אצטדיון צ'מרטין
 | |
| מיקום |
 מדריד, קהילת מדריד, ספרד |
|---|---|
| קואורדינטות | 40°27′10″N 3°41′12″W / 40.4527°N 3.6868°W |
| תקופת הפעילות | 17 במאי 1924 – 1947 (כ־22 שנים) |
| שופץ | 1939 |
| הורחב | 1939 |
| נהרס | 1936, 1947 |
| עלות הבנייה | 500,000 פסטות |
| בעלים | ריאל מדריד |
| מפעיל | ריאל מדריד |
| משטח | דשא |
| אדריכל | José María Castell |
| קבוצות | ריאל מדריד (1924–1946) |
| מושבים |
15,000 (הקמה) 22,500 (לאחר השיפוץ) |
  | |
אצטדיון צ'מרטין (בספרדית: Estadio Chamartín), ובשמו הרשמי מגרש מועדון הכדורגל ריאל מדריד (בספרדית: Campo del Real Madrid Club de Fútbol), היה אצטדיון כדורגל במדריד, השימש כמגרשה הביתי של ריאל מדריד משנת 1924 ועד פתיחתו של אצטדיון נואבו צ'מרטין בשנת 1947. תכולת האצטדיון עמדה על 22,500 צופים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1923 ריאל מדריד, שבאותו זמן שיחקה באצטדיון קטן ברחוב אודונל, רכשה אדמה בצ'מרטין דה לה רוסה, אז עיירה מצפון מדריד, והיום חלק מהעיר מדריד, כדי לבנות אצטדיון חדש. הקרקעות, הידועות בשם וילה רוזה, היו באורך של 400 אלף רגל ותוחמו על ידי כביש ארנל, דרך מאודס ורחוב אלפרדו קלדרון.
שחקן עבר של המועדון, חוסה מריה קסטל, שהיה האדריכל של אצטדיון מטרופוליטנו, היה אחראי על הפרויקט, שכלל מתחם ספורט המורכב ממגרשי טניס, מגרשי אימון, חדר כושר, בריכת שחייה, משרדי המועדון, מסעדה, וכמובן אצטדיון כדורגל - שהיה הראשון בהיסטוריה שהיה בבעלותה של ריאל מדריד - עם קיבולת של 15,000 צופים, מתוכם 4,000 מקורים בגג. כדי לממן את עבודות הבנייה, נאלץ המועדון לקחת הלוואה של חצי מיליון פסטות.
אצטדיון צ'מרטין נחנך ב-17 במאי 1924, במשחק בין ריאל מדריד לבין ניוקאסל יונייטד, זוכת הגביע האנגלי. מדריד ניצחה 3-2, ופליקס פרס היה השחקן שכבש את השער הראשון בהיסטוריה של האצטדיון.
בהתחלה האצטדיון נקרא פארק דה ספורטס דל ריאל מדריד, ולבסוף נקרא באופן רשמי קאמפו דל ריאל מדריד קלוב דה פוטבול. למרות זאת, האוהדים קראו לאצטדיון בשם אצטדיון צ'מרטין, על שם השכונה בה הוא נבנה, ומאז הוא ידוע בשם הזה.
משחקי גמר גביע המלך ב-1931, 1932 ו-1935 התקיימו באצטדיון. ב-21 במאי 1933, במשחק באצטדיון צ'מרטין, נבחרת ספרד חגגה את הניצחון הגדול ביותר בהיסטוריה שלה, כשניצחה את נבחרת בולגריה 13-0. ב-11 במרץ 1934, נבחרת ספרד אירחה באצטדיון את נבחרת פורטוגל במסגרת מוקדמות מונדיאל 1934, ספרד ניצחה 9-0 את פורטוגל.
ביולי 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד, ומדריד סבלה מהשפעות הלחימה. בתום המלחמה, אצטדיון צ'מרטין נותר הרוס, וריאל מדריד נאלצה להשקיע הרבה כסף כדי לשפצו. לאחר שיפוצים נרחבים גדלה תכולת האצטדיון ל-22,500 צופים, והוא נפתח מחדש ב-22 אוקטובר 1939 במשחק דרבי נגד אתלטיקו מדריד, שהסתיים עם ניצחון 2-1 של ריאל. למרות שהאצטדיון גדל ל-22,500 צופים, תוך זמן קצר זה כבר לא הספיק לאחר שהביקוש גדל.
עם היבחרו של סנטיאגו ברנבאו לנשיאות ריאל מדריד בשנת 1943, הוא החל לתכנן לבנות אצטדיון מודרני וגדול הרבה יותר. בנייתו של האצטדיון החדש החלה ב-27 באוקטובר 1944. האצטדיון החדש נבנה בשטח הצמוד לאצטדיון צ'מרטין.
ב-16 במאי 1946 התקיים המשחק האחרון באצטדיון צ'מרטין, במסגרת גומלין חצי גמר גביע הגנרל, במשחק בו ריאל מדריד ניצחה 3-1 את ריאל אוביידו.
ריאל מדריד סיימה את עונת 1946/47, וגם התחילה את העונה הבאה באצטדיון מטרופוליטנו, שהיה אצטדיונה של היריבה העירונית אתלטיקו מדריד, עד שב-14 בדצמבר 1947, נחנך אצטדיון נואבו צ'מרטין (צ'מרטין החדש), שהיום נקרא אצטדיון סנטיאגו ברנבאו.
