נתונים כלליים | |
---|---|
מייסדים | יוזף בולובה |
תקופת הפעילות | 1875–הווה (כ־149 שנים) |
חברת אם | סיטיזן |
מיקום המטה | ניו יורק, ארצות הברית |
משרד ראשי | ניו יורק, ארצות הברית |
ענפי תעשייה | תעשייה ביטחונית, שענות |
מוצרים עיקריים | שעון יד, מרעום, אוויוניקה |
www | |
בולובה היא חברת שעונים אמריקאית, שנוסדה ב-1875, ומאז סוף שנת 2007 שייכת לתאגיד סיטיזן היפני. החברה מייצרת שעונים, שעוני יד ואביזרים נלווים. מטה החברה נמצא בשכונת ווּדְסָייְד שברובע קווינס בעיר ניו יורק.[1]
בולובה נוסדה ב-1875 בשם "חברת ג' בולובה" (J. Bulova Company), על ידי יוזף בולובה, מהגר מבוהמיה.[2] ב-1923 הוקמה חברה חדשה בשם "חברת השעונים בולובה" (Bulova Watch Company), וב-1979 הפכה לחלק מתאגיד לואס (אנ'),[3] ונמכרה לסיטיזן בסוף שנת 2007.[4] לאורך היסטוריה שלה פיתחה לעצמה בולובה מוניטין של חדשנות טכנולוגית וסתגלנות לאור צורכיהם המשתנים של לקוחותיה והאופנות המשתנות בשוק.[5]
בולובה החלה את דרכה כחנות תכשיטים קטנה בעיקר ניו יורק בסביבות 1875. היא הייתה ממוקמת במיידן ליין (אנ'), באזור שהתמחה בחנויות תכשיטים וחנויות לתיקון שעונים ושעוני כיס. בסביבות 1911 החלה החברה לייצר שעונים שולחניים ושעוני כיס.[6]
ב-1912 הקים יוזף בולובה את המפעל הראשון שלו שהוקדש לייצור שעונים.[7] במפעל, שהוקם בבייל שבשווייץ, יצר בולובה תהליכים שאפשרו ייצור המוני של שעונים, דבר שהיה חדש בתעשיית השעונים. ב-1919 הושקה קולקציית השעונים הראשון של החברה לנשים, וב-1924 קולקציית שעוני הגברים. הסגנון הוויזואלי של הפרסומת של הקולקציות, הפכה את השעונים לפופולריים בקרב הציבור האמריקאי. מלבד עיצובם הייחודי של השעונים, התמקדה בולובה בדיוק ובהמשך מחקר טכנולוגי.ב-1927 הקים בולובה מצפה על גג גורד השחקים שבשדרה החמישית מספר 580, כדי לקבוע במדויק את הזמן האוניברסלי.[8]
בולובה הקימה את משרדיה בשכונות וודסייד ופלאשינג שברובע קווינס, בניו יורק, שם המשיכה ליצור חידושים בתחום ייצור השעונים, ופיתחה מספר כלים לייצור שעונים.[3] בין חידושיה בתחום ההורולוגיה היה שעון האקיוטרון (Accutron) שעשה שימוש בקולן מהדהד במטרה לשמור על דיוק השעון.
