![]() | |
לידה |
26 בפברואר 1911 (יוליאני) לידא, פלך וילנה, כיום בשטח בלארוס, האימפריה הרוסית ![]() |
---|---|
פטירה |
9 בפברואר 1991 (בגיל 79) פרינסטון, ארצות הברית ![]() |
שם לידה |
Аркадий Бейнусович Мигдал ![]() |
ענף מדעי |
פיזיקה גרעינית, יינון, פיזיקה תאורטית, ריאקציה גרעינית, פיזיקה, מדע פופולרי ![]() |
מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה ![]() |
מקום לימודים |
הפקולטה לפיזיקה באוני' סנט פטרבורג ![]() |
מנחה לדוקטורט |
מאטבי ברונשטיין ![]() |
מוסדות |
|
תלמידי דוקטורט |
אנטולי לרקין, יורי גפונוב ![]() |
פרסים והוקרה |
|
![]() ![]() |
ארקדי בינוסוביץ' (בנדיקטוביץ') מגדל (ברוסית: Арка́дий Бе́йнусович (Бенеди́ктович) Мигда́л, , 11 במרץ 1911 לידא - 9 בפברואר 1991 פרינסטון, ניו ג'רזי) היה פיזיקאי-תאורטיקן רוסי, יהודי יליד בלארוס, אשר נודע בין היתר בזכות פיתוח הנוסחה המסבירה את אפקט לנדאו-פומרנצ'וק-מגדל, הפחתת חתכי פעולה של קרינת בלימה ויצירת זוג באנרגיות גבוהות או צפיפויות גבוהות של חומר. היה חבר האקדמיה למדעים של ברית המועצות משנת 1966 (חבר בהתכתבות משנת 1953).
ארקדי מגדל נולד בלידא, אז בפלך וילנה של האימפריה הרוסית, כבן של הרוקח בינוס מגדל ושל אשתו, רחל לבית פופקו, בת למשפחת תעשיינים ידועים בעיר[1]. הוא חי שם עד גיל 4. בתחילת מלחמת העולם הראשונה משפחתו עברה למינסק. בגיל 11–12 עבר להתגורר בסנט פטרסבורג (לנינגרד דאז). באותה תקופה גילה עניין בספר על משחקי פיזיקה וניסה להמציא המצאות כגון מפסק אוטומטי למקרי קצר חשמלי.
את מאמרו הראשון פרסם עוד בגיל 16, בשנת 1927, בכתב עת של פיזיקה, מתמטיקה וכימיה לתלמידים. במאמר הציע התקן לבקרת תאוצה שעורר את תשומת הלב של אחד הפיזיקאים הידועים אז, אורסט חבולסון. בהמלצת חבולסון, התקבל לאוניברסיטה. בשנים 1931–1936 נאלץ, כ"בעל מוצא לא בריא" (לא פרולטרי) להפסיק את לימודיו באוניברסיטה[2]. נעצר ונחקר במשך מספר חדשים[3]. בהמשך התאפשר לו לעבוד במעבדה של מפעל למדידות. גם במפעל לא הפסיק להתעניין בפיזיקה. בשנת 1936 סיים שם לימודי פיזיקה. עם מוריו נמנה ולדימיר פוק שלימד אותו מכניקה קוונטית. לאחר מכן השתלם והכין עבודה לתואר קנדידט למדעים תחת הדרכתו של החוקר הצעיר מטביי פ. ברונשטיין, שנעצר בשנת 1938 ונפל קרבן לטיהורים הגדולים[4].
החל משנת 1938 עבד עם לב לנדאו שחזר באותה תקופה מחרקוב למוסקבה. בין השנים 1943–1991 עבד במכונים אקדמיים למחקר מדעי. בין השנים 1943–1945 במכון לשאלות פיזיקליות על־שם פיוטר קפיצה של האקדמיה הסובייטית למדעים. בתחילת שנות ה־1950 היה פעיל בסמינרים של לנדאו במוסקבה. אחרי שסיים עבודת הדוקטורט בשנת 1943, החל משנת 1944 ללמד כפרופסור באוניברסיטת מוסקבה. עבד תקופה במכון לפיזיקה אטומית על־שם איגור קורצ'טוב במוסקבה, שם התמנה מאוחר יותר לראש החוג לתאוריה. בנוסף בשנת 1945 התמנה כפרופסור במכון לטכניקה פיזיקלית בבירה. בשנת 1971 התמנה כפרופסור במכון על־שם לנדאו לפיזיקה תאורטית של האקדמיה הרוסית למדעים במוסקבה.
מגדל נודע במיוחד בשיטות היישום שלו מתורת השדות הקוונטית בתחום פיזיקת החלקיקים והפיזיקה הגרעינית, בעיקר בשיטת הקוואזי-חלקיקים שפיתח יחד עם לב לנדאו, ויקטור גליצקי וספרטק בליאייב.
בשנות ה-1970 פיתח מגדל את יחסי הרקורסיה מגדל-קדאנוב בתאוריות הכיול ובשנות ה־1980, יחד עם מקיינקו[דרושה הבהרה], ניסח כרומודינמיקה קוונטית עם משתני לולאת וילסון. בנוסף עסק מגדל בתורת המערבולת.
בשנת 1955 מגדל היה בין חותמי "מכתב שלוש המאות" בנוגע לצורך בשיקום המדעים הביולוגיים בברית המועצות אחרי העיוותים והרדיפות הסטליניסטיות.
עם תלמידיו הידועים נמנו אנטולי לארקין, ולנטין ווקס ויורי גפונוב.
בזמן הפנוי עסק בפיסול בעץ ובאבן ובכמה ענפי ספורט:אלפיניזם, סקי אלפיני, סקי מים, שחייה וצלילה. החל משנת 1959 היה יושב ראש הראשון של נשיאות הפדרציה הסובייטית לצלילה. בהתחלת שנות ה־1960 מגדל השתתף בשלושה מסעות מחקר מתחת למים.
בנו אלכסנדר מגדל (Alexander Arkadyevich Migdal), אף הוא פיזיקאי, מומחה בתורת המיתרים ומלמד באוניברסיטת פרינסטון. הוא נודע גם כיזם בתחום ההיי-טק.