ביקורת או ביקורת חיצונית היא אחד מתפקידיו העיקריים של רואה החשבון, הנקרא לרוב בהקשר זה "רואה החשבון המבקר" או "המבקר". במסגרת הביקורת מבקר רואה החשבון את הדוחות הכספיים של הפירמה ונותן בגינם חוות דעת.
הצורך בביקורת חשבונאות נבע בתחילה מרצון בעלי הפירמות בבריטניה לוודא כי מנהלי החשבונות שלהם אינן מועלים בכספם. עם הזמן התפתח התחום והפך לסטנדרט מחייב במדינות המערב. כיום בעלי הפירמות אינם הצרכנים היחידים של תפוקת רואה החשבון המבקר, כי אם אישים וגופים רבים אחרים, כגון בנקים, רשויות שלטוניות, משקיעים חיצוניים, נושים, ספקים ולקוחות. כל אלו מסתמכים על חוות דעת מקצועית ובלתי תלויה הניתנת על ידי רואה החשבון המבקר.
ביקורת דוחות כספיים מתבצעת על מנת לתת חוות דעת חיצונית ובלתי תלויה על הדוחות הכספיים של החברה המבוקרת. חוות דעת חתומה על ידי רואה החשבון המבקר מצורפת לדוחות הכספיים ומסיעת למשתמשי הדוחות להעריך עד כמה מצב העסקים של החברה מקבל ביטוי בדיווח הכספי ואת רמת עמידת הדיווח בכללי החשבונאות המקובלים.
לשכת רואי חשבון בישראל מגדירה את מטרת הביקורת באופן הבא:
מטרת הביקורת היא לאפשר למבקר לחוות דעתו אם הדוחות הכספיים משקפים באופן נאות בהתאם לכללים חשבונאיים מקובלים, מכל הבחינות המהותיות, את מצבו הכספי של המבוקר, תוצאות פעולותיו, השינויים בהונו העצמי ותזרימי המזומנים שלו.
— תקן ביקורת 73, סעיף 3
אצל משתמשי הדוחות הכספיים והחברות המבוקרות, קיים לעיתים פער ציפיות בנוגע למטרות הביקורת.
טעות נפוצה היא ההנחה שמטרת הביקורת היא אישור הדוחות הכספיים. בפועל, הדוחות הכספיים הם באחריות הדירקטוריון וההנהלה של הגוף המבוקר. רואה החשבון המבקר אינו מאשר את הדוחות הכספיים. מטרת הביקורת היא מתן חוות דעת על הדוחות. כך לדוגמה, ייתכן שרואה חשבון מבקר יגיע למסקנה שישנה הטעייה בדוחות הכספיים ויסתייג בחוות דעתו מהעניין כאשר הדירקטוריון וההנהלה יחליטו שלא לשנות את ההטעיה בדוחות הכספיים.
ביקורת דוחות כספיים נמשכת בדרך כלל מספר חודשים ומתחילה בסמוך לסיום תקופת הדיווח הכספי. לרוב מדובר בתקופות דיווח של שנה. להלן מובאים שלביה העיקריים של ביקורת טיפוסית.
חובת הביקורת בישראל מעוגנת במספר חוקים: