ארקולה קונסלווי

ארקולה קונסלווי
Ercole Consalvi

דיוקן של ארקולה קונסלווי מאת הצייר תומאס לורנס, 1819
לידה	8 ביוני 1757 רומא, מדינת האפיפיור
פטירה	24 בינואר 1824 (בגיל 66) רומא, מדינת האפיפיור
מדינה	מדינת האפיפיור
מקום קבורה	רומא
פעילות בולטת	פעמיים הקרדינל מזכיר המדינה שהצליח להשיב את רוב השטחים שאבדו למדינת האפיפיור בתקופת נפוליאון בונפרטה
השכלה	האקדמיה הכנסייתית האפיפיורית
תפקיד	הקונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה (24 בינואר 1824) הקרדינל מזכיר המדינה (1800–1806) Camerlengo of the Sacred College of Cardinals (1820–1821) חשמן (11 באוגוסט 1800) הקרדינל מזכיר המדינה (1814–1823)
השקפה דתית	נצרות קתולית
פרסים והוקרה	הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי

אֶרְקוֹלֶה קוֹנְסַלְוִי (באיטלקית: Ercole Consalvi‏; 8 ביוני 1757 – 24 בינואר 1824) היה דיאקון וקרדינל של הכנסייה הקתולית, שכיהן פעמיים כקרדינל מזכיר המדינה של מדינת האפיפיור, והצליח להשיב למדינת האפיפיור את רוב השטחים שאבדו לה בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, ומי שמילא תפקיד מכריע בהצהרה המחודשת שלאחר תקופת נפוליאון על העיקרון הלגיטימיסטי של זכותם האלוהית של מלכים, שהוא היה תומך קבוע בו.^[1]

ביוגרפיה

תחילת חייו

קונסלווי נולד ברומא,^[2] צאצא למשפחת האצולה העתיקה של ברונאצ'י (Brunacci) מפיזה. סבו של הקרדינל, גרגוריו ברונאצ'י (Gregorio Brunacci), קיבל את שמו ושלט האצולה של המרקיז ארקולה קונסלווי המנוח מרומא, כפי שנדרש על מנת לרשת את ההון הרב שהשאיר קונסלווי המקורי. ארקולה היה בנם של מריו ג'וזפה קונסלווי (Mario Giuseppe Consalvi), המרקיז מטוסקנלה (Toscanella), והרוזנת קלאודיה קרנדיני (Claudia Carandini) ממודנה. במותו של אביו בשנת 1763, הופקד החינוך של ארקולה בידי הקרדינל אנדראה נגרוני (אנ'). הוא התחנך בקולג' של הפיאריסטים מ-1771 עד 1776. לאחר מכן הוא נכנס לסמינר לכמרים שנוסד בפרסקטי (אנ') על ידי הקרדינל האנגלי הנרי בנדיקט סטיוארט, אשר כונה גם דוכס יורק על ידי היעקוביטים, ולכן מכונה לעיתים קרובות "קרדינל יורק", ומי שהתיימר מטעם בית סטיוארט לכתר המלכות של בריטניה הגדולה. הוא הפך לחביבו של הקרדינל ונעזר בו להשיג תפקיד גבוה בקוריה הרומאית בעודו צעיר.

עם סיום לימודי הסמינר ב-1776, קיבל קונסלווי מעמד שרת (Acolyte, הדרגה הגבוהה ביותר לפני הכמורה), ונמנה כחבר בקהילה המופקדת על ניהול ענייני העירייה. השנים מ-1776 עד 1782 הוקדשו ללימודי משפטים וההיסטוריה הכנסייתית באקדמיה הכנסייתית האפיפיורית (אנ') ברומא, שהכשירה תלמידים לחיל הדיפלומטי של הכס הקדוש,^[2] שבין שאר המורים שבה היה המלומד הישועי, פרנצ'סקו אנטוניו זקריה (אנ'). לאחר מכן החל ללמוד הן משפט אזרחי והן משפט קאנוני באוניברסיטת לה ספיאנצה, שממנה קיבל תואר דוקטור בשני התחומים בשנת 1789. הוא מונה לפקיד של חצר האפיפיור (אנ') ב-1784, וכיהן במשרדים מנהליים שונים (votante di segnatura; מבקר של בית המשפט העליון לערעורים של הכנסייה הקתולית (Tribunal Rotae Romanae)) במשך 14 השנים הבאות ברומא, שם הוא נודע בשם "מונסיניורה יוביקיה" (Monsignore Ubique, "מונסיניור (תואר כבוד לכומר) בכל מקום") בשל טעמו לטייל ולטפח אנשים מעניינים.^[1]