במהלך שנות ה-20 וה-30 נודעה החברה בסגנון הארט דקו של שעוניה, שהיו מעוצבים כריבועים או מלבנים.[9] דגמים מאותן שנים כללו את הברטון (Breton) שצורתו הייתה מלבנית או ריבועית,[10] הבנקאי (Banker) שעוצב בצורת חבית,[11] והקומודור (Commodore) שצורתו הייתה עגולה.[12] ב-2020 יצאו מהדורות מחודשות לשלושת הדגמים הללו, כחלק מקולקציית יוזף בולובה, שעשתה שימוש במגנונים מכניים מתוצרת סליטה השווייצרית.[13] בין 1922 ל-1930 שיווקה בולובה 350 דגמים שונים של שעוני נשים שעוצבו בסגנון ארט דקו, ומספר דומה של שעוני גברים.[14]
חברת השעונים וסטפילד (Westfield Watch Company) רשומה כחברת בת של בולובה מ-1931, אך השם נרשם כסימן רשום של בולובה כבר ב-1927. המותג ייצר שעונים שהיו זולים יותר מאלה של בולובה עצמה, מאחר שלמנגנונים של שעוני וסטפילד היו לרוב פחות אבנים מלשעוני בולובה הרגילים, וגוף השעון והרצועה היו איכותיים פחות מאלה של בולובה. מנגנוני השעונים של וסטפילד גם הם היו מייצור שווייצרי, אך שעוני וסטפילד לא השתמשו באותם מנגנונים בהם השתמשה בולובה. שעוני וסטפילד יוצרו עד לשנות ה-50, ושעוני קראוול (Caravelle), שהושקו ב-1962, החליפו אותם כקו המוצרים הזול יותר מבית בולובה. בשנת 1989 הסתיים רישום הסימן המסחרי של בולובה על השם שעוני וסטפילד.[15]
ב-1967 רכשה בולובה את חברת השעונים "יוניברסל ז'נבה" מז'נבה בשווייץ. היא מכרה אותה בדצמבר 1977.
ב-1973 רכשה חברת גולף אנד ווסטרן חלק ממניות החברה, וב-1976 מכרה אותן לחברת סטלוקס, יצרנית חלקי שעונים מהונג קונג.
ב-1983 נסגר מפעל השעונים המקורי של החברה בבייל.
מסע הפרסום שהשיקה בולובה בסטרדיי איבנינג פוסט ב-1922 הפך אותה לחברת שעונים מפורסמת.[16] במהלך שנות ה-60 הובילה החברה את שוק השעונים האמריקאי בהוצאות הפרסום שלה, והרחיבה את מפיציה מחנויות תכשיטים לחנויות נוספות, כך שעד לשנת 1968 כללה רשת ההפצה שלה 20,000 מפיצים ברחבי ארצות הברית.[17]
ב-1926 הפיקה בולובה את מודעת הפרסומת הראשונה ששודרה ברדיו, כשההכרזה "עם הישמע האות, תהיה השעה שמונה, על פי שעון בולובה". את המודעה שמעו מיליוני אמריקאים.[18] ב-1927 הפך צ'ארלס לינדברג לטייס הראשון שחצה לבדו את האוקיינוס האטלנטי ללא עצירה. תמורת המעשה, קיבל לינדברג המחאה בסך 1,000 דולר ושעון בולובה. החברה ציינה זאת ביצירת דגם "הנשר הבודד" (Lone Eagle), לכבודו של לינדברג. תחילה הסבה החברה 5,000 שעונים שעלו 37.5 דולר לשעונים מדגם זה, אך כשאלה נמכרו תוך ימים ספורים, המשיכה ויצרה נוספים, ובסופו של דבר מכרה כ-50,000 שעונים מדגם זה, שמחירם האמיר אף ל-50 דולר, מה שסייע לה להכפיל את מכירותיה בין 1926 ל-1928, להפוך לחברה ציבורית ב-1929 ולהרחיב משמעותית את פעילותה. הנשר הבודד הפך בהמשך לסדרת שעונים.[19] בולובה טוענת שהייתה יצרנית השעונים הראשונה שהציעה שעונים אלקטרוניים, אך חברת טלכרון החלה למכור שעונים אלקטרוניים כבר ב-1912, 19 שנים לפני בולובה. שעוניה המרובעים המשובצים של בולובה, שהיו מכופפים כך שיתאמו את כיפוף פרק היד נחלו הצלחה גדולה בשנות ה-30 וה-40. ב-1932 השיקה בולובה תחרות "תן שם לשעון" לשעון החדש שלה שמחירו היה 24.75 דולר, והפרס הראשון בה היה 1,000 דולר, וסך כל הפרסים הצטברו ל-10,000 דולר.[20] עד 1940 הפכה החברה לספונסרית של 20 תוכניות הרדיו הפופולריות ביותר בארצות הברית.[21]
