו של הסרט שונה מהרומן בהיבטים אחדים, הקשורים ברובם להינדלי ארנשו. לרוב הינדלי מתואר כמי שמתאכזר ומדכא את היתקליף, בסרט זה ההתייחסות אל הינדלי היא אוהדת יותר. הוא מתואר כמי שנרדף על ידי אביו ושגדל בצילו של היתקליף. עוד בגרסה זו נלי דין, שהיא המספרת, מאוהבת בהינדלי אבל אינה יכולה להביע את רגשותיה בגלל הבדלי המעמדות ביניהם. אחרי מות אשתו הינדלי מתחיל להתהולל, הוא שותה לשוכרה ומהמר. אבל בסופו של דבר הוא מצליח להתגבר על כך.
ההבדל המשמעותי ביותר בין הסרט לרומן הוא שבסוף הסרט הינדלי מצליח לירות בהיתקליף ולהרוג אותו, וכך האחוזה "אנקת גבהים" נשארת בבעלותו. רוחו של היתקליף וזו של קתרין מתאחדים אחרי מותו.
חברת ההפקה AIP (American International Pictures) הייתה מזוהה עם סרטים רומנטיים-גותיים, אבל ביצירת סרט זה הם הושפעו מהצלחת הסרט "רומיאו ויוליה" מ-1966.[2]
אתרי הצילומים היו ב-"Blubberhouses" בווסטון הול קרוב לאוטלי (אנ') ובברימהם רוקס.
הסרט נכשל בקופות ולא הצליח למשוך קהל. AIP הכריזו על סרט המשך "בחזרה לאנקת גבהים" אבל הסרט לא הופק. כמו כן לא נוצרו עיבודים קולנועיים לספרים קלאסיים נוספים שהיו ברשות אולפן הסרטים.
המלחין מישל לגראן שכתב את הפסקול היה מועמד לפרס גלובוס הזהב עבור המוזיקה המקורית הטובה ביותר.