ביל פיץ'
| לידה |
19 במאי 1934 דבנפורט, איווה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 2022 (בגיל 87) Conroe, ארצות הברית  |
| עמדה | מאמן |
| גובה | 1.88 מטרים |
| מכללה | קו קולג' |
| היכל התהילה | נבחר ב-2019, כמאמן |
| קבוצות כמאמן | |
|
1958–1962 1962–1967 1967–1968 1968–1970 1970–1979 1979–1983 1983–1988 1989–1992 1994–1998 |
קו קולג' אוניברסיטת דקוטה הצפונית באולינג גרין סטייט אוניברסיטת מינסוטה קליבלנד קאבלירס בוסטון סלטיקס יוסטון רוקטס ניו ג'רזי נטס לוס אנג'לס קליפרס |
| הישגים כמאמן | |
|
זכייה באליפות ה-NBA (1981) פעמיים מאמן השנה ב-NBA (1976, 1980) אחד מ-10 המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA | |
| קבוצות כג'נרל מנג'ר | |
| 1973–1979 | קליבלנד קאבלירס |
  | |
ויליאם צ'ארלס "ביל" פיץ' (באנגלית: William Charles "Bill" Fitch; 19 במאי 1934 – 2 בפברואר 2022) היה מאמן כדורסל אמריקאי, אשר שימש כמאמן ראשי בליגת ה-NBA במשך 25 עונות. בעונת 1980/1981 הוביל את בוסטון סלטיקס לאליפות ה-NBA, ובשנת 1996 נבחר לאחד מ-עשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA.[1]
בספטמבר 2019 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיץ' נולד בעיר דבנפורט שבאיווה, ושירת בחיל הנחתים האמריקאי כמדריך אימונים.[3] בין השנים 1950–1954 למד בקו קולג', מכללה פרטית הממוקמת בסידר רפידס, איווה, ובשנת 1956 החל לשמש כעוזר מאמן בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קרייטון שבאומהה, נברסקה. בשנת 1958 חזר לקו קולג' בה מונה למאמן הראשי, ועד שנת 1970 המשיך לאמן בליגת המכללות האמריקאית, כמאמן קבוצות אוניברסיטת דקוטה הצפונית, אוניברסיטת המדינה של באולינג גרין ואוניברסיטת מינסוטה.
קליבלנד קאבלירס
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עונת 1970/1971 מונה למאמנה הראשי של קבוצת ה-NBA החדשה קליבלנד קאבלירס, ונשאר בתפקיד זה במשך 9 העונות הראשונות של המועדון. הקאבלירס הפסידו בכל 15 המשחקים הראשונים בעונתם הראשונה, וב-5 העונות הראשונות לא הצליחו להעפיל לפלייאוף כשניצחו 33.9% בלבד ממשחקיהם. בעונת 1975/1976 הדריך פיץ' את הקאבלירס למאזן השני בטיבו באזור המזרחי, 49-33, ולהעפלה ראשונה לפלייאוף ה-NBA. הקבוצה, שהובלה על ידי הקלעים אוסטין קאר ובינגו סמית', הסמול פורוורד קמפי ראסל והסנטר ג'ים צ'ונס, התמודדה בסיבוב הראשון מול וושינגטון בולטס, ולאחר שישה משחקים צמודים גברה עליה בתוצאה 85–87 במשחק השביעי והמכריע והעפילה לגמר המזרח. בשל המאבק ההירואי של קבוצתם מול וושינגטון, מכנים אוהדי הקאבלירס את סדרת פלייאוף זו בשם "הנס של ריצ'פילד", על שם מיקום האולם של הקאבלירס. בגמר המזרח הפסידה קליבלנד לבוסטון סלטיקס של דייב קאונס, ג'ון האבליצ'ק וג'ו ג'ו וייט בתוצאה 2–4. בסיום העונה זכה פיץ' בפרס מאמן השנה ב-NBA. בשתי העונות הבאות הודחה קליבלנד בסיבוב הראשון של הפלייאוף, ובסיום עונת 1978/1979, אותו סיימו הקאבלירס עם מאזן ניצחונות שלילי 30–52, עזב פיץ' את הקבוצה.
