בוספירון
 | |
| מבנה כימי | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 8-[4-(4-Pyrimidin-2-ylpiperazin-1-yl)butyl]-8-azaspiro[4.5]decane-7,9-dione | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| בוספירול, סורבון | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C21H31N5O2 |
| מסה מולרית | 385.50314 g/mol |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 3.9% |
| מטבוליזם | כבדי |
| זמן מחצית חיים | 2.5 שעות |
| הפרשה |
שתן - 29%-63% צואה - 18%-38% |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון B1 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B  |
| מזהים | |
| קוד ATC |
N05BE01 |
| מספר CAS | 36505-84-7 |
| PubChem | 2477 |
| ChemSpider | 2383 |
  | |
בוספירון (Buspiron, שם מסחרי: סורבון) היא תרופה המשמשת לטיפול בהפרעת חרדה מוכללת, ואשר יתרונה הגדול הוא בכך שבשונה מתרופות המשמשות לטיפול בחרדה או בדיכאון, היא אינה גורמת לעלייה במשקל, פגיעה בתפקוד המיני, או הפרעות שינה משמעותיות. תרופה זו אינה גורמת לנמנום או פגיעה קוגניטיבית או פסיכומוטורית. עם זאת, היא מעולם לא זכתה לשימוש נרחב לאור יעילותה הפחותה לעומת תרופות ממשפחת ה-SSRI המשמשות כתרופות הבחירה ברוב מקרי הפרעות החרדה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרופה בוספירון הוצגה ב-1986 כתרופה הלא-סדטיבית הראשונה שניתנה באינדיקציה לטיפול בהפרעת חרדה מוכללת (GAD). באותם הזמנים, שיווק של תרופה אשר אינה גורמת לישנוניות או לתופעות של התמכרות נחשבה כהישג, מאחר שתרופות נוגדות החרדה שהיו קיימות עד אז, כגון: בנזודיאזפינים וברביטורטים, טמנו בחובן תופעות לוואי אלו וכן סכנה להתמכרות ושימוש לרעה או התפתחות של תסמונת גמילה. תרופה זו הייתה שונה מהתרופות האחרות גם בכך שלא גרמה להרפיית שרירים או לפעילות נוגדת פרכוסים.
למרות היתרונות הנ"ל, Buspirone אף פעם לא זכתה לשימוש נרחב. מייחסים זאת הן לציפייה הבלתי-מציאותית, שחולים אשר טופלו בבנזודיאזפינים יוכלו לעבור בקלות לשימוש ב־Buspirone, והן להופעה של התרופה הראשונה ממשפחת ה־SSRI (פרוזאק) ב-1988. תרופות ממשפחת ה־SSRI התגלו כיעילות בטיפול בספקטרום רחב יותר של הפרעות מצב רוח וחרדה מאשר Buspirone, ולכן משפחת ה־SSRI הפכה לתרופת הבחירה מבין התרופות נוגדות החרדה.
מבחינה כימית, Buspirone מסווגת כ־azaperone ונפרדת מבחינה כימית מתרופות פסיכוטרופיות אחרות.
פעילות פרמקולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]Buspirone נספגת היטב ממערכת העיכול, אולם ספיגתה מושהית על ידי עיכול מזון. שיא הרמה בפלסמה מופיע 40–90 דקות לאחר נטילתה.
לאור זמן מחצית חיים קצר (11-2 שעות), Buspirone ניתנת שלוש פעמים ביום.
Buspirone מתנהגת כאגוניסט, אגוניסט חלקי, או אנטגוניסט על רצפטורים 5-HT1A של סרוטונין. פעילותה העיקרית, כאגוניסט פרה-סינפטי ברצפטורים אלה, מעכבת שחרור של סרוטונין, ובכך מובילה לאפקטים נוגדי-חרדה. פעילותה כאגוניסט פוסט-סינפטי ברצפטורים אלה אחראית לפעילות האנטי-דיכאונית של התרופה. ל-Buspirone אין כל אפקט על תעלות כלור הקשורות ל־GABA, או על serotonin reuptake transporter, שמהווים מטרות לתרופות אחרות היעילות בטיפול בהפרעת חרדה כוללנית. ל-Buspirone יש גם פעילות על הרצפטורים 5-HT2 ועל הרצפטורים D2 לדופמין, אולם משמעות הפעילות על רצפטורים אלה אינה ידועה. על הרצפטורים D2 יש ל-Buspirone תכונות הן של אגוניסט, והן של אנטגוניסט. העובדה שלוקח ל־Buspirone בין שבועיים-שלושה שבועות להגיע לאפקטים התרפויטיים, מצביעה על כך שהאפקט ההתחלתי של התרופה מערב מודולציה של מספר נוירוטרנסמיטורים ומכניזמים אינטרה-נוירלים.