ב-1 ביולי 1941 הותרו לראשונה פרסומות בטלוויזיה בארצות הברית, ובולובה הייתה הראשונה להפיק פרסומת כזו. הפרסומת שודרה לפני משחק בייסבול בין הברוקלין דודג'רס לפילדלפיה פיליז בתחנת הטלוויזיה הניו יורקית WNBT (כיום WNBC).[22] בפרסומת, עבורה שילמה החברה בין 4 ל-9 דולרים, הציגה את תבנית הבדיקה של רשת WNBT כך שעוצבה להיראות כשעון שמחוגיו מראים את השעה. בתחתית המסך, בצד ימין, הוצג לוגו בולובה בלוויית הכתובת "זמן בולובה" (Bulova Time). השקופית הוצגה במשך דקה שבה נע מחוג השניות של השעון.[23][24]
בשנות ה-40 נעשה שימוש במספר שעוני משחק של בולובה שהותקנו באצטדיונים ברחבי ארצות הברית.[25]
ב-1945 הקים ארדה בולובה, יו"ר הדירקטוריון של בולובה, את בית הספר לשענות על שם יוזף בולובה, במסגרתו ניתנה לותיקי צבא ארצות הברית שהפכו נכים במלחמת העולם השנייה הכשרה כשענים. בהמשך הפך בית הספר למוסד שיקומי שסייע לנכים בכל העולם, ואחד מיוזמי תחרויות הספורט לנכים בכיסאות גלגלים בארצות הברית. בית הספר נסגר ב-1993.[26]
בין השנים 1949 ל-1950 נחתם הסכם בין בולובה לבין האקדמיה האמריקאית לקולנוע המאפשר לבולובה לעשות שימוש במילים "פרס האקדמיה" ו"אוסקר", וכן בדמות של פסלון האוסקר.[27] ב-1952 קיבלו בולובה והאקדמיה את אישורה של הנציבות הפדרלית למסחר להמשיך ולהשתמש בסימנים הרשומים של האקדמיה, ובלבד שבולובה תבהיר שהשימוש בסימנים הללו הוא פרי הסכמי רישוי, ולא "מייצג פרס שניתן לחברה בזכות בהתבסס על מבחנים השוואתיים שנעשו עם שעונים אחרים".[28][29][30] בין 1950 ל-1954 השיקה בולובה יותר מ-25 דגמי שעוני נשים, ו-14 שעוני גברים שזוהו עם פרסי האקדמיה, ושילמה עבור הרישיון לעשות כן 154 אלף דולר.[31]
באמצע שנות ה-50 הייתה בולובה לספונסרית של תוכנית הטלוויזיה של פרנק סינטרה, והעניקה לסינטרה מספר שעוני יד עליהם חרת הקדשות אישיות והעניק אותם לחבריו. בהמשך העניקה בולובה את תמיכתה לבית הספר לאמנויות על שם פרנק סינטרה. תמיכה זו המשיכה עד 2023, כשבולובה השיקה את דגם הראט פאק, שעון אלגנטי שמחירו זול יחסית, במהדורה מוגבלת של 5,000 יחידות, יחד עם סדרת שעונים שנקראו על שם להיטיו של סינטרה ("Fly Me to the Moon", "My Way", ועוד).[32]
מסע הפרסום לשעון ה"אקיוטרון" של בולובה אוזכר בעונתה השביעית של סדרת הטלוויזיה "מד מן", בה אומר הדובר את המשפט "זה יותר משעון, זה נושא שיחה" (It's more than a timepiece, it's a conversation piece).[33]
