אשכנזים (ישראל)

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרקים שונים בערך נעדרים מידה מספקת של סימוכין ומנוסחים בצורה לא נייטרלית דיה, או סטריאוטיפית, או שהם מתייחסים למתאמים סטטיסטיים כמדויקים - יתר על המידה.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרקים שונים בערך נעדרים מידה מספקת של סימוכין ומנוסחים בצורה לא נייטרלית דיה, או סטריאוטיפית, או שהם מתייחסים למתאמים סטטיסטיים כמדויקים - יתר על המידה.

אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך זה עוסק באשכנזים כקטגוריה חברתית במדינת ישראל. אם התכוונתם לקבוצה האתנו-דתית, ראו יהדות אשכנז.

אשכנזים בישראל

מעפילים יהודים-אשכנזים מגיעים מאירופה לישראל מאוניית המעפילים "האומות המאוחדות" בחוף נהריה, 1 בינואר 1948
אוכלוסייה
כ-2.8 מיליון[1][2]
שפות
עברית (השפה העיקרית לכל הדורות בהווה), עבור הדורות הוותיקים יותר: יידיש, רוסית, פולנית, גרמנית, הונגרית
דת
יהדות

אשכנזים בישראל הם קבוצה חברתית בחברה הישראלית הכוללים בעיקר את המהגרים והצאצאים של היהודים האשכנזים, אשר שוהים כיום במדינת ישראל. לפי הערכות ישנם כ-2.8 מיליון ישראלים שמוצאם, המלא או החלקי, בקהילות אשכנזיות.^[1] מקורם של היהודים האשכנזים בישראל הוא בעיקר באירופה, במרכז ומזרח אירופה.

האשכנזים בישראל הם קבוצה מגוונת הכוללת את ותיקי היישוב, ניצולי השואה, יוצאי רוסיה, אוקראינה, פולין, רומניה, גרמניה, הונגריה, צ'כיה ועוד. עם זאת הניגוד עם אוכלוסיות אחרות בישראל מטשטש את ההבדלים התרבותיים בין יוצאי אירופה השונים, ויש הרואים בהם קבוצה אחת.^[3]

אשכנזים בשיח ההגמוניה

אשכנזים הוא הכינוי הרווח לקבוצה סוציולוגית חברתית בשיח ובחברה הישראליים. על פי תפיסות שונות^{[דרוש מקור]} הם בעלי ההגמוניה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית. יש המזהים אותם עם המעמד הבינוני-גבוה והגבוה, ועם מאפיינים סטריאוטיפיים כמו חזות בהירת-עור, השכלה, מערביות ואמידות. המונח שימש את השכבות הנמוכות, בעיקר בקרב יוצאי עדות המזרח, כדי לציין את הקבוצה ההגמונית, ונעשה רווח לאחר התפרקות אידאולוגיית כור ההיתוך בשנות ה-70, שהפכה את הקבוצה מתו-תקן לישראליות, שיש לעצב את הכלל לאורו, לעוד מגזר.

על אף ששמה נובע מיהדות אשכנז, אין מתאם בהכרח בין "אשכנזיות" במובנה הסוציולוגי בישראל, למוצא מן הקהילות האשכנזיות ההיסטוריות. בעברית ישראלית ובשיח הנפוץ, המונחים "אשכנזים" ו"אשכנזיות" אינם מתייחסים דווקא לצאצאי יהדות אשכנז ההיסטורית, אלא מתקשרים לגינונים ונורמות חברתיות ולנראוּת מסוימת. "להשתכנז" משמעו אימוץ של התנהגויות והעדפות תרבותיות המזוהות עם המעמד הבינוני המשכיל^{[דרוש מקור]}, בייחוד בידי מזרחים יוצאי השכבות הנמוכות השואפים לניידות חברתית.^[4] באופן דומה, עולי חבר העמים אשר נחשבים אשכנזים מבחינה דתית, לא ייחשבו ככאלה מבחינה חברתית.^[5][6] כמו כן, "אשכנזיות" במובנה הישראלי כרוכה דווקא באימוץ נורמות ותרבות מערבית, כמסמני סטטוס, כהמשך לשלילת הגלות ולהתמערבות שהוחזקו כאידיאלים בידי התנועה הציונית, שדחתה את הדת והמסורת האשכנזיות.^[7]

חלק מהסוציולוגים דוגמת ברוך קימרלינג מעדיף להבדיל קבוצה זו מיתר עדת האשכנזים בארץ. המונח הרווח כלפי קבוצה זו היא אחוס"לים (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטיים-לאומיים - על משקל המונח WASP שנפוץ בארצות הברית) וזה על מנת להבדיל אותה מקבוצות אשכנזיות ממעמד "נמוך" יותר ביחס אליה כמו שורדי השואה שעלו בשנות ה-50–60, עולי ברית המועצות ועוד.

