מדינה | בלגיה |
---|---|
מטה הארגון | בריסל |
מייסדים | Jorge Ángel Livraga Rizzi |
יושב ראש | Delia Steinberg Guzmán |
תקופת הפעילות | 15 ביולי 1957 – הווה (67 שנים) |
newacropolis | |
אקרופוליס החדשה (באנגלית: New Acropolis) הוא ארגון ללא מטרות רווח בינלאומי הפועל בתחומים של פילוסופיה, התנדבות ותרבות ומגדיר עצמו כבית ספר לפילוסופיה כדרך חיים, או כבית ספר לפילוסופיה בסגנון קלאסי.[דרוש מקור] שם הארגון נגזר מהאקרופוליס ביוון העתיקה.
הארגון מעביר מפגשים וקורסים לקהל הרחב ולחברים בו בנושא פילוסופיה מעשית, תרבויות עתיקות, אתיקה וערכים, וכן מקיים אירועי תרבות שונים ומגוון של פעילויות התנדבות קהילתיות, אקולוגיות וחינוכיות.
התנועה נוסדה בארגנטינה בשנת 1957, על ידי חורחה אנחל ליברגה ריצי. בשנות ה-70 היא התרחבה לאירופה, ובשנת 1974 הוקמה בצרפת על-ידי הארכאולוג פרננד שוורץ.[1] ליברגה ניהל את הארגון עד לפטירתו בשנת 1991.[דרוש מקור] אחריו ניהלה את הארגון תלמידתו דֶליה שטיינברג גוזמן,[1] והחל משנת 2020 נשיא הארגון הוא קרלוס אדלנטדו פוצ'ל.
יש מבקרים הטוענים שהארגון הוא למעשה תנועה דתית תאוסופית נאו-שמרנית או אף כת בעלת מאפיינים פשיסטיים, אליטיסטיים וגזעניים,[2][3] אם כי הארגון איננו מוגדר ככת או כגוף פוליטי באף אחת מ-50 המדינות בהן הוא פועל.[דרוש מקור]
אקרופוליס החדשה משלבת רעיונות של התנועה התאוסופית עם רעיונות ממקורות נוספים כגון הינדואיזם, מהאיאנה והבודהיזם הטיבטי.[4][1] בדומה לגישה התאוסופית הרחבה, באקרופוליס החדשה מאמינים שישנה פילוסופיה או מסורת אוניברסלית העומדת בבסיס כל הדתות והמסורות האזוטריות בעולם. עם זאת, בשונה מהגישה התאוסופית, אקרופוליס החדשה מדגישה אזוטריקה מערבית (אנ') על פני מזרחית, והיא מתמקדת בעיקר בפילוסופיה היוונית ברוח פיתגורס ואפלטון.[1]
בפילוסופיה, גישות אזוטריות נחשבות לגישות שוליות מבחינה תרבותית, או כאלה הפונות לקהל ספציפי. בכך, דומה אקרופוליס החדשה למסורות כמו אלכימיה, קבלה, ניו אייג' ואסטרולוגיה.[5] התנועה התאוסופית היא תנועה אזוטרית העוסקת בתורת הנסתר. לפי האמונה התאוסופית קיימת מציאות רוחנית עמוקה, אותה ניתן לחקור בעזרת אינטואיציה, מדיטציה או התגלות. לפי האמונה התאוסופית, מחקר של כתבי קודש יכול לגלות את סודות הנסתר העומדים בבסיס כל הדתות והאמונות בעולם.[6]
המטרה המוצהרת של אקרופוליס החדשה היא לסייע לכל חבר להגיע לאני הגבוה שלו ולרמת מודעות גבוהה יותר. לטענתם, המודעות הגבוהה היא בדרך-כלל רדומה, אך ניתן להגיע אליה דרך סמלים, דמיון, וחלומות.[1] מי שמגיע לאני הגבוה יכול משם להגיע לאני הקוסמי או האוניברסלי, המייצגת מציאות קולקטיבית ארכיטיפית. המסע אינו רק מסע אישי, האגודה טוענת שאם מספיק אנשים יגיעו לאני הגבוה שלהם, יהיו לכך השלכות חברתיות ופוליטיות.[1]
חורחה א. ליבראגה ריצי רצה ליצור 'גישה אקלקטית ורציונלית', כלשונו, לזרמים שונים, על מנת להדגיש את קווי הדמיון והנקודות המשותפות בין המחשבה המזרחית והמערבית. מטרתו הייתה להגדיר את המרכיבים של פילוסופיה אוניברסלית, המתחברת מחדש עם כל השורשים הרוחניים, כולל אלה שנדחו על ידי המערב, כמו אלה של מצרים ואסיה.[4]
אקרופוליס החדשה פעילה ביותר מ-60 מדינות ברחבי העולם. על פי חוקר הסמליות הצרפתי ז'אן פייר בייארד, אקרופוליס החדשה הוא "בית ספר לפילוסופיה המתמקד באזוטריות וסמליות, אשר מקיים מחקר השוואתי של דתות באמצעות קורסים וכנסים במגוון נושאים: מיתוסים, פילוסופיות, מדעים, אדריכלות קדושה, אומנויות מסורתיות, לרוב בהשתתפות דוברים מחוץ לארגון. גם טיולים למצרים, יוון ומקסיקו הם חלק מהתוכנית. 15 מרכזים בצרפת מספקים רמה גבוהה של חינוך מוסרי, פיתוח מחקר פנימי, ודוגלים בחופש מצפון וכבוד לאדם."[7]
בשנת 1986 הגיע לישראל פייר פאולין, תלמידו של פרננדו שוורץ, מייסד ומנהל אקרופוליס החדשה בצרפת, במטרה להקים סניף ראשון בישראל. הסניף הוקם בתל אביב. הארגון מפיץ את "מגזין אקרופוליס" היוצא אחת לעונה ועוסק בנושאי פילוסופיה, תרבויות וערכים. העמותה נוסדה ונרשמה בישראל בשנת 1988. הארגון רשום בישראל כעמותה, בתחומי פעילות של חינוך, קהילה וחברה.
נכון לשנת 2022, בארגון עובדים 3 אנשים, ורשומים בו 324 חברים ו־530 מתנדבים. המקור התקציבי העיקרי של הארגון הוא דמי חבר[8]. בישראל ישנם 6 מרכזים הנמצאים בת"א, ראשון לציון, חיפה, פרדס חנה-כרכור, כרמיאל ומנחמיה. הארגון מקיים מגוון פעילויות התנדבות בקהילה למען אוכלוסיות חלשות, בעלי חיים, ואיכות הסביבה, תוך שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות וארגונים חברתיים. בכל שנה מציין הארגון את יום הפילוסופיה העולמי ואת יום כדור הארץ, שנקבע על-ידי האו"ם, ונותן במה למגוון אירועי תרבות ואמנות. הארגון בישראל מפעיל גם הוצאת ספרים בנושאי פילוסופיה וחברה.
