אפליה דתית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בערך זה חסר מידע חיוני להבנת הנושא. כמו כן המידע הנכתב אינו מדויק, חסר מקורות ונוטה למגמתיות.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בערך זה חסר מידע חיוני להבנת הנושא. כמו כן המידע הנכתב אינו מדויק, חסר מקורות ונוטה למגמתיות. | |
אפליה דתית היא הבחנה בין פרט או קבוצה בעקבות אמונתם הדתית, לרוב כאשר מאמיני דתות שונות (או זרמים בהן) מטופלים באופן לא שווה. אפליה דתית מתייחסת גם לעמדות שליליות, דעות קדומות, עוינות, שנאה, פחד או אי-סובלנות כלפי דתות שונות או זרמים שונים.[1] זה כולל מקרים שבהם מאמיני דתות, חסידי פלגים שונים, או חסרי דת זוכים ליחס לא שוויוני בשל אמונתם, בין אם על פי החוק או במסגרות מוסדיות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין הדוגמאות לרדיפה דתית בהיסטוריה ניתן למנות את דיכוי כיתות המינים בידי הכנסייה בימי הביניים, פעולת האינקוויזיציה בספרד, השלטת דת מדינה: פרוטסטנטית או קתולית באירופה בתחילת העת החדשה, מה שהוביל בין השאר לטבח ההוגנוטים בצרפת, וכן רדיפת הדת בידי המדינות הקומוניסטיות. לעיתים מטרת האפליה היא להוביל להמרת דת אל הדת השלטת.
באסלאם אפליה כלפי בן דת אחר היא חלק מובנה מהדת. במסגרת מעמד הדִ'ימִי שניתן לבעלי דת אחרת, לרוב בני הדתות המונותאיסטיות, הם חויבו בתשלום מס מיוחד, והוטלה עליהם שורה של הגבלות שנועדו להשפילם ולהבליט את נחיתותם לעומת המוסלמים. למשל איסור על קיום טקסים דתיים בפומבי, לבוש מיוחד, איסור רכיבה על סוס או גמל, איסור בניית בית תפילה מעל לגובה מסגד, איסור על תקיעת שופר ליהודים, ועל צלצול בפעמונים לנוצרים. החוקים המסדירים את מעמד בני החסות בדת המוסלמית נמצאים בטקסט הקנוני המוסלמי תנאי עומר.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק בישראל אוסר על אפליה דתית, חל איסור על מעסיקים להפלות בין עובדים מטעמי דת ואיסור אפליה בקבלת עובד בשל סירובו לעבוד ביום שבת.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אתר משרד העבודה והרווחה,, שאלות ותשובות
- ^ איסור אפליית עובד מטעמי דת, באתר כל זכות