דיפלומט

לאחר שצבא המהפכה הצרפתי פלש לאיטליה ב-1798, קונסלווי נכלא בטירת סנטאנג'לו בקשר למותו של הגנרל דיפו (אנ') (שנורה על ידי משמר האפיפיור) ונידון לגירוש. כ"אויב הרפובליקה הרומית" הוחרם רכושו.^[1] אבל הוא שוחרר במהרה והצטרף לאפיפיור פיוס השישי בגלות.^[1] כדיפלומט מוכשר, הוא מונה לאחר מותו של אותו אפיפיור להיות מזכיר הקונקלווה שהתכנסה בוונציה מנובמבר 1799 עד מרץ 1800 כדי לבחור את יורשו, והביאה לבחירתו של האפיפיור פיוס השביעי.

קונסלווי הוסמך כקרדינל-דיאקון ומונה לקרדינל מזכיר המדינה על ידי האפיפיור החדש בקונסיסטוריה הסודית של 11 באוגוסט 1800, וקיבל ממנו את הכובע האדום בקונסיסטוריה ציבורית ב-14 באוגוסט 1800. בתפקיד זה ניסה קונסלווי לראשונה לשפר תנאים במדינת האפיפיור. הוא התיר סחר חופשי, הוציא מהמחזור את כל הכסף חסר הערך, והכניס מספר רב של עמאיים למשרדי הממשלה.^[3]

ב-20 באוקטובר 1800, הוקצתה לו הכנסייה הטיטולרית (אנ')^[א] של סנט'אגטה דיי גוטי (אנ') (מאוחר יותר הוקצתה לו בזיליקת "מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres), הידועה יותר בשם הפנתאון, ב-28 ביולי 1817). בתפקידו החדש של מזכיר המדינה, הוא עזב מיד את רומא לפריז ביוני 1801 כדי לנהל משא ומתן על הבנות עם הצרפתים, שהביאה לקונקורדט של 1801 (אנ')^[ב] בין הכנסייה הקתולית לבין השלטון בראשות נפוליאון.^[3] אף על פי שלא הביא לחזרה לסדר הנוצרי הישן, האמנה העניקה ערבויות אזרחיות מסוימות לכנסייה, והכירה ב"דת הקתולית, האפוסטולית והרומית" כזו של "רוב אזרחי צרפת". בפריז זכה להצלחה חברתית ניכרת בזכות הכריזמה האישית שלו, שאפילו נפוליאון לא היה חסין מפניה.

קונסלווי היה משכיל מאוד ותמך כל חייו בשירה, אמנויות ומדעים, ארכאולוגיה, ובמיוחד מוזיקה. הוא עשה רבות כדי לייפות את רומא ולהפוך אותה למרכז אמנות על ידי עיצוב טיילות ציבוריות לאורך הטיבר, שחזור המונומנטים העתיקים ומילוי המוזיאונים בפסלים שנחשפו בחפירות שנעשו בהנחייתו.^[3]

קונסלווי הוסמך לתת-דיאקון (אנ') ולאחר מכן לדיאקון ב-20 וב-21 בדצמבר 1801, בהתאמה.^[4] הוא מעולם לא הוסמך לתפקידים סקרמנטליים של כומר או בישוף. אבל הוא פעל כריבון וירטואלי ברומא בזמן היעדרותו של פיוס השביעי בפריז לצורך הכתרתו של נפוליאון לקיסר.

בשל עמדתו הנחרצת נגד ממשל נפוליאון והתנגדותו להשתתפות מדינת האפיפיור במצור הקונטיננטלי (אנ')^[ג] של צרפת, הוא נדרש להתפטר ביוני 1806 כקרדינל מזכיר המדינה, והמשיך לשרת בתפקידים שונים של הקוריה.