שעון האקיוטרון של בולובה נמכר לראשונה באוקטובר 1960.[34] במקום גלגל איזון, הותקן בשעון קולן בתדר 360 הרץ, ששימש בו כאלמנט דיוק מדידת הזמן.[35] ממציא המנגנון, מקס הצל, נולד בבזל שבשווייץ, והצטרף לבולובה ב-1950.[35] הקולן הונע על ידי מעגל חשמלי שכלל מתנד אלקטרוני בעל טרנזיסטור אחד, כך שהאקיוטרון נחשב לשעון האלקטרוני השני, אחרי ה"אלקטריק" של המילטון ששווק החל מ-1957.[36] במקום תקתוק, הצליל האופייני לשעונים מכניים, השמיע האקיוטרון זמזום חלש וגבוה שנבע מהרטט של הקולן. השעון הקדים את שעוני הקוורץ המודרניים שגם הם שומרים על דיוק בעזרת מהוד (אנ'), והחברה התחייבה שהשעון ישמור על רמת דיוק של עד דקה בחודש, או שתי שניות ליום, רמה שנחשבה מדויקת בהרבה מרמת הדיוק של השעונים המכניים של אותה תקופה.[35] האקיוטרון זכה לפרסום נרחב בעיתוני התקופה, כולל מגזינים בעלי תפוצה רחבה כמו "לייף" ו"אבוני", בצירוף סיסמת המכירות "כל כך מהפכני -- כל כך מדויק, זה השעון הראשון בהיסטוריה שמבטיח 99.9977 אחוז דיוק על פרק היד שלך."[37] ביריד העולמי של ניו יורק לשנת 65–1964 נקבר שעון אקיוטרון בקפסולת הזמן.[38] עד שנת 1973 נמכרו למעלה מארבעה מיליון שעוני אקיוטרון.[39]
במהלך המאה ה-21 הפך האקיוטרון, כמו גם שעונים אחרים שמשתמשים בקולן, פופולרי בקרב חזנים.[40] בשבת חל איסור על שימוש בקולן, לאור דמיונו לכלי נגינה.[41] שעונים בעלי קולן משמיעים צליל קבוע של 360 הרץ (צליל המקביל בקירוב לפה דיאז) אותו ניתן לשמוע בקלות מבלי לעבור על איסורי השבת, בעיקר מכיוון שהפקת הצליל אינה מטרתו העיקרית של השעון.
בשנות ה-60 החלה יריבות בין בולובה לבין אומגה בשאלה מי תיבחר כזו ששעון מתוצרתה יהיה "השעון הראשון על הירח". בשנת 1971 לקח עימו האסטרונאוט דייוויד סקוט, מפקד משימת אפולו 15, כרונוגרף מתוצרת בולובה למשימה הרביעית של הנחתת אדם על הירח. כל תריסר האסטרונאוטים שצעדו על הירח ענדו שעוני אומגה ספידמאסטר תקניים ורשמיים של נאס"א. שעונים אלה נחשבו לרכוש הממשלה. על פי רישומי המשימה של אפולו 15, במהלך הליכת הירח השנייה של סקוט, הזגוגית של שעון האומגה שלו התנתקה מהשעון,[42] ולכן במהלך הליכת הירח השלישית שלו ענד את הבולובה הפרטי שלו, אותו לקח עמו כגיבוי. השעון, בולובה כרונוגרף מדגם #88510/01 הוא השעון היחיד בבעלות פרטית שנענד על שטח הירח. בתמונות בהן מצדיע סקוט לדגל ארצות הברית הוא עונד את השעון, כשמאחוריו ניתן לראות את הר הדלי דלתא. השעון סבל מבלאי חיצוני רב כתוצאה מהחשיפה לירח, וכתוצאה מהנחיתה וההמראה עצמן. ב-2015 נמכר השעון תמורת 1.625 מיליון דולר במכירה פומבית שנערכה בבית המכירות RR בבוסטון, מה שהופך אותו לאחד מחפצי האסטרונאוטים היקרים ביותר שנמכרו במכירה פומבית, ואחד השעונים שנמכרו במחיר הגבוה ביותר במכירה פומבית.[43] השעון ייחודי גם בהיותו אב טיפוס, דבר שסקוט חשף בפני מעריצי בולובה רק בשנת 2014.[44] לאחר החשיפה השיקה בולובה ב-2016 דגם הומאז' לשעון הירח שלה, והשתמשה בו במנגנון קוורץ מתקדם שהיה בתכנון במשך 40 שנה.[45]