מייסד התנועה, חורחה אנחל ליברגה ריצי, העביר ביקורת על הדמוקרטיה המודרנית, תוך הסתמכות על אפלטון ואחרים. דבר זה גרם למבקרים להתייחס אל התנועה כאל פשיסטית, והתנועה התאוסופית אף מכחישה כל קשר לארגון בגלל קשריו לתנועות פאשיסטיות.[9] עם זאת, ליברגה וממשיכי דרכו התנגדו לטענות וגינו נחרצות את הפאשיזם והנאציזם.[1]
ההיסטוריון וחוקר הכתות ניקולס גודריק קלארק כותב כי: "המבנה הארגוני וההסמלה של אקרופוליס החדשה חב רבות למודלים פשיסטים".[3] הפסיכיאטר וחוקר הנאו-נאציזם ז'אן אבְּגְראל, כותב שהארגון שואב השראה מסמלים ורעיונות אריינים, וספציפית מרעיונות הקשורים לעליונות הגזע הלבן.[2] גם חוקרים נוספים מזכירים את השימוש של אקרופוליס החדשה בסממנים לכאורה דמוי-צבאיים בשפה, בסמלים ובמבנה הארגוני.[1]
לפי יוצא הארגון מיגל מרטינז, הארגון דוגל בשמרנות קיצונית, היררכיה חברתית נוקשה ורעיונות חברתיים ופוליטיים המושפעים מאפלטון, ניטשה, וקונפוציוס, וככזה רואה בדמוקרטיה שיטה בעייתית. לפי מיגל, המודל האידיאלי לחברה לפי הארגון הוא מודל קאסטות קשיח בהנהגת מעמד כוהנים דתי.[10] עם זאת, במחקר על 120 חברי הארגון בצרפת שפרשו ממנו, נמצא שרובם המכריע (77%) טוענים שהתנועה אינה נאצית, פשיסטית או ימנית קיצונית. 5% טענו שהארגון הוא נאצי, פאשיסטי או ימני קיצוני, 14% טענו שהוא ימני קיצוני אך לא נאצי או פאשיסטי.[1] על פי מרכז המחקר CROIR באוניברסיטת לאבל (קוויבק), "ההיסטוריה והפרקטיקות של התנועה מעולם לא הוכיחו את ההאשמות הללו, אבל המוניטין של התנועה עדיין מוכתם היום".[11]
אקרופוליס החדשה מתוייגת לעיתים קרובות ככת על-ידי תנועות למניעת כתות,[1] ובשנת 1996 הוגדרה ככת בדוח של הפרלמנט הצרפתי.[1]
בישראל, הארגון החרדי יד לאחים מתייחס לאקרופוליס החדשה כאל כת,[12] אך המרכז הישראלי לנפגעי כתות אינו מזכיר את אקרופוליס החדשה ברשימותיו.[13] הארגון איננו מוגדר ככת או כגוף פוליטי באף אחת מ-50 המדינות בהן הוא פועל.[דרוש מקור]
הארגון נחקר בצרפת בגין היותו כת בשנות השבעים, בעקבות האשמות על שימוש ברטוריקה, הסמלה, צורות התארגנות מיליטנטיות ופאשיסטיות.[14] בשנת 1997 נערך מחקר על 120 חברי הארגון בצרפת שפרשו ממנה. 75% מהם קיבלו את הגדרת הארגון שאקרופוליס החדשה היא פילוסופיה, 19% הגדירו אותה כאגודה תרבותית, ורק בודדים הגדירו אותה כדת (3.4%) או ארגון פוליטי (2.5%). הסיבה המרכזית לעזיבת הארגון (65%) הייתה שלמרות שהחוויה הייתה מעניינת, היא נמשכה מספיק זמן. 7.6% אמרו שהם עברו לתנועה, קבוצה או דת אחרת או שהם חדלו להאמין בטענות של הארגון, 6.8% טענו שעזיבתם הושפעה מהיחס השלילי של התקשורת ועוד 1.7% הושפעו מהדעה השלילית של בני משפחתם או חברים. מיעוט מקרב העונים טענו שהארגון מפיץ רעיונות כוזבים (1.7%) או שהוא מהווה כת מסוכנת (10.3%). העוזבים נשאלו גם עד כמה אקרופוליס החדשה הפעילה עליהם לחץ מוגזם. הרוב המכריע של העוזבים טענו כי הם תמיד היו חופשיים (68%), 22% טענו שלא הופעל עליהם לחץ, אבל שהארגון היה קשוח, 6.7% טענו שהארגון השתמש בשיטות של שטיפת מוח, ועוד 2.5% טענות שמדובר בהונאה.[1]