התוויות רפואיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפרעת חרדה מוכללת או GAD: בוספירון היא תרופה נוגדת חרדה קצרת-טווח, עם יעילות מוכחת רק בטיפול בהפרעת חרדה מוכללת. בניגוד ל־SSRI או ל־Effexor, בוספירון אינה יעילה בטיפול בהפרעת אימה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית או פוביה חברתית. אולם ל־Buspirone יש יתרון על התרופות הנ"ל בכך שאינה גורמת לפגיעה בתפקוד המיני או לעלייה במשקל. היתרון המלא של Buspirone נצפה רק במינונים הגבוהים מ-30 מ"ג ליום. בהשוואה לבנזודיאזפינים, Buspirone מתחילה לפעול מאוחר יותר, ואינה גורמת לאפקט של אופוריה. בניגוד לבנזודיאזפינים, ל-Buspirone אין אפקטים מיידיים, ויש להסביר למטופל שתגובה קלינית מלאה תופיע רק לאחר 2–4 שבועות. אם יש צורך בתגובה מיידית, אפשר להתחיל טיפול בבנזודיאזפינים במקביל, ואז לגמול את המטופל מבנזודיאזפינים לאחר ש-Buspirone תתחיל להשפיע.
- הפרעות אחרות: ישנם דיווחים על שימושים קליניים רבים ב-Buspirone, אך רובם לא אושרו במחקרים מבוקרים. ישנן עדויות מעורבות לגבי היעילות של Buspirone במינון גבוה (30–90 מ"ג ליום) לטיפול בהפרעות דיכאון. נראה של- Buspirone יש פעילות אנטי-דיכאונית קלה, אשר הובילה לשימוש בו כאוגמנטציה (תוספת) בחולים שבהם נכשל הטיפול האנטי-דיכאוני הסטנדרטי. לעיתים משתמשים ב־Buspirone כאוגמנטציה ל־SSRI בטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית. מספר מחקרים מראים ש- Buspirone יכול להיות יעיל כנגד עוררות-יתר ופלשבקים הקשורים בהפרעת דחק פוסט טראומתית. מכיוון ש- Buspirone אינו פועל על קומפלקס תעלות הכלוריד של GABA, התרופה אינה מומלצת לטיפול בגמילה מבנזודיאזפינים, אלכוהול, או תרופות סדטיביות-היפנוטיות, למעט כטיפול בסימפטומי חרדה נלווים. מספר מחקרים טוענים ש- Buspirone מפחית אגרסיה וחרדה באנשים עם מחלת מוח אורגאנית או פגיעת מוח טראומטית, בעיה בתפקוד המיני, התמכרות לניקוטין והפרעת קשב וריכוז.
תופעות לוואי ואזהרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]Buspirone אינו גורם לעלייה במשקל, פגיעה בתפקוד המיני, סימפטומים הקשורים להפסקת השימוש או להפרעות שינה משמעותיות. תרופה זו אינה גורמת לסדציה או לפגיעה קוגניטיבית או פסיכומוטורית. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של Buspirone, הן: כאבי ראש, בחילה, סחרחורת ולעיתים נדירות אינסומניה. ישנם אנשים שיחוו תחושה קלה של אי-שקט, אולם סימפטום זה יכול לשקף הפרעת חרדה שלא טופלה באופן מלא. אין דיווחים על תמותה ממנת-יתר של Buspirone. יש להיזהר במתן Buspirone לאנשים עם פגיעה כבדית וכליתית, נשים בהריון ונשים מניקות. Buspirone בטוח לשימוש בקרב האוכלוסייה המבוגרת.
אינטראקציות בין-תרופתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתן של Buspirone והלופרידול (הלדול) במקביל גורמת לעלייה בריכוז של הלופרידול. אין להשתמש ב־Buspirone במקביל לשימוש ב-MAOIs על מנת להימנע מאפיזודות של יתר ל"ד, ויש להמתין שבועיים בין הפסקת השימוש ב-MAOIs לבין התחלת שימוש ב-Buspirone.
שינויים בערכי מעבדה - מנות בודדות של Buspirone יכולות לגרום לעליות חולפות בריכוזים של הורמון הגדילה, פרולקטין וקורטיזול, אף על פי שאין לכך משמעות קלינית.
מינון והנחיות קליניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]Buspirone קיימת בטבליות של 5 ו-10 מ"ג (single scored) וטבליות של 10 ו-15 מ"ג (triple-scored). בדרך כלל מתחילים טיפול פומי בטבליות של 5 מ"ג, שלוש פעמים ביום, או בטבליות של 7.5 מ"ג פעמיים ביום. ניתן להעלות את המינון ב-5 מ"ג כל 2–4 ימים עד לטווח המינון הרגיל של 15–60 מ"ג ביום.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 10th edition
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.