יוהאן בפטיסט פון לאמפי הזקן (אנ'), דיוקן של ארקולה קונסלווי, 1814

כאשר הצרפתים נכנסו לרומא ב-1808 וביטלו רשמית את סמכותו החילונית של האפיפיור, ניתק קונסלווי את כל היחסים עם הצרפתים. כאשר צרפת סיפחה את מדינת האפיפיור ב-1809 והוציאה את האפיפיור לגלות בסבונה (אנ'), הקרדינל קונסלווי נלקח בכוח לפריז. שם פגש אותו נפוליאון עצמו, שהציע לו פנסיה שנתית של 30,000 פרנק. לזה הוא סירב. כאשר הוא ושנים-עשר קרדינלים נוספים סירבו להשתתף בנישואיו של נפוליאון לנסיכה מאיר לואיז ב-1810, הם נושלו מרכושם וממעמדם הכנסייתי, ונודעו כקרדינלים השחורים. קונסלווי והאחרים נאלצו גם להתגורר בערים שונות בצרפת, במקרה שלו, ריימס.^[1] מצב זה נמשך עד שפיוס השביעי חתם על הקונקורדט של פונטנבלו בינואר 1813. לאחר מכן הורשה הקרדינל לעזוב את מקום מגוריו הכפוי והצטרף לאפיפיור. קונסלווי שכנע מיד את פיוס לחזור בו מהוויתורים שעשה לנפוליאון, מה שהחל לעשות במרץ של אותה שנה.

כתוצאה מתפקידו בשינוי עמדתו של פיוס, השלטונות הצרפתיים אסרו תחילה על קונסלווי לראות את האפיפיור, ולאחר מכן בינואר שלאחר מכן שוב שלחו אותו לגלות, הפעם בבזייה. אולם גלות זו נמשכה רק כמה של שבועות, שכן הוא שוחרר על ידי הממשלה הזמנית הצרפתית ב-2 באפריל 1814, זמן קצר לפני התפטרותו הסופית של נפוליאון. לאחר מכן הוא יכול היה להצטרף מחדש לאפיפיור באיטליה, אז מונה מחדש לתפקיד מזכיר המדינה. הקרדינל ברטולומיאו פאצ'ה, שנחטף יחד עם האפיפיור פיוס השביעי, נכנס לתפקיד מזכיר המדינה ב-1808 וניהל את זיכרונותיו במהלך גלותו. זיכרונותיו, שנכתבו במקור באיטלקית, תורגמו לאנגלית (שני כרכים) ומתארים את העליות והמורדות של גלותם ואת השיבה המנצחת לרומא ב-1814.^[5]

מדיניות נייטרלית של האפיפיורות

לאחר נפילת נפוליאון, הוא היה נציג האפיפיור בקונגרס וינה והצליח לשכנע את המעצמות המנצחות להשיב את כל שטחה של מדינת האפיפיור כמעט לחלוטין (אם כי האפיפיור נאלץ לקבל את הסיפוח הצרפתי של אביניון). פיוס השביעי וקונסלווי הבינו כי אל מול השיטה הבינלאומית החדשה של מטרניך, עמדה נייטרלית עבור האפיפיור עשויה להיות הדרך למדינת האפיפיור שהולכת ונדחקת לשוליים "למצוא רלוונטיות בשיטה חדשה של יחסי כוח של גושי המדינות". עמדה זו נכתבה לראשונה על ידי קונסלווי בזמן המרד הנפוליטני נגד אוסטריה ב-1821. קונסלווי כתב, "האב הקדוש, בגלל מעמדו כראש הגלוי של הכנסייה, וכריבון שליו במהותו, ימשיך לשמור על...נייטרליות מושלמת כלפי כל העמים".

