בורינאז'

בורינאז' (נפה)
Borinage

מדינה	בלגיה בלגיה
קואורדינטות	50°26′00″N 3°50′00″E / 50.43333333°N 3.83333333°E / 50.43333333; 3.83333333

אנשי בוריין (מן העיירה ג'מאפ) נורים על ידי המשמר האזרחי של מונס במהלך השביתה הכללית של 1893 בבלגיה (לה פטי ז'ורנל, מאי 1893)

הבורינאז' הוא אזור במחוז הוולוני אנו בבלגיה. השם נובע ממכרות הפחם של האזור – "bores" (מילולית: פירים).^[1] בצרפתית, תושבי הבורינאז' נקראים Borains.

בירת המחוז, מונס, ממוקמת במזרח הבורינאז', אך היה הבדל סוציולוגי גדול בין תושבי מונס לעובדי המכרות (הבוריינז) שהתיישבו בכפרים סביב מונס.

עלייתה ונפילתה של כריית הפחם

ערך מורחב – אתרי המכרות העיקריים בוולוניה

"מהמאה ה-18 עד 1850, כלכלת שלושים עיריות בוואלוניה ובאזור הבורינאז' בפרט נשענה על כריית פחם. בין השנים 1822 ל-1829, הפקת הפחם יותר מהכפילה את עצמה באזור זה, כלומר מ-602,000 ל-1,260,000 טון פחם. כמות זו הייתה בשעתו גדולה יותר מהייצור הכולל של פחם בצרפת וגרמניה. באותה תקופה אזור הבורינאז' ייצא את הפחם שלו בעיקר לצרפת ולפלנדריה".^[2]

בשנת 1878, נמצאו כמה מאובנים של איגואנודונים: ממצא זה היה ייחודי מכיוון שהיו קיימים שלדים שלמים. כאשר אזור זה נכבש על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה, נעשו מספר ניסיונות לפתוח מחדש את המכרה שבו נמצאו השלדים. ניסיונות אלו מעולם לא צלחו.^[3]

בשנת 1957, מתוך 64,800 אנשים שתועדו כעובדים באזור בורינאז', 23,000 עבדו בתעשיית הפחם. לעומתם, רק כ-7,000 איש עבדו בענפי השירות. בבלגיה כולה, לשם השוואה, 49 אחוז מהעובדים היו מועסקים במגזר השלישי.^[4]

בשנות ה-60, בגלל סגירת מכירות הפחם, כתבו החוקרים לדרייר, מיינו ופרין שהבורינאז' מת במובן האידאולוגי והכלכלי.^[5]

בתרבות

אוכלי תפוחי האדמה, וינסנט ואן גוך, אפריל 1885

באמצע שנות העשרים לחייו, הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך התגורר מספר שנים בבורינאז' (בין השנים 1878 ל-1880). בתחילה הטיף לאמונה הנוצרית ושאף להיות חלק מהכמורה, בתקופה זו חי בין כורי הפחם, לאחר מכן סבל מדיכאון ובתוך כך התחיל להתפתח כצייר. יצירת המופת הראשונה שלו המתארת איכרים הולנדים, אוכלי תפוחי האדמה (1885), למרות שלא צוירה בבורינאז', התמונה נוצרה בהשראה עקיפה מהתנאי המחיה הגרועים של הכורים ובני משפחותיהם בבורינאז'.

השביתה (1891) של הנרי לויטן

הצייר הבלגי יליד הולנד הנרי לויטן התגורר בבורינאז' בין 1886 ל-1887. הוא היה עד לשביתה הגדולה ולדיכויה העקוב מדם. בתגובה הוא צייר את הטריפטיכון "השביתה", עליו עבד עד 1893. גודל הציור (שמו הבינלאומי: "מאבק על החיים") 3 עד 5 מטרים. הציור בלוח הימני (3 על 2 וחצי מטר) נקרא "אחרי המרד" והפאנל השמאלי נקרא "עליבות".

הבורינאז' סימל את המחוז התעשייתי של סאמברה ומיוז בוואלוניה ושל השביתות הכלליות של בלגיה, שפרצו לעיתים קרובות בו. לדוגמה, תושבי הבוריאנז' יזמו את השביתה הכללית הבלגית של 1893 על פי ההיסטוריון המרקסיסטי מרסל ליבמן.^[6]

חיי העוני בבוריאנז'

מתקן לחילוץ כורים (עבר שיפוץ), מכרה הפחם לשעבר של קאשט-פיקרי

האזור ידוע בעיקר בזכות תעשיית כריית הפחם ההיסטורית בו. תנאי החיים בעוני של הכורים הוצגו בסרט התיעודי המפורסם "Misère au Borinage" (1933) של אנרי סטורק וג'וריס איבנס.

זהו אחד הרפרנסים החשובים ביותר בז'אנר התיעודי. ב-1932, שביתה גדולה שיתקה את מכרות הפחם של ואלוניה ותגובת המעסיקים והמשטרה הייתה חסרת רחמים. לאורך כל השביתה, האוכלוסייה הרחבה לא הייתה מעודכנת ובעיקר אדישה למאבק הכורים. אנדרה תיריפיי, פייר ורמיילן וכל הצעירים המתקוממים שהיו המעורבים במועדון דה ל'אקראן, החליטו להעיד על העוני הקשה הזה באמצעות הנשק הזמין להם, המצלמה. צילום הסרט התרחש בתנאים קשים ומרגשים, בסיוע רופא ועורך דין, במעט מאוד מימון, תוך הסתתרות מהמשטרה אך בתמיכת כלל האוכלוסייה. הסרט קשה ומפואר. הוא לא איבד דבר מהכוח שלו, מההשפעה הרגשית החזקה שלו של כעס וחמלה. הם הותירו למעמד הפועלים את התמונות החזקות ביותר של ההיסטוריה והמאבקים שלו: פינוי מבתים, ילדים רזי פנים למראה, דחוסים בצפיפות בחוסר כל, התהלוכה עם דיוקנו של קרל מרקס, איסוף עם שחר של שאריות פחם על ערמות הסיגים, הכורה המתחנן וכו'. ישנו גם ההלם מהתמונות המוצבות זו לצד זו: בתים עומדים ריקים בזמן שהומלסים ישנים ברחוב, תנאי רעב ללא סיוע, בעוד סכומי כסף גדולים הולכים לבניית כנסייה...^[7]

בורינאז' של ימינו

פסל ענק של מנורת כרייה, ב - קוזמס, מנציח את הפיר בהריבוס.

בורינאז' ממוקמת בקצה המערבי של המחוז התעשייתי של סאמברה ומיוז. אשר נחשב בעבר כעמוד השדרה התעשייתי של ואלוניה, ביתם של כשני שלישים מאוכלוסיית ואלוניה.

מאז שהמכרות האחרונים נסגרו בשנות ה-60, בורינאז' הייתה בעלת שיעור האבטלה הגבוה ביותר בבלגיה.

לגוגל יש את מרכז הנתונים האירופי הגדול שלה בסן-גיסליין שנמצא באזור זה.

ארבעה מאתרי הכרייה העיקריים של ואלוניה נרשמו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2012. אחד האתרים, גראנד-הורנו, מארח את המוזיאון לאמנות עכשווית בוואלוניה.

מכרה הפחם של חברת קראשט-פקרי הוסב לפארק הרפתקאות מדעי בשם !SparkOH (צרפתית).^[8]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בורינאז' בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Charles White (1835). The Belgic revolution of 1830. Vol. 1. London: Whittaker & Co. p. 308. 'Borains' are the inhabitants of that part of Hainaut in which are situated the collieries, so called from bores — wells; hence the colliers are all designated as Borains.
2. Adriaan Linters (1986). Pierre Mardaga (ed.). Industria: Industrial architecture in Belgium. Liège. ISBN 2-87009-284-9.
3. "De botten van de Borinage". EOS Wetenschap (בהולנדית). נבדק ב-2022-10-24.
4. Alan S. Milward, The European rescue of the nation-state, Routledge, London, 2000, p. 41 מסת"ב 0-415-21628-1
5. Ladrière; Meynaud; Perin (1965). La décision politique en Belgique (בצרפתית). Brussels: CRISP. p. 132. Le Borinage est mort économiquement et idéologiquement.
6. Marcel Liebman Les socialistes belges (1885-1914), Editions Vie Ouvrière, Bruxelles, 1979, p. 99. מסת"ב 2-87003-135-1
7. Josette Debacker, Revue belge du cinéma (English text), August 1979.
8. "Scientific adventures parcs". אורכב מ-המקור ב-2010-08-13. נבדק ב-2010-08-16.