בועת חד-קרן היא בועה כלכלית תאורטית שתתרחש כאשר חברות הזנק חד-קרן יוערכו יתר על המידה על ידי קרנות הון סיכון או משקיעים. מצב זה יכול להתרחש כאשר חברת ההזנק עדיין בבעלות פרטית או במהלך הנפקה הראשונית לציבור.
"חברת חד-קרן" היא חברה ששווי השוק שלה מוערך בסכום של מיליארד דולר לפחות.
עלייה במספר חברות ההזנק חד-קרן נובעת מהמוכנות של המשקיעים להעביר כסף למחזורי מניות בחברות הזנק.
בעלי הון סיכון ואנשי אקדמיה מזהירים כי בהתחשב בחוסר השינוי ברווחיות הכוללת של חברות ההזנק ובתזרימי המזומנים העתידיים, עליית השווי איננה בר-קיימא ואינה מוצדקת.
חברות הזנק מתפקדות כלכלית ללא שינוי, אך עם משאבים גדולים יותר. לדוגמה, סקר שנערך באוניברסיטת הרווארד בקרב בעלי הון סיכון מצא כי 91% מבעלי ההון סיכון חושבים כי חברות חד-קרן מוערכות יתר על המידה[1].
היעילות בשימוש במשאבים אפוא מצטמצמת ומסמנת רווחיות נמוכה לעתיד[2][3]. שיעורי צריבה (הקצב שבו חברה חדשה מוציאה את גיוס ההון שלה לפני שהיא מייצרת תזרים מזומנים חיובי מפעילות) גבוהים יותר יובילו לרווחיות נמוכה יותר ויפחיתו את הרווחים של המשקיעים ב-5 עד 10 השנים הקרובות.
ההשפעה השלילית על חברות הון סיכון תשאיר את המשקיעים שנוטים פחות להמשיך ולהשקיע בחברות חדשות. הירידה הזו כבר מתבטאת במספר חברות ההזנק הנחשבות לחד-קרן.
בין 2015 ל-2016, נראתה צמיחה אדירה במספר חברות החד-קרן בעולם – 2015 נפתחה עם 82 חברות ואילו שנת 2016 הסתיימה עם 208 חברות, ומאז נרשמה האטה בצמיחת החברות, בשנת 2017 נרשמו 224 חברות, ובשנת 2018 הסתיימה עם 266 חברות. הערכת השווי הכוללת ירדה גם היא בהתאמה מ-1.3 טריליון דולר בשנת 2015 ל-861 מיליארד דולר בשנת 2018 מה שמצביע על ירידת ערך של 34% במשק ההזנק. הסיבה לכך היא דרישה לאסטרטגיות השקעה מדויקות וברורות יותר[3][4].
לארצות הברית כלכלת ההזנק הגדולה בעולם, עם למעלה מ-400,000 חברות חדשות שנוצרות מדי שנה, מה שהופך אותה לרגישה ביותר ולמניעה של בועת ההזנק[5][6]. 14% מהאמריקאים בכוח העבודה עובדים עבור עסקים קטנים או סטארט-אפים. הצטמקות של מגזר זה במשק תשפיע על 27 מיליון אמריקאים. בעוד שמספרים אלה פירושם שיזמות הביאה מיליוני משרות וחיזקה את הכלכלה האמריקאית ביחס לשאר העולם, גודל הענף פירושו שבּועת החד-קרן עלולה לפגוע במיליוני עובדים[7].
חברות ההזנק האסיאתיות צומחות במהירות, ולמעשה באופן המהיר ביותר בעולם. 42 מיליארד דולר הושקעו על ידי חברות הון סיכון ובמרכזי יזמות באסיה. בהודו ובסין נרשמה צמיחה של 10% בחברות הזנק וגידול של 50% בפעילות הון סיכון בהתאמה[8][9]. ארצות הברית משקיעה עשרות מיליארדים בחברות הזנק אסייתיות ולהפך. בהתחשב בזרימה העולמית של השקעות בחברות הזנק האטה בעולם ההפעלה בארצות הברית או באסיה תביא להאטה גם באזור השני[10].
אם אכן ישנה בועה, היא עלולה להתמוטט כתוצאה מתפקוד לוקה בחסר של חברות חד-קרן שהשקיעו בהן, מה שיוביל להפחתת הרווחים עבור חברות הון סיכון. הרווחיות המופחתת תביא לקיצוץ באמצעים ונטייה של המשקיעים שלא להשקיע ולממן חברות הזנק. דבר זה, בראש ובראשונה, יפגע בחברות הזנק ובמוסדות הון סיכון כמו גם בעובדים שלהם. עם זאת, גם הקמת חברות חדשות יפגעו וזה יוביל לפגיעה בצמיחה הכלכלית בעולם ובחדשנות בעתיד הקרוב.
התמתנות מוגברת במימון מצד בעלי הון סיכון ומשקיעים, כמו גם חסכנות מצד עובדי ובעלי חברות ההזנק, נחשבות לפתרון בר-קיימא לבעיה זו. הסיבה הבסיסית לבועה נעוצה בשערוך ממוצע של הערכות שווי ופעילויות מימון, כאשר בפועל רוב חברות ההזנק נותרות ללא רווחיות. בעיה זו אינה ניתנת לשינוי שכן רוב חברות ההזנק תהיינה בלתי רווחיות בנקודת המימון, שכן החברות משתמשות במימון כדי להגדיל את ההכנסות והרווחיות. עם זאת, ניתן להפחית את הסיכון עבור חברות הון סיכון ולהקטין גורמים התורמים לבועה על ידי שימוש באמצעים מחמירים יותר בעת מתן הערכות שווי ומכאן נדיבים פחות בגודלי עסקות. בנוסף, הפחתת שיעורי הצריבה היא המפתח ליציבות הכללית של חברות ההזנק ויכולתן לעמוד בציפיות.