אצבעוני

פירוש נוסף ערך זה עוסק בדמות בדיונית של אדם זעיר המופיעה בשמות שונים במעשיות של עמים שונים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אצבעוני (פירושונים).
איור של אצבעוני עומד על מגבעתו של אדם מבוגר

אצבעוני הוא דמות בדיונית המופיעה בשמות שונים במעשיות של עמים שונים, ומתאפיינת בהיותה אדם זעיר במיוחד, שגודלו כגודל אצבע, העובר הרפתקאות עקב גודלו.

בפולקלור האנגלי נכלל סיפורו של תום אגודל (באנגלית: Tom Thumb, בוולשית: Bawd Tom) (אנ'), שמוזכר בספרו של רג'ינלד סקוט (אנ') משנת 1584, ובשנת 1621 הופיע בסיפור The History of Tom Thumb, שהוא המעשייה הראשונה שנדפסה באנגלית. כפי שמלמד שמו, גודלו של תום הוא כגודל אגודלו של אביו. תום עובר שלל הרפתקאות: הוא נבלע על ידי פרה, מתמודד עם ענקים והופך לחביבו של המלך ארתור.

ב"סיפורי אמא אווזה", אוסף מעשיות שנכתב על ידי שארל פרו ויצא לאור בפריז ב- 1697, נכלל הסיפור " אצבעוני" (Le Petit Poucet), שגיבורו הוא ילד זעיר.

במעשיות האחים גרים משנת 1819 נכללים שני סיפורים על אצבעוני. באחד קרוי הגיבור Daumesdick (אנ') ("עובי בוהן"), ובאחר Daumerling ("אגודלי"). גיבור הסיפור הראשון נולד לזוג עני חשוך ילדים, שהתפלל לילד, לא משנה מה גודלו. הילד עוזר לאביו, ובין השאר מוביל את הסוס לאחר שהוא מתיישב באוזנו ומנחה אותו. בהמשך הסיפור עוברות עליו הרפתקאות שהוא נחלץ מהן בחוכמתו. בסיפור השני הגיבור הוא בנו הזעיר של חייט, היוצא לתור את העולם כשהוא חמוש במחט שנתן לו אביו. מעשייה זו עובדה בשנת 1958 לסרט מוזיקלי בשם "אצבעוני", בבימויו של ג'ורג' פאל, עם ראס טמבלין, טרי תומאס ופיטר סלרס בתפקידים הראשיים.

בשנת 1835 פורסם סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן, "אצבעונית" (בדנית: Tommelise, באנגלית: Thumbelina), המספר על ילדה זעירה, שבעלי חיים קטנים (קרפד, חולד ועוד) מבקשים לשאתה לאישה, אך היא דוחה אותם ומתאהבת בנסיך שגודלו כגודלה. סיפור זה עובד לסרט באותו שם (אנ'), בבימויו של דון בלות' ובהפצת האחים וורנר, שיצא לאקרנים בשנת 1994. בסרט נישאה אצבעונית לקורנליוס, נסיך הפיות. היא עמדה להינשא לחולד מבוגר אבל סירבה בכל תוקף להינשא לו כי לא אהבה אותו.

בשנת 1900 פרסם י"ל כהן גרסת יידיש של המעשייה, ובה מסופר על זוג חשוך ילדים שנגלה לו מלאך שהציע: "לקבל בן אשר יהיה בגודל של גרגר שעועית, או לקבל בת, שכאשר תגיע לגיל שלוש-עשרה תשתמד". הזוג בחר בבן, שקיבל את השם "בּעבּעלע", והמעשייה מתארת את הרפתקאותיו.[1] בשנת 1987 פורסם נוסח רוסי, שונה בפרטים אחדים, של מעשייה זו.[2]

שיר הילדים של חיים נחמן ביאליק, "אצבעוני",[3] שפורסם לראשונה ב"השחר" בשנת 1911,[4] מספר על ילד ש"נַעַר קָטֹן אֶצְבְּעוֹנִי" דופק על חלונו. אצבעוני מתאר כיצד מסופקים לו כל צרכיו:

מַשְׁקִי טַל, וּפֶרַח – גְּבִיעִי.
סוּס רְכוּבִי – חַרְגֹּל שָׂדָי,
קוּר עַכָּבִישׁ שׁוֹט בְּיָדָי.
זְבוּבֵי רִקְמָה, דְּבוֹרֵי זָהָב,
מָן יָבִיאוּ לִי בָּרָעָב,
וּלְתִפְאֶרֶת, לִי תּוֹפֶרֶת
כְּתֹנֶת פַּסִּים הַצִּפּוֹרֶת…

שיר ילדים נוסף של ביאליק, "קְטִינָא כָּל-בּוֹ"[5], שנדפס לראשונה בשנת 1917 בשני המשכים בדו־שבועון "שתילים",[6] עוסק אף הוא בנער זעיר, כמתואר בתחילת השיר: ”נַעַר יֶשׁ לִי – חֹמֶט קָטָן, גָּדְלוֹ אֶצְבַּע – וּבְכוֹר שָׂטָן.” קטינא הוא רב פעלים: ”יָד בַּכֹּל לוֹ, מַזַּל-בְּרָכָה רוֹאֶה הוּא בְּכָל מְלָאכָה”.חוקרת הספרות דינה שטרן רואה בשיר זה אלגוריה סאטירית על עם ישראל.[7]

בכתבי ש"י עגנון נכלל הסיפור הקצר "מעשה רבי גדיאל התינוק", שפורסם לראשונה בשנת ה'תר"ף בכתב העת "מקלט". גיבור הסיפור הוא אדם זעיר המציל קהילה יהודית מעלילת דם. השראה לסיפור זה קיבל עגנון מסיפורי אצבעוני ומהאגדה על רב גדיאל נער המופיעה בספרות הקבלה, שגיבורה הוא ילד יתום בן שבע שאינו זעיר מידות.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אצבעוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עדינה בר-אל, גלגולו של סיפור עממי: "אצבעוני" יהודי, מעוף ומעשה 5, 1999.
    הנוסח המקורי של המעשייה נכלל כנספח למאמר: עליזה שנהר, "מוטיבים עממיים ב'מעשה רבי גדיאל התינוק' לש"י עגנון", דפים למחקר בספרות 1, 1984, עמ' 91–115. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  2. ^ יצחק גנוז, בֶּבֶּלֶה – סיפור-עם יהודי באספקלריה של מאסף סיפורי-עם סובייטי, ידע עם לד-לה, 2009
  3. ^ חיים נחמן ביאליק, "אֶצְבְּעוֹנִי" בפרויקט בן-יהודה
  4. ^ "השחר" א, גיליון 19–20, כ"ד בסיון תרע"א (20 ביוני 1911)
  5. ^ חיים נחמן ביאליק, "קְטִינָא כָּל-בּוֹ" בפרויקט בן-יהודה
  6. ^ "שתילים", כרך א חוברת א, כ"ה בתמוז תרע"ז (2 ביולי 1917), חוברת ב, י' מנחם אב תרע"ז (16 ביולי 1917)
  7. ^ דינה שטרן, "גודלו אצבע ובכור שטן - מחקר ב'קטינא כל־בו' לחיים נחמן ביאליק", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ט', תשמ"ו, עמ' 88-67. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)