בוסטון סלטיקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונת 1979/1980 מונה למאמן בוסטון סלטיקס, אליה הצטרף באותה עונה כוכב המכללות לארי בירד שזכה בתואר רוקי השנה. בירד קלע 21.3 נקודות למשחק והוביל את הסלטיקס לשיפור של 32 ניצחונות לעומת העונה הקודמת, ולמאזן העונה הסדירה הטוב בליגה - 21–61. בפלייאוף 1980 הגיעה בוסטון לגמר המזרח, בו הפסידה לפילדלפיה 76' של ג'וליוס אירווינג בתוצאה 1–4. בעונת 1980/1981 הצטרפו לסלטיקס רוברט פאריש וקווין מקהייל, אשר יצרו עם בירד קו קדמי דומיננטי במיוחד שזכה לכינוי "שלושת הגדולים" ("The Big Three"), והוביל את בוסטון לאליפות ה-NBA תחת הדרכתו של פיץ'. בשתי העונות הבאות הודחו הסלטיקס בסיבוב השני של הפלייאוף, ובסיום עונת 1982/1983 פוטר פיץ' מאימון הקבוצה.
יוסטון רוקטס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1983 מונה פיץ' למאמן קבוצת יוסטון רוקטס, בה שיחק הרוקי רלף סמפסון. בעונתו השנייה צירפו הרוקטס את הרוקי האקים אולאג'ואן, שיצר לצד סמפסון את "תאומי המגדל" ("The Twin Tower") - צמד סנטרים גבוהים וצעירים שהיו מהטובים ב-NBA בעמדה שלהם, ושיחקו זה לצד זה. בעונת 1985/1986 הוביל פיץ' את יוסטון לגמר ה-NBA בפעם השנייה בתולדותיה, אך קבוצתו הפסידה לסלטיקס בתוצאה 2–4. בסוף עונת 1987/1988 פוטר מאימון הרוקטס לאחר 5 עונות בקבוצה.
שלהי קריירת האימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונות 1990 עד 1992 אימן את ניו ג'רזי נטס של דריק קולמן ודראז'ן פטרוביץ', ובמהלך התקופה השתתפה הקבוצה בסדרת פלייאוף אחת (1992). בעונות 1995 עד 1998 הדריך את לוס אנג'לס קליפרס, שרשמה תחתיו מאזן מצטבר של 99 ניצחונות ו-229 הפסדים (30.2%) ולא העפילה לפלייאוף.
מאזן הניצחונות המצטבר של פיץ' לאורך הקריירה עומד על 944 ניצחונות ו-1,106 הפסדים בעונה הסדירה (46.0%), וכן 55 ניצחונות ו-54 הפסדים בשלב הפלייאוף (50.5%).[4] 2,050 המשחקים שאימן פיץ' בעונה הסדירה מציבים אותו במקום השלישי בתולדות ה-NBA (אחרי לני וילקינס ודון נלסון).[5]
פיץ' נפטר ב-2 בפברואר 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- סטטיסטיקות האימון ב-NBA, באתר Basketball-reference.com
- אבל גדול ב-NBA: ביל פיץ' הלך לעולמו, באתר ערוץ הספורט, 3 בפברואר 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA, במדור ההיסטוריה של אתר ה-NBA
- ^ ההכרזה על מחזור היכל התהילה 2019, באתר הרשמי, 6 באפריל 2019
- ^ True tales from the camp fires, באתר ESPN
- ^ סטטיסטיקות האימון של פיץ' ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ טבלה מתמיינת של כל המאמנים בתולדות ה-NBA, באתר basketball-reference.com
| מאמן השנה ב-NBA | |
|---|---|
|