מקורות סגנוניים | מוזיקת האוס, אלקטרו האוס, האוס פרוגריסיבי, מוזיקת האוס הולנדית, טק האוס, מוזיקת טראנס, אפליפטינג טראנס, טכנו, הארדסטייל, הארד האוס |
---|---|
מקורות תרבותיים | סוף שנות ה-2000, אירופה (באופן מיוחד בשוודיה, נורווגיה והולנד) |
כלים | מכונת תופים, כלי מקלדת, מחשב, דוגם צלילים, סקוונסר, תחנת עבודה דיגיטלית לאודיו, סינתיסייזר, קול |
נגזרות | ג'אנגל טרור |
סוגות היתוך | |
מוזיקת טראפ EDM | |
בית רום האוס (באנגלית: Big room house) או ביג רום (Big room) הוא תת-ז'אנר מוזיקלי המהווה פיוז'ן של מוזיקת האוס (בעיקר האוס פרוגרסיבי (אנ') ואלקטרו האוס) שצבר פופולריות בתחילת שנות ה-2010. אף על פי שהז'אנר הופיע בעיתונות בסביבות 2007, הצורה הנוכחית של ז'אנר זה הופיע רק בסביבות 2010–2012. בין האמנים שהשתמשו בז'אנר ניתן למצוא את מרטין גריקס, KSHMR, דימיטרי וגאס ולייק מייק, הארדוול, ניקי רומרו, אפרוג'ק ו-R3hab.[1]
הז'אנר נקבע בדרך כלל בקצב של בין 126 ל-132 פעימות לדקה. השירים כוללים בדרך כלל הצטברות ארוכה ואחריה דרופ אלקטרו בליווי תופי בס במקצב של ארבע על הרצפה (אנ'). המלודיה של יצירות המוזיקה מהז'אנר הן לרוב פשוטות ומינימליות, אם כי לפעמים נעשה שימוש בכלים מוזיקליים אלקטרוניים, כגון רולנד JP-8000 (אנ').[1][2][3]
הז'אנר ספג ביקורת על ידי מספר מוזיקאים, שתיארו אותו כ-"סאונד EDM סטריאוטיפי חסר מקוריות ויצירתיות" וכן כי הז'אנר הומוגני ללא שום מקוריות, גיוון או כשרון אמנותי.[4][5] מגזין המוזיקה הבריטי Mixmag (אנ') תיאר את הז'אנר כז'אנר המורכב מ"התמוטטויות טיטאניות ואסתטיקה של ייצור מונוטוני ללא רבב".[6] התקליטן האמריקאי וולפגנג גרטנר (אנ') תיאר את הז'אנר כ"בדיחה" וכן כ"מוזיקת דאנס זולה לעיכול".[7] בנוסף לכך, הוא כינה את הז'אנר "אפוקליפסת ה-EDM", ואמר כי "למוזיקה אמיתית צריכה להיות קצת נשמה ואותנטיות, ולא רק להיות תוף בס גדול והתמוטטות כמו טכנו עם וואן-ליינר צ'יזי ו-'דרופ גדול'."[8]
בכתיבה עבור Complex Networks, ג'ייק לאנג ציין את הערעור הנוסחתי של השיר, תוך ציון ש-"Animals" של מרטין גריקס ושירים אחרים מהז'אנר הצליחו במצעדים על אף חוסר המקוריות. כמו כן, הוא טען כי הז'אנר הוא שפוגע בז'אנר מוזיקת הדאנס ובתרבות וכן כי הז'אנר מהווה קיצור דרך למפיקים להגיע למיינסטרים.[9]
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
To be perfectly honest, and I hate to sound negative, cynical or condescending in any way but that's probably how this will come off, I've been really bummed with most of the new music that's been making waves in 2013. I feel like the "big" sound in dance music right now is just this mashup of every single subgenre possible, to try and appeal to the most people possible, with these cheesy played-out trancey pads and vocal hooks, it all sounds exactly the same and it's really bad for the most part, and the scariest thing is that people are reacting to this stuff, crowds at festivals and clubs are wanting more of it. A few of us have deemed it the EDM Apocalypse. Electronic music is in a really weird place right now. I don't know where it's going to go. In some way I'm hoping Daft Punk single-handedly destroys this phenomenon we're experiencing and un-brainwashes everybody into realizing that real music should have some soul and authenticity to it, and not just be a big kick drum and a trance breakdown with a cheesy one-liner and a "big drop."
{{cite web}}
: (עזרה)