אפלאסיון (בצרפתית: Appellation d'origine) הוא כינוי מקור המוגדר ומוגן לפי החוק, בו משתמשים כדי לציין היכן גדלו הענבים בהם משתמשים לייצור יין; לסוגים אחרים של מזון יש אפלאסיונים גם כן. הגבלות נוספות החלות על האפלאסיון פרט לגבולות גאוגרפיים הן: הגדרת סוג הענבים המותרים, תנובת ענבים מקסימלית, רמת אלכוהול וגורמי איכות אחרים, ניתן גם לציין אותם לפני שמו של האפלאסיון על-גבי תווית היין. החוקים המגדירים את האפלאסיון תלויים במדינה בה מיוצר היין.
מסורת אפלאסיון היין היא עתיקה מאוד. ניתן למצוא את ההתייחסויות העתיקות ביותר בתנ"ך, שם נזכרים היין של השומרון, היין של הכרמל והיין של עמק יזרעאל. מסורת זו של האפלאסיונים ממשיכה לאורך העת העתיקה וימי הביניים, אם כי לא נחקקו שום חוקים רשמיים. היסטורית, אזור הכרמים הבלעדי (והמוגן) הראשון, היה קיאנטי באיטליה ב-1716 ושיטת הסיווג הראשונה הייתה בחבל טוקאי, הונגריה ב-1730.
ב-1935 נוסד המכון הלאומי לכינויי מקור (INAO), כחלק ממשרד החקלאות הצרפתי, על-מנת ליצור את מערכת הסיווג בצרפת. באזור עמק הרון, הברון פייר לה רואה, עורך-דין וכורם של יין שאטונף-די-פאף, השיג הכרה חוקית של אפלאסיון קוט די רון (Côtes du Rhône) ב-1937. חותמת כינוי המקור המבוקר (Appellation d'Origine Contrôlée), נוצרה וקיבלה תוקף רשמי בחוק הצרפתי בשנות החמישים, שנות השישים ושנות השבעים.
למרות העובדה שהמכון הלאומי לכינויי מקור נוצר רק ב-1935, חבל שמפניה נהנה ממעמד גאוגרפי מוגן של אפלאסיון כחלק מחוזה מדריד (1891), ההסכם קובע שרק יין תוסס שמיוצר בשמפניה וממלא אחר אמות המידה המוגדרות שנקבעו ככינוי מקור מבוקר יכול לשאת את השם שמפניה. זכות זו אושרה מחדש בחוזה ורסאי, בתום מלחמת העולם הראשונה.
גרמניה היא יוצאת דופן בין המדינות יצרניות היין מכיוון שמערכת הסיווג היוקרתית ביותר שלה, הדרגות השונות של Prädikatswein, מבוססים על בשלותם של הענבים, אם כי מוגדרים בנוסף לכך גם כינויי מקור גאוגרפיים. לכן מערכת הסיווג הגאוגרפית של גרמניה, Qualitätswein bestimmter Anbaugebiete, דומה לדרגה הצרפתית השנייה, Vin Délimité de Qualité Supérieure (VDQS).
היסטורית, מערכת סיווג הכרמים הראשונה הייתה בחבל טוקאי, הונגריה, ב-1730. הכרמים חולקו לשלוש קטגוריות בהתאם לסוג האדמה, החשיפה לשמש, והפוטנציאל לפתח את פטריית בוטריטיס סינריאה. תת-החלוקה הייתה: יינות מדרגה ראשונה, דרגה שנייה ודרגה שלישית. צו שהוציא בית הבסבורג ב-1757 ייסד את מחוז תפוקת היין המוגדר בטוקאי. שיטת הסיווג הושלמה ב-1765 ו-1772.
שיטת האפלאסיון השלישית בוותיקותה, אחרי קיאנטי וחבל טוקאי נעשתה בפורטוגל ב-1756, ועסקה ביין פורט, שהופק באזור עמק הדורו.
האפלאסיונים של קנדה כוללים את קולומביה הבריטית ואונטריו. קולומביה הבריטית מחולקת לארבעה אזורי גידול גפנים (Designated Viticultural Areas ובראשי תיבות: DVAs). עמק אוקאנאגן (Okanagan), האי ונקובר, קניון פרייזר ונהר סימילקאמין (Similkameen). אונטריו כולל ארבעה DVAs: חצי האי ניאגרה, חופה הצפוני של ימת אירי, פלי איילנד (Pelee Island) ומחוז פרינס אדווארד (Prince Edward County). שתי הפרובינציות לוקחות חלק ב"ברית איכות סוחרי היינות" (Vintners Quality Alliance ובראשי תיבות: VQA), שמתבססת על הדגם של התקינה האירופית.
אזורי גידול הגפנים בארצות הברית (American Viticultural Area ובראשי תיבות: AVA). הדרישה היחידה לשימוש בסימון AVA על-גבי תווית היין היא ש-85% מהיין צריך להגיע מענבים הגדלים בגבולות השטח הגאוגרפי של ה-AVA. אזור ה-AVA הראשון בארצות הברית היה באוגוסטה, מיזורי, ב-1980. האפלאסיון של אוגוסטה משתרע על-פני 39 קילומטרים רבועים של שטח אדמה ליד נהר מיזורי, שממתן את הטמפרטורות ומעניק אקלים אופטימלי לגידול גפן היין ויטיס ויניפרה.