אצבוע (צמח)
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות לשוניות, מקורות סותרים, ראו כאן.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות לשוניות, מקורות סותרים, ראו כאן. | |
 אצבוע
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | גנציינאים |
| משפחה: | הרדופיים |
| סוג: | אצבוע |
| שם מדעי | |
 Caudantheraבראון, 1810 | |
אֶצְבּוֹעַ (שם מדעי: Caralluma או Caudanthera) הוא סוג צמחים ממשפחת ההרדופיים שבעבר שויך לאסקלפיים ונפוץ מניז'ר ועד לישראל ומשם עד צפון מערב הודו[1]. הוא בולט בגבעוליו הבשרניים והמטמיעים, המשווים לו מראה המזכיר קקטוס. שמו מגיע מגבעוליו דמויי האצבעות. הסוג מונה 4 מינים[2]: מין אחד אנדמי לג'בוטי, השני לחצי האי-הערב (ערב הסעודית ותימן), השליש נפוץ ביותר מניז'ר ועד צפון מזרח אפריה הטרופית, ומחצי האי ערב ועד צפון מערב הודו. הרביעי והאחרון הוא אצבוע ים-המלח, היחיד בסוגו בישראל.
שני מינים המכונים אצבוע, אצבוע מגובשש ואצבוע אירופי משויכים לסוג אחר (Apteranthes) ונמנים עם משפחת ההרדופיים.
על פי המיון העדכני ביותר של מכוסי הזרע (APG III), משפחת ההרדופיים במתכונתה המסורתית היא קבוצה פאראפילטית. התיאור העדכני של המשפחה לפי שיטת מיון זו כולל בתוך ההרדופיים את כל הסוגים ששויכו בעבר למשפחת האסקלפיים[3].
תיאור כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האצבוע מתייחד, ביחס לשאר צמחיית הבר של ארץ ישראל, במראה דמוי קקטוס, הנובע מהגבעולים הבשרניים שלו. אך כמובן שהוא נמנה עם משפחת ההרדופיים (לשעבר האסקלפיים), שחלק מסוגיה בשרניים - תפוצת משפחת הצבריים המכונים "קקטוסים" היא ביבשת אמריקה בלבד.
בשרניותו של הצמח מהווה התאמה לגידול בתנאי יובש: לגבעול בשרני שטח פנים קטן, ולכן האידוי ממנו מופחת. בעונות צמיחה נוחות, כדוגמת החורף בארץ ישראל, מפתח האצבוע עלים זעירים. ואכן, האצבוע גדל בעיקר בתנאי גידול קשים, בעיקר במפנים דרומיים בבתי גידול אבניים. שם, כשלשאר הצמחים מדובר בתנאים קשים לגידול, האצבוע משגשג.
האצבוע מאופיין במסלול הטמעה ייחודי - CAM (Crassulacean acid metabolism) - המותאם לחיסכון במים. שם המסלול נקרא על שם משפחת הטבוריתיים בשפה האנגלית Crassulaceae.
סוג זה הוא קרוב לסוג סטפליה, הכולל מינים רבים של צמחים בשרניים המזכירים את האצבוע. יש המכלילים את הסוגים הבשרניים במשפחת האסקלפיים לתת משפחה - סטפליים.
הסוג סטפליה מקובל מאוד כגידול נוי בחברת צמחים בשרניים אחרים ב"גינות קקטוסים". הסוג אצבוע אינו מקובל כגידול בגן הנוי, ואין מגדלים אותו באופן מסחרי. לעומת זאת, קיימים בעולם חובבים רבים של סוג זה, המגדלים אותו באוספים פרטיים. גם בישראל קיימים חובבי אצבועים, המוכר ביניהם הוא יואב קסל.
בסוג זה כ-110 מינים, הנפוצים בעיקר במזרח אפריקה ובמדבריות הודו. מעט מהמינים נפוצים גם באזור המזרח התיכון.
מורפולוגיה של הסוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיני סוג זה מוגדרים כצמחים עשבוניים משום שהם אינם מעוצים; עם זאת, התכונה הבולטת שלהם היא הבשרנות הרבה של הגבעולים, במיוחד בהשוואה לשאר צמחי המזרח התיכון. הגבעולים קרחים, מזוותים, לרוב מופיעים כחסרי עלים, אולם בעונת צמיחה נוחות מופיעים עליהם עלים קטנים הנראים כקשקשים.
רוב המינים נמוכים - גובהם מהקרקע אינו עולה על 30 ס"מ, וחזות הצמח כולו אפרפרה. לכן, הוא קשה לאיתור בסביבה האבנית שבה הוא גדל בדרך כלל. כל המינים רב שנתיים.
הפרח של האצבוע סימטרי, לרוב בגווני צהוב-שחור. ריחו של הפרח דומה לריח של רקב - ובצבעיו וריחו מושך הצמח זבובים שונים, התורמים להאבקה.
פרי האצבוע הוא מטיפוס מפוחית כפולה, האופיינית למשפחה. המפוחית נעשית צרה לקראת סופה.
מיני האצבוע בצמחיית ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארץ ישראל ובעבר הירדן גדלים בר שלושה מינים המכונים אצבוע. אצבוע ים-המלח הוא מין יחיד בסוגו. עם זאת, קיימים טיפוסים נוספים, שייתכן והם מינים נפרדים.
