אנרי ברנשטיין
 | |
| לידה |
20 ביוני 1876 הרובע השמיני של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1953 (בגיל 77) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Henri Léon Gustave Charles Bernstein |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות פאסי |
| השכלה |
תיכון קונדורסה |
| מעסיק |
Théâtre du Gymnase Marie Bell, לז אמבסאדר |
| תפקיד |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אנרי (הנרי) ברנשטיין (בלועזית: Henri (Henry) Léon Gustave Charles Bernstein[1]; 20 ביוני 1876 - 27 בנובמבר 1953) היה מחזאי, במאי תיאטרון ומנהל תיאטרון, תסריטאי ומבקר תיאטרון, אספן אומנות ותועמלן יהודי צרפתי.
ברנשטיין נולד בפריז, צרפת, בנם של מרסל ברנשטיין, סוחר ואספן אומנות, ושל אידה לבית זליגמן, בתו של הבנקאי היהודי אמריקאי ויליאם וולף זליגמן.
ברנשטיין העביר את נעוריו בנעימים, בבתי הימורים ובמרוצים, אך גם לימודים בבית ספר תיכון Condorcet, בהמשך בבית הספר לאומנויות ולאחר מכן בקיימברידג'[2]. ב-1900, בעת שירותו הצבאי כחובש, ערק מצבא צרפת, כדי לרדוף אחר שחקנית שמצאה חן בעיניו, סוזן דרוול, לבריסל. באותה תקופה עמדו להציג בפריז את מחזהו הראשון, Le Marché, אך החזרות נערכו בהיעדרו והוא נאלץ לתת הוראות בימוי באמצעות הטלפון. בבריסל פגש את מאדאם סימון, שהופיעה באותה תקופה בתיאטרון המקומי, אותה הכיר אנרי מזמן, כי היה מיודד עם אחיה הגדול. הוא סיפר למאדאם סימון על צרותיו והיא חיברה בינו ובין מכר שלה, עורך הדין והפוליטיקאי רנה ויויאני, מי שעתיד להיות ראש ממשלת צרפת. ויויאני שכנע את שר המלחמה הצרפתי לבטל לו את העריקה ולמחול לו על המשך השירות הצבאי וכך חזר ברנשטיין לפריז.
ברנשטיין נתן למאדאם סימון את התפקיד הגדול הראשון בקריירה שלה, התפקיד הראשי במחזה Le Détour, תפקיד בו הצליחה מאוד השחקנית והיא קיבלה תפקידים ראשיים נוספים במחזות של ברנשטיין.
גם הוא, כמו אביו, היה אספן אומנות ואסף ציורים של אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים.
תחילה כתב קומדיה יחד עם פייר ובר, Frère Jacques ובהמשך כתב מחזות רבים ובלא מעטים מהם שיחקה מאדאם סימון. בחלק ממחזותיו היו נושאים הקשורים ליהדות ותוכן המבקר את האנטישמיות. בצרפת של תחילת המאה העשרים, אחרי פרשת דרייפוס, היו אנטישמיים רבים בחוגי השלטון ובין האינטלקטואלים. המחזות של ברנשטיין הוצגו בתיאטרון פרטי, אך בעקבות הצלחתם החליט ב-1911, התיאטרון הלאומי קומדי פראנסז, להציג את מחזהו Après moi. החלטה זו הגדישה את הסאה עבור החוגים האנטישמיים ובמיוחד עבור אקסיון פראנסז, שיצאו למאבק נגד הצגת מחזה של יהודי בתיאטרון לאומי. ההתקפות היו על עצם היותו יהודי ועל היותו יהודי עריק. הלחץ הציבורי וההפגנות הביאו את ברנשטיין למשיכת המחזה[3].
בשנות העשרים של המאה העשרים ביטא ברנשטיין הערכה רבה למוסוליני וזה השיב לו עם העיטור הגבוה ביותר של איטליה. ב-1936, כשמוסוליני חבר להיטלר, השיב ברנשטיין את העיטורים.
הגלות בארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עלייתו לשלטון בצרפת של המרשל פטן עזב ברנשטיין את צרפת. הוא הפליג מבורדו לאנגליה על סיפונה של ספינה, שנועדה להוביל 180 מפליגים, אך היו עליה 1300, כולל אישים כמו הבארון רובר דה רוטשילד(אנ'). באנגליה הצטרף לתנועתו של גנרל שרל דה גול. משטר וישי ביטל את אזרחותו הצרפתית ואת כל אותות הכבוד שקיבל. הוא בילה את שנות המלחמה בארצות הברית, כשהוא עושה תעמולה נגד משטר וישי ובעד דה גול. בתקופת שהותו בארצות הברית התגורר במלון ולדורף אסטוריה וזה עורר את קינאת הרבים שלא היו יכולים לממן לעצמם שהות דומה. ב-1946, אחרי המלחמה, חזר לצרפת[4].
מיצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1900 Le Marché (השוק)
- 1902 Le Détour (המעקף)
- 1902 Joujou (ז'וז'ו)
- 1904 Frère Jacques (האח ז'אק) יחד עם פייר ובר
- 1904 Le Bercail (הטלה)
- 1905 La Rafale (הסופה)
- 1906 La Griffe (הטופר)
- 1906 Le Voleur (הגנב)
- 1907 Samson (שמשון)
- 1908 Israël (ישראל)
- 1911 Après moi (אחרי)
- 1912 L'Assaut (ההתקפה)
- 1913 Le Secret (הסוד)
- 1922 Judith (יהודית)
- 1924 La Galerie des glaces
- 1925 Le Venin (הארס)
- 1929 Mélo (מלו)
- 1929 Le Bonheur
- 1934 Le Messager
- 1934 Espoir
- 1935 Le Cœur
- 1937 Le Cap des tempêtes
- 1939 Elvire
- 1949 La Soif
- 1950 Victor (ויקטור)
- 1952 Évangéline (אבנגלין)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנרי ברנשטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נולד אומנם בצרפת, אך אביו יליד פולין ממוצא יהודי אשכנזי ואימו יהודייה אמריקאית
- ^ Henri Bernstein (באנגלית)
- ^ Henry Bernstein (1876-1953) (בצרפתית)
- ^ Our Dueling Playwright (באנגלית)