בין 1958 ל-1973 שימש עומר בראדלי כיו"ר הדירקטוריון של בולובה, ועל פי היסטוריונים של שעונים אין זו מקריות שבמהלך עבודתו בחברה אימצה נאס"א את האקיוטרון, כך שקרוב ל-2,000 שעוני ומנגנוני אקיוטרון שימשו ב-46 משימות של נאס"א.[46]
במהלך משבר הקוורץ עשתה בולובה כדוגמת יצרני שעונים אחרים, ויצרה שעוני קוורץ המבוססים על מערכת אלקטרונית, הראשון שבהם האקיוטרון שהושק ב-1976. הקומפיוטרון היה השעון הראשון של בולובה שכלל מסך LED, והשעון הדיגיטלי הראשון. לשעון עוצב מארז פלדה בצורת טרפז ייחודית, והשעה הוצגה בתחתית המארז, ולא במרכזו, כנהוג בשעונים. העיצוב הייחודי שווק ככזה שיסייע לנהגים לראות את השעה ללא צורך לסובב את פרק היד ולעזוב את ההגה תוך כדי נהיגה, אך עדיין נדרשה לחיצה על כפתור בצד התצוגה על מנת להדליק את המסך. בגרסאות מאוחרות יותר לחיצה רצופה על הכפתור העבירה את התצוגה בין שניות, תאריך, יום ואזור זמן נוסף. הצלחתו של הקומפיוטרון הייתה מרכיב משמעותי בחיוניותה הכלכלית של בולובה בשנים הבאות.[47][48]
ב-10 בינואר 2008 רכשה יצרנית השעונים היפנית סיטיזן את בולובה תמורת 250 מיליון דולר.
בולובה מעצבת, מייצרת ומשווקת כמה מותגים שונים, כולל מותג האם "בולובה", "קראוול" (Caravelle, לשעבר Caravelle New York) המעוצב, שעון "ויטנאוור" (Wittnauer) השווייצרי האלגנטי ו"מארין סטאר" (Marine Star). ב-2014 הפסיקה בולובה למכור שעונים תחת השם אקיוטרון, הפסיקה לייצר את חלק מדגמי אקיוטרון, ואת יתר הדגמים העבירה למותג "בולובה".
ב-2010 הציגה בולובה את ה"פרסיז'ניסט" (Precisionist), סוג חדש של שעון קוורץ הפועם בתדירות של 262,144 הרץ, מהיר פי שמונה מהסטנדרט בתעשייה שעומד על 32,768 הרץ, ומחוג השניות בו נע בצורה חלקה בדומה לשעונים מכניים, ובניגוד לשעוני קוורץ טיפוסיים שמחוג השניות בהם נע אחת לשנייה.[49]
בין 2012 ל-2015 ייצרה בולובה קו שעונים שווייצרים בשם "אקיו-סוויס" (Accu•Swiss) שהחליף את האקיוטרון שייצורו הופסק.[50] ב-2015 הופסק ייצורו של האקיו-סוויס בהוראת סיטיזן.
ב-2019 הוציאה בולובה מחדש את קו מוצרי הקומפיוטרון, תוך שהיא משמרת את הגודל והמראה של השעונים המקוריים, אך מעדכנת את הרכיבים האלקטרוניים. הקומפיוטרונים החדשים שווקו בצבעים זהב ושחור, הצבעים שבהם שווקו גם השעונים המקוריים.[47][48]
ב-2020 פיצלה סיטיזן את אקיוטרון מבולובה, כמותג עצמאי,[51] תוך שהיא מדגישה את המנגנון האלקטרוסטטי בעל הטכנולוגיה החדשנית, ושיווקה גם דגמים בעיצובים שמושפעים מעיצובי ה"מורשת" הוותיקים של המותג.[52] ב-2023 השיקה החברה את האקיוטרון "אסטרונאוט T".[53] אקיוטרון הצהירה על כוונתה להמשיך ולפתח את מנגנון הקולן, ולהציג גרסה חדשה שלו, אף על פי שהציוד ששימש לייצור המנגנון בשנות ה-60 וה-70 כבר לא קיים.[54]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{citation}}
: (עזרה).
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{citation}}
: (עזרה).
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)