אצבוע ים-המלח
[עריכת קוד מקור | עריכה]אֶצְבּוֹעַ יַם-הַמֶּלַח (שם מדעי: Caudanthera sinaica (Decne.) Plowes) - מין זה מתאפיין בפרחים הנישאים על עוקצים, ובגבעולים המצטררים לקראת סופם (בניגוד לגבעולי אצבוע אירופי). אצבוע ים-המלח הוא צמח בר מדברי, בשרני ונמוך, רב-שנתי, מסועף מבסיס ועלוותו כל השנה אבל העלים הקטנים נושרים במהרה. הגבעולים בשרניים, רְבוּעִים, דמויי אצבעות שמנות (מכאן שם הסוג). הגבעולים, שצבעם כסוף-מכחיל, מתארכים וחלקם העליון צר מאוד ומסתיים בתפרחת צפופה ובה פרחים אחדים. העלים נגדיים, פשוטים, תמימים, קטנים וללא עלי לוואי.
הפרחים נישאים בתפרחת אמירית (בקצה הגבעול) בגבעול שמתארך וחלקו העליון צר מאוד. בכל תפרחת פרחים אחדים.
הפרח דו-מיני, קטנטן, כוכבני (גלגלית), בעל 5 עלי כותרת שמצטררים באמצעיתם ומחודדים. הם שעירים בצידם העליון, צבעם כצבע הבשר עד צהבהב-ירקרק, קוטרם, 5 עד 8 מ"מ. העטרה כפולה, אונות העטרה הפנימית נוגעות בצלקת.
הפרי עשוי משתי מפוחיות מוארכות ומחולקות (בשונה מהפרי של הרדוף הנחלים) שנישאים על עוקץ משותף בקצה גבעול דק[4].
הזרעים רבים ובעלי ציצית. הפריחה בין דצמבר ועד מאי[5].
בית גידולו במצוקים ובמדרונות סלעיים במדבר חם על מחשופים של סלעים קשים. האצבוע הוא צמח דמוי קקטוס היחיד בישראל. הרבייה היא מינית ורבייה אל-מינית מהשתרשות גבעולים שבירים. מין זה נחשב לנדיר עד פזור לאורך מצוקי ים המלח ומדבר יהודה ונדיר מאוד בנגב המזרחי. בעבר הוא נחשב כמין אנדמי לישראל ונקרא Caralluma maris-mortui Zohary. אולם, נמצא כי הוא גדל גם לאורך הרכסים החופיים של ים סוף בסיני, בצפון מערב ערב הסעודית וצפון מזרח סודאן וטיפוס תפוצתו סהרו-ערבי. הפריחה צהבהבה, מנובמבר ועד מאי, ועיקרה מינואר ועד מרץ.
מינים המשוייכים לסוג Apteranthes
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אצבוע מגובשש (שם מדעי: Apteranthes tuberculata (N.E.Br.) Meve & Liede, שם נרדף: caralluma tuberculata) - מין זה דומה לאצבוע אירופי, אך נבדל ממנו בגבעולים מגובששים יותר, ובעלי כותרת צרים יותר. הפריחה בצהוב-כתום עם פסי ארגמן כהים, והיא חלה באביב ובסתיו. הוא מצוי בעבר הירדן בלבד, וידועות אוכלוסיות שלו בעיקר מאזור ואדי רם.
- אצבוע אירופי (שם מדעי : .Apteranthes europaea (Guss.) Murb, שם נרדף: caralluma europaea) - מין זה מתאפיין בפרחים היושבים על הגבעול, ובגבעולים עבים יחסית. הפריחה בצהוב-כתום עם פסי ארגמן כהים, וחלה בעונות הסתיו והאביב. הוא מצוי בחבלים הים תיכוניים והמדבריים של הארץ.
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושה צמחים כונו בשם אצבוע, כאמור למעלה. לאורך השנים הוגדרו טקסונים נוספים, שלא התקבלו כמינים עצמאיים. מיכאל זהרי הוא חלוץ מחקר של האצבועים בישראל. מאיר שאואט, שניהל את הגן הבוטני בהר הצופים, הרבה לעסוק בצמחים הבשרניים של הארץ, ובמיוחד בסוג אצבוע, ונחשב למומחה הישראלי לאצבועים. קיימת ביקורת על שאואט, שאהבתו לסוג זה הביאה אותו להגדרת טקסונים נוספים שלמעשה אינם מינים נפרדים.
טקסונים נוספים של אצבוע שאינם נחשבים למינים נפרדים:
- אֶצְבּוֹעַ יִשְׂרְאֵלִי (caralluma israelitica) שנאסף בהרי דימונה
- אֶצְבּוֹעַ הַנֶּגֶב (caralluma negevensis) שנאסף בהר הנגב
- אֶצְבּוֹעַ אַהֲרוֹן (caralluma aaronis) שנאסף באדום, ירדן
כל אלה נכללים כיום תחת המין אצבוע אירופי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שאואט מאיר. (1983). אצבוע. החי והצומח של ארץ ישראל כרך 11, עמודים (32–33), הוצאת משרד הביטחון, תל אביב
- פינברון-דותן, נעמי ודנין, אבינעם. (1991). אצבוע. המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, (513-514). ירושלים, הוצאת כנה(הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אצבוע, באתר ITIS (באנגלית)
- אצבוע, באתר NCBI (באנגלית)
- אצבוע, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אצבוע, באתר צמח השדה
- אצבוע, באתר Tropicos (באנגלית)
- אצבוע, באתר GBIF (באנגלית)
- אצבוע, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Caudanthera Plowes, POWO "Plants of the World Online. Facilitated by the Royal Botanic Gardens, Kew. Published on the Internet, 2022
- ^ Caudanthera Plowes, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 2022
- ^ עמרם אשל ודרור מלמד, מיון הצמחים בעידן הביולוגיה המולקולארי, באתר צמח השדה
- ^ אצבוע ים-המלח, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ^ אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: אחווה, 2008, עמ' 23
