![]() |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. לוודא נכונות, 2. ראו תבנית שכתוב בפרק "אתגרים במחקר".
| |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. לוודא נכונות, 2. ראו תבנית שכתוב בפרק "אתגרים במחקר". | |
בִּיּוֹפִידְבֵּק או מָשׁוֹב בִּיּוֹלוֹגִי[1] הוא שיטת טיפול באמצעות מערכת ממוחשבת המנטרת מדדי גוף, שנועדה לאפשר למטופל שליטה טובה יותר על גופו ועל תגובות פיזיולוגיות ורגשיות במצבים של כאב, לחץ וחרדה, ובמצבי גיוס משאבים משמעותי, פעילות ספורטיבית או חשיבתית.
הטיפול בביופידבק מבוסס על הרעיון שמערכת העצבים האוטונומית יכולה להיות נשלטת מבחינה רצונית על ידי התניה אופרנטית[2].
השיטה פותחה החל משנות ה-40 של המאה ה-20 והיא נמנית עם שיטות הרפואה האלטרנטיבית[דרוש מקור] והטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.
הביופידבק פועל על עקרון הלמידה דרך משוב (פידבק) מיידי. הוא כולל שלושה תהליכים שונים המנוהלים על ידי המכשור האלקטרוני המשמש לטיפול[3]:
הטיפול בביופידבק לרוב נמשך מספר שבועות או חודשים (10–15 מפגשים או יותר), לאחריהם המטופל אמור להיות מסוגל ליישם את מה שלמד גם מחוץ למסגרת הטיפול, בכל עת שהדבר נדרש. במפגש הראשון נערך על ידי המטפל איבחון פסיכופיזיולוגי באמצעות ערוצים שונים במכשור, ובהתאם לתוצאות הפרופיל נבנית תוכנית טיפול ולמידה מותאמת למטופל ולבעייתו הרפואית או הפסיכולוגית. המטופל מקבל הסבר על תוצאות האיבחון והוא שותף פעיל לתוכנית הטיפולית. השיטה היא סוג של רפואה אקטיבית המבוססת על תרגול הנלמד בקליניקה ויישום במצבי חיים יומיומיים. הטיפול מתבצע על ידי איש מקצוע בעל הכשרה וניסיון קליני מוסמכים ומוכחים בביופידבק.
תרגיל לדוגמה יכול להיות ביצוע טכניקות נשימה שניתן לנטרן באמצעות המכשור; נשימה נכונה ומותאמת למצב חיים משפרת את יכולת ההתמודדות של המטופל עם בעייתו, יוצרת תחושה של נינוחות והרפיה וגורמת לאיזון התפקוד הפסיכופיזיולוגי של המטופל. המטופל לומד כיצד לשלוט בצורה רצונית בתגובות בלתי רצוניות למצבי לחץ שונים, לכאבים וכדומה. התצוגה המיידית של הנתונים מאפשרת למטופל לראות על צג המחשב כיצד אכן הוא מצליח לשנות בצורה רצונית את הנתונים הפיזיולוגיים של גופו. תפקיד המטפל הוא להדריך, לתווך ולהסביר למטופל את המוצג על גבי מסך המכשיר.
הביופידבק הוא חלק מתוכנית עבודה טיפולית מלאה, אשר כוללת על פי רוב גם הקניית טכניקות הרגעות, הנחיה בנוגע לתרגום וליישום המיומנויות שנרכשו, מסירת מידע בנוגע למקור הקשיים ומערכות האיברים המעורבים בהם ולעיתים גם טיפולים קוגניטיביים ממוקדים[3].
ביופידבק משמש לסיוע בטיפול במגוון רחב של בעיות רפואיות, נוירולוגיות ורגשיות. הוא משמש להקלה על תסמינים של מחלות אורגניות כגון כאבי ראש, קשיי שליטה על הסוגרים, אפילפסיה, בעיות במערכת העיכול, הזעת יתר, הפרעות בתנועה, הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות, מחלות כלי דם, קשיי נשימה, שיקום שרירים, שיתוק מוחין, כאבים כרוניים ועוד. כן הוא משמשת בהפרעות פסיכולוגיות כגון הפרעות חרדה, הפרעות אכילה, הרטבת לילה, התמכרויות ועוד. פיזיותרפיסטים, יכולים להשתמש בשיטה על מנת לסייע לנפגעי שבץ מוחי לחדש את התנועה של איברים משותקים.
