ארתור פוריט, ברון פוריט

ארתור פוריט, ברון פוריט
Arthur Porritt, Baron Porritt

ארתור פוריט ב-1923
לידה	10 באוגוסט 1900 והנגנאוי, ניו זילנד
פטירה	1 בינואר 1994 (בגיל 93) לונדון, הממלכה המאוחדת
שם מלא	ארתור אספי פוריט, ברון פוריט
מדינה	ניו זילנד ניו זילנד
השכלה	מודלין קולג' אוניברסיטת אוטגו בית הספר של קולג' והנגנאוי
בן או בת זוג	מרי פרנסס ויין בונד (1926–?) קתלין מרי פק (20 בדצמבר 1946–?)
המושל הכללי של ניו זילנד ה־11 1 בדצמבר 1967 – 7 בספטמבר 1972 (4 שנים) מונרך בתקופה אליזבת השנייה → ברנרד פרגוסון דניס בלנדל ←
פרסים והוקרה
מלגת רודס (1923) אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש אביר הצלב הגדול במסדר הוויקטוריאני המלכותי מפקד במסדר האימפריה הבריטית

קריירה ספורטיבית

מידע כללי
משקל	64 ק"ג
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
תת-ענף	ריצה
מאזן מדליות מתחרה עבור ניו זילנד ניו זילנד אתלטיקה המשחקים האולימפיים ארד פריז 1924 ריצת 100 מטר המשחקים הסטודנטיאליים הבינלאומיים זהב ורשה 1924 ריצת 100 מטר זהב ורשה 1924 ריצת 200 מטר ארד ורשה 1924 ריצת 100 מטר משוכות

קריירה צבאית

מדינה	ניו זילנד
השתייכות	הצבא הבריטי
תקופת הפעילות	1940–1956 (כ־16 שנים)
דרגה	קולונל
תפקידים בשירות
רופא צבאי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה המערכה בצפון אפריקה המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה המערכה בנורמנדי
עיטורים
קצין במסדר האימפריה הבריטית קצין בלגיון ההצטיינות (ארצות הברית)

קולונל ארתור אספי פוריט, ברון פוריט (באנגלית: Arthur Espie Porritt, Baron Porritt;‏ 10 באוגוסט 1900 – 1 בינואר 1994) היה רופא, רופא צבאי, פוליטיקאי ואתלט ניו זילנדי. בין השנים 1967 – 1972 כיהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד.

ראשית חייו

ארתור פוריט נולד בוהנגנאוי שבדרום האי הצפוני של ניו זילנד, בנם של הרופא ארנסט אדוארד פוריט ושל איבי אליזבת פוריט, לבית מקנזי. ב-1914, במהלך שנת לימודיו הראשונה בבית הספר התיכון של ווהנגנאוי, נפטרה אמו וזמן קצר לאחר מכן יצא אביו לשירות צבאי במלחמת העולם הראשונה. פוריט היה לאתלט נלהב. ב-1920 החל בלימודי רפואה באוניברסיטת אוטגו. ב-1923 הוענקה לו מלגת רודז והוא המשיך את לימודי הרפואה שלו במגדלן קולג' שבאוקספורד בשנים 1924 – 1926.

קריירה ספורטיבית

פוריט ייצג את ניו זילנד באולימפיאדת פריז ב-1924, בה זכה במדליית ארד בריצת 100 מטר.^[1] מרוץ זה זכה לכינוי "מרוץ מרכבות האש", והזוכה במדליית הזהב במרוץ היה הרולד אברהמס. האירוע התקיים ב-7 ביולי 1924, בשעה 7 בערב ולכן הקפידו פוריט ואברמס, עד יום מותו של האחרון, לסעוד יחדיו מדי שנה ב-7 ביולי בשעה 7 בערב. לימים הונצח המרוץ בסרט מרכבות האש, אך עקב צניעותו של פוריט שונה שמו בסרט ל"טום ווטסון".^[2] פוריט ניצח בשני מרוצים ל-200 מטר, אך במרוץ חצי הגמר הגיע למקום החמישי. באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928 היה פוריט הקפטן של נבחרת האתלטיקה של ניו זילנד, אך פרש מהמרוץ ל-100 מטרים עקב פציעה.^[1]

