אל-באזע'יה (בערבית: البازيعية) הייתה כת ע'לאת שיעית קדומה מיסודו של באזיע' בן יונס הפרסי. הכת האמינה שג'עפר אל-צאדק, האימאם השישי של השיעה, היה התגלמות חיה של האל בדמות אדם. חסידיו של באזיע' האמינו שהוראותיו הדתיות של ג'עפר היו הנחיות לאורחותיהם של יושבי גן העדן, אשר יש למלאן כאן על פני האדמה. הם האמינו גם בהתגלות אלוהית חווייתית למאמין ושבקרבם היו אנשים הנעלים במעלתם על הנביאים מוחמד ואברהם, ואף על המלאכים גבריאל ומיכאל. הם האמינו שהמחזיקים באמונתם לא ידעו מוות, ושעם הגיעם לשלמות רוחנית ייקח האל את נשמתם הישר לגן העדן. נשמותיהם של המנוחים ממשיכות להתגלות לבני הכת לאחר "עזיבתם".