אריק רביליוס

אריק רביליוס
Eric Ravilious
לידה 22 ביולי 1903
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בספטמבר 1942 (בגיל 39)
איסלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג תירזה גארווד (1925–2 בספטמבר 1942) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'יימס רביליוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריק רביליוס (באנגלית: Eric Ravilious;‏ 22 ביולי 1903 – 2 בספטמבר 1942) היה צייר, מעצב, מאייר ספרים וחרט עץ בריטי. הוא ידוע במיוחד בזכות צבעי המים שלו הבוחנים נוף אנגלי ואמנות עממית ברגישות ובהירות מודרנית. הוא שירת כאמן מלחמה, והיה אמן המלחמה הבריטי הראשון שנהרג בשירות פעיל במלחמת העולם השנייה כאשר המטוס בו טס אבד מול איסלנד.[1][2]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביליוס נולד ב-22 ביולי 1903 בצ'רצ'פילד רואד, אקטון, לונדון, בנם של פרנק רביליוס ואשתו אמה (לבית פורד).[3][4] כשהיה עדיין ילד קטן המשפחה עברה לאיסטבורן בסאסקס, שם הוריו ניהלו חנות עתיקות.

רביליוס התחנך בבית הספר התיכון העירוני לבנים איסטבורן, מספטמבר 1914 עד דצמבר 1919.[5] ב-1919 הוא זכה במלגה לבית הספר לאמנות באיסטבורן וב-1922 במלגה נוספת ללימודים בבית הספר לעיצוב בקולג' המלכותי לאמנות. שם, הוא הפך לחבר קרוב של אדוארד באודן. משנת 1924 למד אצל פול נאש.[6]

ב-1925 קיבל רביליוס מלגת נסיעה לאיטליה וביקר בפירנצה, סיינה ובערי טוסקנה. בעקבות זאת החל ללמד במשרה חלקית בבית הספר לאמנות באיסטבורן, ומשנת 1930 לימד בקולג' המלכותי לאמנות. באותה שנה נשא לאישה את איילין לוסי גארווד ("תרצה"), גם היא אמנית אותה הכיר באיסטבורן קולג' לאמנות .[7] נולדו להם שלושה ילדים: ג'ון רביליוס (1935–2014); הצלם ג'יימס רביליוס (1939–1999); ואן אולמן, לבית (1941) עורכת ספרים על הוריה ועבודתם.[8]

בשנת 1928 ציירו רביליוס, באודן וצ'ארלס מהוני סדרה של ציורי קיר במכללת מורלי בדרום לונדון עליהם עבדו במשך שנה שלמה.[9] עבודתם תוארה על ידי ג'יי.מ. ריצ'רדס כ"חדה בפרטים, בצבע נקי, עם הומור מוזר בדמויות המריונטות שלהם" ו"חריגה בולטת מהמוסכמות של ציור קיר באותה תקופה", אך היא נהרסה בהפצצה ב-1941.[1]

בין 1930 ל-1932 גרו רביליוס וגארווד בהאמרסמית', מערב לונדון. כאשר רבליוס ובאודן סיימו את האקדמיה הם החלו לחקור את האזור הכפרי של אסקס בחיפוש אחר נושאים כפריים לצייר.

ספל "א"ב", תוצרת וודג'ווד עיצוב אריק רבליוס

ב-1933 ציירו רביליוס ואשתו ציורי קיר במלון מידלנד במורקמבה. בנובמבר 1933,הוא ערך את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה זוומר בלונדון, בשם "תערוכה של רישומי צבעי מים".[10] 20 מתוך 37 היצירות שהוצגו נמכרו. [11] במהלך 1939 צייר רביליוס סדרה של צבעי מים של גבעת גיר בנוף האנגלי. גלריית לסטר מכרה שלושה מהציורים הללו לאוספים ציבוריים בריטיים, הטייט, מוזיאון ויקטוריה ואלברט וגלריה לאמנות אברדין.[12]