פוריט היה אחד משני הספורטאים היחידים שהיו נושאי דגל ניו זילנד בטקסי הפתיחה של המשחקים האולימפיים בשתי אולימפיאדות, בפריז, ב-1924 ובאמסטרדם ב-1928. השני שזכה לכבוד זה היה האתלט לס מילס שנשא את הדגל באולימפיאדת רומא ב-1960 ובאולימפיאדת מינכן ב-1972.^[3]

לאחר פרישתו מאתלטיקה שימש פוריט כמאמן נבחרת האתלטיקה של ניו זילנד במשחקי האימפריה הבריטית שנערכו בלונדון ב-1934 ובאולימפיאדת ברלין ב-1936.^[1] בין השנים 1934 – 1967 היה פוריט נציג ניו זילנד בוועד האולימפי הבינלאומי. כמו כן היה פוריט נשיא הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי מ-1961 ועד 1967. פוריט כיהן כיושב ראש פדרציית משחקי חבר העמים הבריטים החל מהמשחקים שנערכו באוקלנד ב-1950 ועד לאלה שנערכו בקינגסטון ב-1966.^[4]

קריירה רפואית וצבאית

ב-1926 החל פוריט לעבוד כרופא בבית החולים סנט מרי שבלונדון. מאוחר יותר באותה שנה מונה להיות רופאו האישי של נסיך ויילס, לימים המלך אדוארד השמיני.

ב-8 במרץ 1940 גויס פוריט כקצין בדרגת לוטננט בגיס הרפואה המלכותי של הצבא הבריטי.^[5] הוא שירת בצרפת עד לפינוי צבאות בעלות הברית מדנקרק ולאחר מכן במצרים, שם טיפל בחיילים שנפצעו קשה במערכה בצפון אפריקה ומאוחר יותר במהלך הפלישה לנורמנדי. בפברואר 1943 קודם לדרגה קבועה של מייג'ור ומאוחר יותר באותה שנה קיבל דרגה זמנית של לוטננט קולונל ומינוי בפועל של קולונל. ב-18 בדצמבר 1943 מונה להיות יועץ רפואי בדרגת בריגדיר גנרל.^[6] הוא ויתר על תפקידו ועל דרגת הבריגדיר ב-1 בספטמבר 1945 ובאותה עת הוא כבר היה בעל דרגה קבועה של לוטננט קולונל.^[7] בספטמבר 1956 סיים פוריט את הקריירה הצבאית שלו וקיבל דרגת כבוד של קולונל בצבא המילואים (Territorial Army).^[8]

פוריט שימש כרופאו האישי של המלך ג'ורג' השישי מ-1946 ועד למותו של המלך ב-1952 ולאחר מכן כרופאה האישי של המלכה אליזבת השנייה עד 1967.^[2]

פוריט היה פעמיים נשיא האגודה הרפואית על שם ג'ון הנטר והחל מ-1960 הוא היה בו זמנית נשיא האגודה הרפואית הבריטית ונשיא קולג' הרופאים המלכותי של אנגליה, הראשון שהחזיק בשני התפקידים במקביל.^[2] ב-1966 הוא נבחר להיות נשיא החברה המלכותית לרפואה לתקופה של שנתיים, אך בתפקיד זה הוא כיהן שנה אחת בלבד עד ליציאתו לניו זילנד.

המושל הכללי של ניו זילנד

ב-1967 שב פוריט לניו זילנד כדי לכהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד לאחר שמונה לתפקיד על ידי המלכה בעצת ראש ממשלת ניו זילנד, קית' הוליאוק. פוריט היה יליד ניו זילנד הראשון שכיהן בתפקיד. תקופת כהונתו כמושל הכללי ציינה נקודת מפנה בהיסטוריה החוקתית של ניו זילנד. הוא ואלו שכיהנו אחריו בתפקיד היו כולם ניו זילנדים, אף על פי שאחד מקודמיו, ברנרד פרייברג, היגר עם משפחתו לניו זילנד בהיותו בן שנתיים.

במערכת הבחירות הכלליות של 1969 הצית פוריט ויכוח עם מועמד מפלגת הלייבור של ניו זילנד לפרלמנט, אדי איזבי, כאשר הוא טען בנאום לפני אגודת העזרה הרפואית של הצלב הדרומי כי מדיניות מדינת הרווחה היא "בלתי כלכלית".