כלכלה ופוליטיקה

בשנותיה הראשונות של המדינה, ההגמוניה האשכנזית הייתה כמעט מוחלטת.^[8] במישור הפוליטי המצב עודנו כך. בין השאר הם הגיעו לעמדות מפתח אלו עקב תפקידם המרכזי בהקמתה של מדינת ישראל ובאיוש הראשוני של מוסדותיה המכוננים, מתוקף היותם כוח עלייה משמעותי עוד בטרם הקמתה. עד מלחמת העולם השנייה, תנועת העלייה לארץ הייתה תופעה אירופית בבסיסה כך שמרבית העולים במסגרת העליות שלפני קום המדינה היו מארצות אירופה. עובדה זו גרמה לכך שהמערכות המדינתיות שהוקמו היו מבוססות על יהודים ממוצא אשכנזי, ואלו היוו כ-77% מהאוכלוסייה היהודית.^[9][10] באותה העת המזרחים היוו קהילה ענייה וחלשה יחסית לאשכנזים, ובראשה עמדה אליטה ספרדית זעירה. במהלך העשור הראשון למדינה הגיעה עלייה המונית, שמנתה אשכנזים ומזרחים בשיעור שווה כמעט. המדינה התמודדה עם בעיות דחופות בשנותיה הראשונות, וכל העולים סבלו מתנאי קליטה קשים. אולם גורמים כגון ניעות חברתית וקשרים עם הוותיקים, ידיעת עברית, השכלה טובה יחסית, אך גם אפליה חברתית ומוסדית, איפשרו לרבים מהאשכנזים להתקדם ממעמד העובדים למעמד הבינוני ומעלה.^[11]

ההדגשה שהזהויות העדתיות הן עובדה קיימת תורגמה, לאחר התפרקות אידאולוגית כור ההיתוך בשנות ה-70 לתפיסה אגרסיבית שפילגה קהלים מזרחים ואשכנזים, כמייצגי תרבויות המזרח והמערב, העומדות זו מול זו, כביכול, כאשר האחרונים עברו ממעין תו-תקן לישראליות, לעוד מגזר. בעקבות טענות הדרה וגזענות מצד הממסד, שנתפס כאשכנזי, תפיסה זו הולידה במגזרי האוכלוסייה המזרחית לוחמנות שכוונה כנגד ההגמוניה של מה שכונה בשם "המרכז האשכנזי" או "קבוצות המרכז".^[12] בעוד שקודם לכן לא ראו עצמם ה"אשכנזים" ככאלו בדרך כלל, אלא תפשו את הווייתם כקבוצה נורמטיבית ושקופה, עלייתן של השכבות הנמוכות, ובעיקר המזרחים, הפכה את המונח לרווח בשיח היום-יומי וחיזקה את המודעות אליו.^[13]

נישואים בין-עדתיים

ערך מורחב – נישואים בין-עדתיים בישראל

שיעורי הנישואים בין מזרחים ואשכנזים בישראל היה נמוך עד סוף שנות ה-50 המאוחרות והביא להומוגניות יחסית של שתי הקבוצות הללו. באופן משמעותי, רוב הנישואין שאחרי העלייה ההמונית בשנות החמישים בחברה היהודית בישראל, היו בתוך שתי הקבוצות החברתיות המובנות, האשכנזים והמזרחים. אך שיעור הנישואין בין הקבוצות עלה לאורך השנים כפי שהראה מפקד האוכלוסין. בשנים 1957–1961, שיעור הנישואין הבין-עדתיים עמד על כ-14% ואילו בתחילת שנות התשעים שיעור זה עלה לכ-28%. מחקר מ-2003 הצביע על כך ששיעור הנישואין הבין-עדתיים עולה ככל שחולף הזמן. צאצאי נישואים כאלו, גם בהתאם לדרישות החברה המקיפה אותם, נוטים לבחור להשתייך במוצהר לאחת משתי הקבוצות.^{[דרוש מקור]}

