אשת קץ הימים או אשת האפוקליפסה היא דמות המוזכרת בחזון יוחנן (פרק י"ב 11 - 18) בברית החדשה.
בספר ההתגלות (חזון יוחנן) מתוארת אישה, הלבושה בשמש, והירח תחת רגליה, וסביב ראשה כתר העשוי שנים עשר כוכבים. האישה יולדת ילד, ומופיע בשמים דרקון אדום שלו שבעה ראשים ועשר קרניים, ועל הראשים שבע עטרות (דיאדמות), וזנבו פוגע בשליש מכוכבי השמים ומפיל אותם על פני הארץ, והדרקון ניצב לפני האישה במטרה לאכול את בנה שנולד וצפוי לשלוט באנושות. הבן שנולד נלקח על ידי האל והאישה בורחת אל המדבר למקום שהכין לה האל, שם היא תשהה אלף מאתים ושישים ימים, בעת שבשמים מתרחש קרב בין המלאך מיכאל לבין הדרקון. הדרקון מופל אל הארץ ויוצא לרדוף את האישה. האדמה עוזרת לאישה וכאשר הדרקון שולח מפיו נהר להטביע אותה, האדמה פוערת פיה ובולעת את הנהר.
יש פרשנים המזהים את האישה עם הכנסייה הנוצרית, ואת הילד שנולד לה עם הקדושים. אחרים מפרשים את דמותה של האישה כסמל לעם ישראל; פירוש זה מסתמך על לבושה של האישה המזכיר את חלומו של יוסף, וכן את ההתייחסות של הנביאים לעם ישראל כאל אישה (ספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוקים ה'–ו'; ספר ירמיהו, פרק ד', פסוק ל"א; ספר מיכה, פרק ד', פסוקים ט'–י'); פרשנות אחרת מציינת כי האישה היא מרים, אם ישו לאחר עלייתה לשמיים; פרשנות אחרת מזהה את האישה עם חווה - ובכך למעשה משלימה מעגל של המאבק בין חווה לבין הנחש בעקבות החטא הקדמון.