הדפס ואיור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביליוס חרט יותר מ-400 איורים וצייר למעלה מ-40 עיצובים ליטוגרפיים לספרים ופרסומים במהלך חייו.[13] המשימה הראשונה שלו, ב-1926, הייתה איור רומן עבור ג'ונתן קייפ. הוא המשיך לייצר עבודות הן עבור חברות גדולות כמו לנסטון תאגיד מונוטייפ והן עבור מוציאים לאור קטנים יותר ופחות מסחריים, כמו הוצאת הגולדן קוקרל. סגנון חריטת העץ שלו הושפע מאוד מזה של תומאס בוויק, שגם הוא וגם באודן העריצו. רבליוס בתורו השפיע על חרטי עץ אחרים, כמו גוונדה מורגן שגם תיארה סצנות בסאות' דאונס והוזמנה על ידי הוצאת הגולדן קוקרל.

עיצוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספינת נווט בלה -האבר

בפברואר 1936, ערך רביליוס את התערוכה השנייה שלו בגלריה זוומר ושוב היא זכתה להצלחה, כאשר 28 מתוך 36 הציורים המוצגים נמכרו. תערוכה זו הובילה גם להזמנת חברת וודג׳ווד עבור עיצובי קרמיקה.[1] עבודתו עבורם כללה ספל הנצחה לציון הכתרתו המתוכננת של אדוארד השמיני; העיצוב תוקן לקראת ההכתרה של ג'ורג' השישי ואליזבת.[14]

עיצובים פופולריים אחרים שלו כללו את ספל האלפבית משנת 1937, ואת ערכות החרסינה, Afternoon Tea (1938), Travel (1938), וכלי גן (1939), בתוספת גביע ״מרוץ הסירות ב-1938״. ייצור העיצובים של רבליוס נמשך בשנות ה-50, כאשר עיצוב ספל ההכתרה עובד מחדש לאחר מותו לקראת הכתרתה של אליזבת השנייה ב-1953.[15]

ציורי קיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבליוס הוזמן לצייר ציורי קיר על קירות חדר התה במזח ויקטוריה במפרץ קולווין ב-1934. לאחר התמוטטות חלקית של המזח, אלה נחשבו כבלתי ניתנים לשחזור. אבל החל מחודש מרץ 2018, אחד מהם חולץ וקיוו שניתן יהיה להציל גם את השני.[16]

אמן מלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"גלוריה", בשייט באזור הקוטב

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה רביליוס הזדהה עם מטרות אנטי-פשיסטיות, כולל השאלת עבודותיו לתערוכה "אמנים נגד פאשיזם" משנת 1937.הוא שקל להצטרף לצבא בתור רובאי אבל נרתע על ידי חברים.[10] לאחר פרוץ המלחמה הוא התקבל כאמן בשכר במשרה מלאה על ידי הוועדה המייעצת לאמני המלחמה בדצמבר 1939.[17] הוא קיבל דרגת קפטן כבוד בנחתים המלכותיים והוצב באדמירליות.

בפברואר 1940, הוא התייצב לקסרקטין הצי המלכותי במספנת צ'טהאם. בזמן שהתבסס שם הוא צייר ספינות על שפת הרציף, בלונים והגנות חוף אחרות. אף תיאר מומחי סילוק פצצות המתקרבים לפצצה גרמנית בחולות ויטסטיבל. שניים מחברי הצוות שצייר רבליוס זכו מאוחר יותר בצלב השירות הנכבד.[18]

ב-24 במאי 1940 הפליג רביליוס לנורווגיה וליווה את הכוח שנשלח לכבוש מחדש את נרוויק. מהסיפון של הספינה "היילנדר", רביליוס צייר סצנות של אוניות הקרב בפעולה, 1940.

בשובו מנורווגיה, רביליוס הוצב לפורטסמות', שם צייר פנים צוללות בגוספורט והגנת החוף בניוהייבן.[19] לאחר שהילד השלישי של רביליוס נולד באפריל 1941, המשפחה עברה לחוות איירון ברידג' ליד שלפורד, אסקס.