ביקורת על השימוש במונח אשכנזים

השימוש במונח "אשכנזים" ספג ביקורת בחוגים אקדמיים וחברתיים, על שהוא מבצע הכללה שאינה בהכרח נכונה ממבט אנתרופולוגי, סוציולוגי, ואף פנים-דתי, לקבוצות שונות (שיש הנוטים להבנות אותן כ"אשכנזיות") שלא תמיד החפיפה התרבותית או החברתית ביניהן משמעותית עד כדי הצדקת הכללתן למקשה אחת, או שהכללה זו נתפסת כרלוונטית בשל הטיות שונות כגון כמיהה לא מבוקרת לרדוקציוניזם מחקרי, אשר בתורו מעצב את החברה על ידי סקירה עיתונאית של מחקרים מתאמיים (שלעיתים בעצמה מוטה), בצורה של כותרות ענק, תעמולה עיתונאית, והטעיות, אשר דה פקטו הולכות ומצטברות זו על גבי זו כתפיסות מציאות כוזבות, של צרכני המידע.^{[דרוש מקור]}

ראו גם

• הגניוס היהודי
• השסע העדתי בישראל
• יקה
• מזרחים בישראל

לקריאה נוספת

• אורנה ששון-לוי, "אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית: גבולות חברתיים ומחיקתם בשיחים עכשוויים של אשכנזיות"(הקישור אינו פעיל), תאוריה וביקורת 33, סתיו 2008.
• Gshur, Binyamin & Okun, Barbara S. (2003). Generational effects of marriage patterns among Israeli Jews: immigrants and their descendants in Israel. Journal of Marriage and Family, 62(2), 287–301.
• אריאל כנפו, הבדלים בערכים בין יוצאי עדות שונות בישראל: חמישים שנה אחרי כור ההיתוך, ברית, 2006
• מיכל חכם, הבית שבבית: שיח דומסטי והמצאת האשכנזיות המודרנית 1970-1920, גמא, 2020
• דניאל גלאי, האופציה האשכנזית, הוצאת פורום אשכנז, 2021
• ירון בן-נאה, 'וכי לא אחיהם אנחנו?' יחסי אשכנזים וספרדים בירושלים בסוף המאה השבע-עשרה, קתדרה 103 (תשס"ב), עמ' 52-33.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אשכנזים

• עמית קמה, "חטיבה אנושית אחת, עם ישראל אחד": על כינון זהויות קיבוציות במכתבים למערכת "הארץ"(הקישור אינו פעיל). מכון חיים הרצוג, מרץ 2005.
• אורנה ששון-לוי, "אני אשכנזי, ההורים שלי לא רואים את עצמם ככאלה": הבדלים בין דוריים בתפישות של אשכנזיות. בתוך: מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.
• אורנה ששון-לוי, השתכנזות: על פרפורמנס אתני וכשלונו. תאוריה וביקורת, אביב 2014.

הערות שוליים

1. "Ashkenazi Jews". The Hebrew University of Jerusalem. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2013. נבדק ב-29 באוקטובר 2013.
2. Statistical Abstract of Israel, 2009, CBS. "Table 2.24 – Jews, by country of origin and age" (PDF). נבדק ב-22 במרץ 2010.
3. "אני אשכנזי, ההורים שלי לא רואים את עצמם ככאלה" (בקש"ח); עמ' 158–164 וכו'
4. "השתכנזות: על פרפורמנס אתני וכשלונו", בקש"ח
5. עופר מתן, בוגרי העלייה הרוסית: אל תקראו לנו אשכנזים, באתר Time Out, ‏12 בנובמבר 2014
6. ששון לוי, "אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית" (בקש"ח), עמ' 101-102.
7. "אני אשכנזי, ההורים שלי" (בקש"ח) עמ' 155.
8. סמי סמוחה, יחסי עדות בישראל, האנציקלופדיה העברית (כרך מילואים:מדינת ישראל). עמודות 436-456.
9. סטיב ישראל, דמוגרפיה יהודית בת-זמננו: הציונות והקמתה של מדינת ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
10. ‏ דוצ'י ליכטנשטיין, מן השיח ההיסטוריוגרפי הישראלי אל רציונלים חלופיים בחינוך המוזיקלי (למאמר עצמו), ינואר 1998, מפתח - כתב עת למורי המוזיקה, באתר משרד החינוך
11. סמי סמוחה, "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל". בתוך: אורי רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים, תל אביב: ברירות, 1993, עמ' 172–202.
12. ש.נ. אייזנשטדט, עדות בישראל ומיקומן החברתי. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 17-16.
13. הארווי אי. גולדברג, Sephardic/Mizrahi/Arab-Jews: Reflectionson Critical Sociology and the Study of Middle Eastern Jewries within the Context of Israeli Society. עמ' 7. ראו גם: ששון לוי, "אני אשכנזי, ההורים שלי לא רואים את עצמם ככאלה" (בקש"ח), עמ' 151.