במשך שארית כהונתו של פיוס השביעי, קונסלווי היה השליט בפועל של רומא. קונסלווי המשיך לערוך רפורמה בממשל של רומא ובמידה מסוימת ביצע מודרניזציה לעיר. אמרו שהוא כל כך שולט באפיפיור עד שפיוס יצטרך להמתין בשערי גן עדן עד שהקרדינל יבוא מכור המצרף עם המפתחות.^[1] הוא הסדיר את הממשל הפנימי של מדינות האפיפיור באמצעות חוק מ-6 ביולי 1816, שקבע את אחידות המשטרה של מדינת האפיפיור; הוא גם הציג קודקס חוקים חדש של סדר דין אזרחי וקודקס חוקים מסחרי חדש, פישט את הניהול הפיננסי וניסה להתמודד עם השוד במחוזות ככל יכולתו. הוא חתם קונקורדט נוסף עם צרפת ב-1817, ובשנת 1818 היה גורם מרכזי בהקמתו מחדש של הקולג' האנגלי ברומא (אנ'). הקונקורדטים של הקוריה עם רוסיה, פולין, פרוסיה, בוואריה, וירטמברג, סרדיניה, ספרד וז'נבה היו פרי עבודתו. הוא פרש כשפיוס מת ב-1823. בזמן מותו שלו בשנה שלאחר מכן, הוא עמד בראש הקונגרגציה הקדושה למען הפצת האמונה (אנ') שאליה מונה ימים ספורים קודם לכן. אף על פי שהיה דיפלומט מושלם ואיש העולם, קונסלווי כונה "אחת התהילות הטהורות ביותר של כנסיית רומא".^[3]

הוא הבטיח את זכותו של האמן הפרוטסטנטי ברטל תורוואלסן ליצור את אנדרטת הקבורה לאפיפיור פיוס השביעי בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.

קונסלווי מת בגיל 66 ב-24 בינואר 1824 בווילה הכפרית שלו באנציו (אנ'). גופתו נקברה בקבר המשפחתי בכנסיית סן מרצ'לו אל קורסו (אנ') ברומא, וליבו נקבר בקבר שעיצב תורוואלסן בפנתאון.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא ארקולה קונסלווי בוויקישיתוף
• ארקולה קונסלווי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ארקולה קונסלווי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Schaefer, Francis J. (1908). "Ercole Consalvi". In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. Vol. 4. New York: Robert Appleton Company.
• Ellis, John Tracy. Cardinal Consalvi and Anglo-Papal Relations, 1814-1824 (1942) online review

ביאורים

1. בכנסייה הקתולית, כנסייה טיטולרית היא כנסייה ברומא המוקצה לחבר הכמורה שהוסמך כקרדינל. אלו הן כנסיות קתוליות בעיר, בתחומי השיפוט של הדיוקסיה של רומא, המשמשות כינויים של כבוד המסמלים את יחסי הקרדינלים לאפיפיור, הבישוף של רומא.
2. קונקורדט הוא הסכם בין הכס הקדוש לשלטונות מדינה, להסדרת היחסים שבין המדינה לכנסייה הקתולית. הקונקורדט של 1801 נועד לפיוס לאומי בין המהפכנים לקתולים וחיזקה את הכנסייה הקתולית ככנסיית הרוב של צרפת, כאשר רוב מעמדה האזרחי הוחזר. בכך נפתרה העוינות של הקתולים הצרפתים האדוקים נגד המדינה המהפכנית.
3. אמברגו רחב היקף, שכלל את רוב מדינות אירופה, נגד הסחר הבריטי על ידי נפוליאון בונפרטה נגד האימפריה הבריטית מ-21 בנובמבר 1806 עד 11 באפריל 1814, במהלך המלחמות הנפוליאוניות.

הערות שוליים

1. Chisholm, Hugh, ed. (1911). Consalvi, Ercole. Encyclopædia Britannica. Vol. 6 (11th ed.). Cambridge University Press. pp. 969–970.
2. Costigan, Richard. "Review of J.M. Robinon's Cardinal Conslavi (1757-1824)", Church History, Volume 57, Issue 4, December 1988, pp. 550-551
3. Schaefer, Francis J. (1908). Ercole Consalvi,. In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. Vol. 4. New York: Robert Appleton Company.
4. "Ercole Cardinal Consalvi". catholic-hierarchy.org.
5. Pacca, Cardinal Bartolomeo. "Historical Memoirs of Cardinal Pacca, Prime Minister to Pius VII - Vol I (English translation)". Archive.org. Longman, Brown, Green, and Longmans.

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל