אַרְפָּד (בארמית: 𐤀𐤓𐤐𐤃;[1] באשורית: ár-pa-da[2] או ar-pad-da[3]) הייתה עיר ממלכה בצפון סוריה של ימינו, ומזוהה על ידי החוקרים עם תל רפעת, הממוקם כ-30 ק"מ צפונית לחלב, לא הרחק מהגבול עם טורקיה.
ארפד הוזכרה בתעודות האשוריות[2] משנת 806 לפנה"ס, וזה היה האזכור הראשון שלה בהיסטוריה, אולם היה זה אזכור שולי בלבד. האזכור המשמעותי הראשון של העיר מתוארך לשנת 740 לפנה"ס, השנה בה כבש את העיר תגלת פלאסר השלישי, מלכה של ממלכת אשור, שלוש שנים לאחר שהביס את הקואליציה הצבאית בין ממלכת אוררטו, ארפד ומלטיה (Melid), בראשותו של סרדורי השני. למרות הכיבוש לא נחרבה העיר, אלא נקבעה[3] כנציבות בממלכתו של תגלת פלאסר.
מתעאל בר עתרסמך מלך ארפד נזכר בכתובת סוג'ין שעל כתובות סַפִירַה, שבה מתועדת הברית של ארפד עם בר-גאיה מלך כתך.[1] הכתובת מתוארכת למאה ה-8 לפני הספירה.
בשנת 720 לפנה"ס ניסתה ארפד יחד עם שכנתה מדרום חמת למרוד באשורים. הניסיון למרד דוכא במהירות ובאכזריות על ידי שלמנאסר החמישי יורשו של תגלת פלאסר, דבר שהביא לחורבן שתי הערים והרג תושביהן.
אירוע החורבן של ארפד וחמת מוזכר מספר פעמים בתנ"ך, לרוב בתור לוחמה פסיכולוגית וכלי להפחדה של האשורים נגד ממלכת יהודה, כפי שבא לידי ביטוי בספר מלכים ב':” וַיּׁאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ...הֵהֵצֵּל הִצִּילו אֱלֹהֵי הֵגּוֹיִם אִישׁ אֶת אֵרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר, אֵיֵּה אְלׁהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד... (מלכים ב', י"ח, י"ט-ל"ה).” אך גם בתור כלי בידי הנביאים, כדוגמה לגאוות אשור שתלו את הצלחתם בכוחם ולא בכוחו של אלוהים ולכן נענשו:” הֲלׁא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לׁא כְּאַרְפָּד חֲמָת...(ישעיהו, י, ט).”
ארפד מוזכרת בכתובת זכור כאחת מ-17 ממלכות שחברו ביחד עם בן הדד השלישי לצור על חדרך.