בגדי היריון הם בגדים שנשים לובשות בתרבויות שונות בהתאמה לשינויים המתחוללים בגוף בזמן ההיריון.
בגדים מותאמים להיריון הופיעו בתרבות המערבית בימי הביניים. בתקופת הבארוק, במאות ה-17 וה-18, הופיעה "שמלת אדריאן", שהיא שמלה עם קפלים רבים.
בתחילת המאה ה-19 נשים החלו ללבוש שמלות אמפייר, שהיא שמלה המכווצת מתחת לחזה, ולאחריו היא רחבה מאוד. שמלת האמפייר הפכה פופולרית כשג'וזפין, אשתו של נפוליאון, לבשה אותה. בשנות ה-60 נשים החלו שוב ללבוש שמלת אמפייר כשמלת היריון[1].
בתקופה הוויקטוריאנית נהוג היה לא להזכיר היריון ונשים לבשו בבית בגד שנקרא "WRAPPER" שהיה מעין בד שעטף את הבטן ההריונית. היו גם מחוכים שהותאמו לבטן המתרחבת שנלבשו מחוץ לבית[1].
ב-1904 החלה חברת ליין בריאנט לשווק לראשונה בארצות הברית בגדי היריון. האופנה הייתה בעיקר חצאיות עם "חלון" בד שניתן להרחיבו על הבטן[2]. בשנות ה-50 החלו נשים ללבוש מכנסיים ועליהם טוניקה רחבה בעת ההיריון[3]. בשנות ה-80 החלו נשים ללבוש מכנסי ג'ינס גם בהיריון. מעצבי אופנה החלו לעצב בגדים לנשים בהיריון. החל משנות ה-90 נשים החלו ללבוש בגדים שמבליטים את הבטן ההריונית[2][4].
בשנת 1993 חוקק בארצות הברית חוק שאסר על פיטורי נשים בהיריון ומכך, החלה התפתחה אופנת בגדי ההיריון לעבודה.
נשים בתרבויות האסלאם והמזרח נוטות כיום יותר להסתיר את הריונן בבגדים שונים מאשר בתרבות המערב, שבהן כיום נשים נוטות להבליט את הריונן בבגדים צמודים.