בצוללת

דמי השכירות על נכס זה שולמו בחלקם במזומן ובחלקם בציורים, שהם בין העבודות הפרטיות הבודדות שרבליוס השלים במהלך המלחמה. באוקטובר 1941 עבר רביליוס לסקוטלנד, לאחר שבילה שישה חודשים בדובר.

בתחילת 1942 הוצב רביליוס ביורק אך זמן קצר לאחר מכן הורשה לחזור הביתה לשאלפורד כשאשתו חלתה. שם הוא עבד על ציורי יורק שלו וביקש לצייר בבסיס חיל האוויר הסמוך בזמן שגארווד החלימה.[20]

מוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באוגוסט 1942 טס רביליוס לרייקיאוויק שבאיסלנד ולאחר מכן המשיך הלאה. ב 1 בספטמבר, מטוס לוקהיד הדסון לא הצליח לחזור מהסיור. למחרת בבוקר נשלחו שלושה מטוסים עם עלות השחר לחפש את המטוס הנעדר ורביליוס בחר להצטרף לאחד הצוותים. גם המטוס שעליו היה, לא הצליח לחזור ואחרי ארבעה ימי חיפושים נוספים, רבליוס וצוות המטוס הוכרזו כנופלים בפעולה. גופתו מעולם לא נמצאה והוא מונצח באנדרטת הצי של צ'טהאם.[21]

ב-1946, אלמנתו של רביליוס נישאה למפיק הרדיו האנגלו-אירי הנרי סוואנזי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריק רביליוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Armitstead, Claire (24 June 2022). "'He died in his 30s living the life he had dreamed of': artist Eric Ravilious". The Guardian. Retrieved 24 June 2022.
  2. ^ Carrington, Noel (1946). "Eric Ravilious". Graphis: 430–9. Retrieved 20 November 2017.
  3. ^ Powers, Alan (15 July 2012). Eric Ravilious: Imagined Realities. Philip Wilson Publishers. p. 143
  4. ^ Russell, James (2015). Ravilious: The Watercolours. Philip Wilson Publishers. p. 1
  5. ^ Andy Friend, Alan Powers, Ravilious & Co: The Pattern of Friendship (2017), p. 469
  6. ^ Freda Constable and Sue Simon, The England of Eric Ravilious (1982)
  7. ^ Laity, Paul (29 April 2011). "Eric Ravilious: ups and Downs". The Guardian.
  8. ^ James Russell, ‘Garwood, Eileen Lucy [Tirzah] (1908–1951)’, Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press,
  9. ^ Richards, J.M. (1946). Edward Bawden. The Penguin Modern Painters. Harmondsworth: Penguin Books. p. 8.
  10. ^ 1 2 Binyon, Helen (30 June 2016). Eric Ravilious: Memoir of an Artist. The Lutterworth Press
  11. ^ James Russell (2011). Ravilious in Pictures: A Country Life. The Mainstone Press (Norwich)
  12. ^ Alan Powers (14 July 2022). "The real and romantic: the life and work of Eric Ravilious". Art UK. Retrieved 25 February 2023.
  13. ^ Edward Bawden, Design. Antique Collector's Club, Woodbridge, England
  14. ^ James Russell (2011). Ravilious in Pictures: A Country Life. The Mainstone Press (Norwich)
  15. ^ Jenkins, Stephen (2001). Ceramics of the '50s and '60s. London: Miller's. pp. 8–9.
  16. ^ Dearden, Chris (12 March 2018). "Bid to save pier murals amid demolition". BBC News.
  17. ^ Imperial War Museum. "War artists archive:Eric Ravilious". Imperial War Museum
  18. ^ Ministry of Defence. "Ministry of Defence Art Collection". The Ministry of Defence. Retrieved 1 January 2014.
  19. ^ Elizabeth Dooley (30 November 2012). "Submarine". University of Warwick Art Collection. Retrieved 8 October 2016.
  20. ^ James Russell (2010). Ravilious In Pictures, The War Paintings. The Mainstone Press
  21. ^ Casualty Details: Ravilious, Eric William, Commonwealth War Graves Commission.