מאוחר יותר עוררה גם אשתו של פוריט מחלוקת כאשר היא השיבה לשאלה על שכר שוויוני לנשים בציינה ש"אולי כאשר ניו זילנד, כמו הודו וישראל תבחר אישה לתפקיד ראש הממשלה, תבוא העת לסיים את פעולתה של התנועה לשוויון זכויות לנשים". בנאומו האחרון כמושל הכללי ביום ואיטנגי ב-1972, עורר פוריט מחלוקת עזה אף יותר בציינו ש"היחסים בין המאורים ללבנים טופלו כראוי באמצעות התהליך הביולוגי של נישואי תערובת".

פוריט היה חבר בבונים החופשיים ובתקופת כהונתו כמושל הכללי הוא היה הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של ניו זילנד.^[9]

עם תום תקופת כהונתו כמושל הכללי ב-1972 שב פוריט לאנגליה.

אותות כבוד

ב-1943 הוענק לפוריט התואר קצין במסדר האימפריה הבריטית.^[10] ב-1945 הוא קודם לתואר מפקד במסדר זה.^[11] בנובמבר 1947 הוענק לו התואר קצין בלגיון ההצטיינות של ארצות הברית.^[12] ב-1950 הוענק לו התואר אביר מפקד במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש.^[13] ב-1967 הוא הועלה לדרגת אביר מפואר במסדר זה. ב-1957 הוענק לו התואר אביר מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי.^[14] ב-1970 הוא הועלה לדרגת אביר הצלב הגדול במסדר זה.^[15] ב-1957 הוענק לו גם התואר אביר במסדר ג'ון הקדוש.^[16]

ב-25 בינואר 1963 הוענק לפוריט התואר ברונט.^[2][17] ב-5 בפברואר 1973 הוענק לו התואר ברון פוריט.^[18]

על שמו של פוריט נקראו פארק באחד מפרברי העיר קרייסטצ'רץ' שבאי הדרומי ובית ספר בעיר נייפיר שבאי הצפוני.

הלורד פוריט מת בלונדון ב-1 בינואר 1994 בגיל 93.^[1] אשתו מתה ב-1998. בנו, ג'ונתון פוריט, הוא פעיל סביבה ידוע.^[19]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארתור פוריט, ברון פוריט בוויקישיתוף

• ארתור פוריט, ברון פוריט, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
• ארתור פוריט, ברון פוריט, באתר olympedia.org
• ארתור פוריט, ברון פוריט, באתר Track and Field (גברים)

• Diana Beaglehole. 'Porritt, Arthur Espie', from the Dictionary of New Zealand Biography. Te Ara - the Encyclopedia of New Zealand, updated 8-Jan-2014
• Sir Arthur Espie Porritt, Bt., GCMG, GCVO, CBE, The Governor-General
• Biography in Plarr's Lives of the Fellows Online
• Arthur Porritt - New Zealand Olympic Team

הערות שוליים

1. "Arthur Porritt Olympic Results". sports-reference.com. Retrieved 15 October 2012.
2. Brett & Kate McKay (6 July 2010). "The Whole Man: 25 Men Who Cultivated Both Mind and Body". ArtofManliness.com. The Art of Manliness. Archived from the original on 9 July 2010. Retrieved 7 July 2010.
3. Zealand. Olympics at Sport-Reference.com Sports Reference LLC. Accessed 25 October 2011.
4. "The Story of The Commonwealth Games". Commonwealth Games Federation. Retrieved 26 June 2012.
5. The London Gazette: (Supplement) no. 34830. p. 2229. 12 April 1940.
6. The London Gazette: (Supplement) no. 36343. p. 461. 18 February 1943.
7. The London Gazette: (Supplement) no. 37660. p. 3789. 19 July 1946.
8. The London Gazette: (Supplement) no. 40888. p. 5483. 25 September 1956.
9. VICE REGAL GRAND MASTERS – WHO AND WHY? kenthenderson.com.au
10. The London Gazette: (Supplement) no. 35908. p. 859. 18 February 1943
11. The London Gazette: (Supplement) no. 36917. p. 670. 1 February 1945.
12. The London Gazette: (Supplement) no. 38122. p. 5352. 11 November 1947.
13. The London Gazette: no. 38929. p. 2778. 8 June 1950.
14. The London Gazette: (Supplement) no. 40960. p. 5. 1 January 1957.
15. The London Gazette: no. 45110. p. 6039. 29 May 1970.
16. The London Gazette: no. 40972. p. 229. 8 January 1957.
17. The London Gazette: no. 42907. p. 909. 29 January 1963.
18. The London Gazette: no. 45901. p. 1797. 8 February 1973.
19. האתר האישי