בתחומים כגון ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה, פועלת השיטה באמצעות אלקטרודות המוצמדות לשרירים, והמערכת מספקת נתונים חזותיים המשקפים את פעילות השריר שאמור לפעול. באמצעות הביופידבק ניתן להשוות בין מנחים שונים וצורות עבודה שונות ומביניהם לאתר את צורת העבודה היעילה ביותר, בעלת מינימום עומס על השרירים, ולסייע להטמעת הרגלי עבודה נכונים. באמצעות הביופידבק ניתן לחזק שרירים חלשים, להרפות שרירים ספסטיים ולהרפות תוך כדי פעילות.
בנוסף ביופידבק נועד לתרום לשיפור אורח חיים של אנשים בריאים, בשל שיפור יכולת הקשב והריכוז, התמודדות עם מצבי דחק ומתח בחיי היום-יום, ועוד.
הטיפול מתאים לכלל האוכלוסייה, אך מומלץ לבעלי קוגניציה תקינה ולגילאי שש ומעלה, מכיוון שהוא דורש יכולת הבנה של השיטה ומודעות עצמית.
השימוש במונח ביופידבק החל בשנת 1969 במפגש מקצועי של חוקרים, אשר ייסדו את ה-Biofeedback Research Society[3]. השיטה נחקרה במסגרת הפסיכולוגיה והרפואה הקונבנציונלית, והיא מוצעת על ידי פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומרפאים בעיסוק לשילוב במסגרת טיפולים קונבנציונליים.
במשך יותר משלושים שנה השתנה המושג ביופידבק ממונח המציין עניין כללי במחקר אודות השפעת משוב חיצוני על שליטה בתגובות פיזיולוגיות, למערכת של הליכים קליניים המשמשים לטיפול שגרתי בסוג מסוים של מטופלים ובמגוון מצבים קליניים[3].
הנוירופידבק התפתח מאוחר יותר מתוך המדידות הראשוניות של האלקטרואנצפלוגרם שהתבצעו במסגרת טיפולי הביופידבק[3].
האגודה הבין-לאומית לפסיכופיזיולוגיה יישומית ומשוב ביולוגי AAPB פיתחה קריטריונים לקביעת מידת העדות ליעילות הטיפול (Moss & Gunkelman, 2002; LaVaque et al, 2002). קריטריונים אלו דומים מאוד לסכֶמת הדירוג שפותחה על ידי ארגונים אחרים ובהם אגודת הפסיכולוגים האמריקניים. יעילות של טיפול נקבעת באמצעות הערכה של מחקרים פורמליים שנעשו על כל אחת מההפרעות. כאשר נערך מחקר, יוצרים בקרה על אופן הניסוי. המטפלים העוסקים בהתערבות נדרשים למומחיות בסוג הטיפול ובתחום ההפרעה, והמטופלים נבחרים באופן קפדני. ממצאים תכופים בנוגע לטיפול במשוב ביולוגי מעודכנים ומופצים לקהל הרחב וכן לקהל המקצועי (Yucha & Gilbert, 2004; Yucha & Montgomery, 2008; Tan et al., 2016)
בישראל חקרו את התחום כבר משנות ה-80 חוקרים שונים, בהם ד"ר ארנון רולניק, ד"ר יגאל גליקסמן ועוד, שפיתחו טיפולים פסיכולוגיים המשלבים ביופידבק עם עקרונות טיפוליים אחרים; ד"ר ענת ברנע, המטפלת וחוקרת בתחום הנוירופידבק והביופידבק של גלי מוח בהפרעות קשב וריכוז ובקרב לקויי למידה; פרופ׳ עדה זוהר מהמרכז האקדמי רופין חוקרת את מדד השתנות קצב הלב והקשר של פעילות זו לרגשות ואף לדפוסי אישיות והפרעות פסיכולוגיות בעוד הפסיכולוגים טל רפפורט ואסף גיטלר ממכון שיקום הלב בבית החולים מאיר בכפר סבא, משתמשים בכלים אלו מתחום המשוב הביולוגי בעבודה טיפולית ומחקרית בתחום שיקום הלב[4]; ד"ר בוריס בלומשטיין, העוסק בטיפול באמצעות ביופידבק בתחום פסיכולוגיית הספורט ופיתח את שיטת "חמשת השלבים לוויסות עצמי וריכוז מנטלי" בתחום זה[5][6].
הטיפול בביופידבק או נוירופידבק מוצע לצורך שיפור הריכוז או הפחתת חוסר המנוחה של אנשים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בטענה שיכול להביא לתוצאות חיוביות בטווח הקצר והארוך[דרוש מקור]. חלק מהמטופלים לומדים כיצד ניתן לבצע בעצמם תרגילים שיגרמו להם להתרכז או להרגע כאשר הם זקוקים לכך.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.