בית הכנסת מגן אברהם
 | |
| בית הכנסת מגן אברהם | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| על שם | אברהם ששון |
| כתובת | רובע ואדי אבו ג'מיל |
| מיקום |
ביירות |
| מדינה |
לבנון |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1925 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1925 |
| תאריך פירוק |
1991 |
| קואורדינטות | 33°53′51″N 35°30′00″E / 33.89744722°N 35.5001°E |
 | |
  | |
בית הכנסת מגן אברהם (בערבית: كنيس ماغين أبراهام) הוא בית הכנסת שאינו פעיל עוד, אולם הוא עדיין עומד על תלו ברובע ואדי אבו ג'מיל במרכז ביירות, במקום שבו היה בעבר הרובע היהודי של העיר. בשנת 2010 בית הכנסת שופץ והוכרז כמבנה לשימור, ובשנת 2020 חלק מבית הכנסת נפגע מהפיצוץ בנמל ביירות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הכנסת נבנה בשנת 1925 בתרומת משה ששון ונקרא על-שם אביו אברהם ששון, בני משפחת ששון מכלכותה[1]. עקב קשיים במימון הבנייה, נרתם ראש הקהילה היהודית בלבנון, יוסף פארחי, לעזרה, וסייע ברכישת תשמישי הקדושה ועיצוב פנים בית הכנסת, כשחלק מהכספים נתרמו על ידי עזרא ענזרוט. סגן ראש הקהילה, יוסף בלילה פיקח על הבניה והתקציב (בסיוע אחיו יעקב בלילה). בחצר בית הכנסת פעלו שורה של מוסדות חברתיים של הקהילה: 'ביקור חולים' - מרפאה, טיפת חלב, בית ספר תלמוד תורה (ע"ש סלים טראב), משרדי הרבנות, סניף של אגודת בני ברית, מגרש הכדורסל של "מכבי" ביירות ועוד.
בנוסף לתפילות בבית הכנסת, החצר שבחזית שימשה כמקום המפגש המרכזי של יהודי לבנון בשבתות וחגים.
בשנות הארבעים של המאה העשרים השתמשה התנועה הציונית בבית הכנסת כתחנת מעבר לעולים בלתי-לגאליים.
עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון, ביירות חולקה ל"מזרח" ו"מערב", ובית הכנסת נשאר במערב, בשליטת המיליציות של אש"ף ששמרו עליו ועל יהודי האזור פן ייפגעו בקרבות (בית הכנסת עצמו הופקע על ידיהם לצורך אחסון ציוד ותחמושת). בשנת 1976, עקב התמשכות הקרבות, החליט יוסף פארחי להעביר את ספרי התורה לז'נבה. הוא הפקיד אותם בידי אדמונד ספרא, בנקאי יהודי ממוצא לבנוני, ששמר אותם בכספות הבנק שלו. רוב הספרים הועברו מאוחר יותר לבתי כנסת ספרדיים של יהודי לבנון בישראל, בהרצליה פיתוח וברמת הנשיא בבת ים.
ב-1982 פלשה ישראל ללבנון במסגרת "מבצע שלום הגליל" שהתפתח למלחמת לבנון הראשונה. בקיץ 1982 מטוס ישראלי שהפציץ את ביירות הטיל פצצה על בית הכנסת והחריב את גגו. לאחר שכוחות צה"ל הגיעו לביירות המערבית, בראש השנה בספטמבר 1982 נערכה תפילה משותפת של קהילת יהודי ביירות עם מספר מצומצם של קצינים וחיילים מצה"ל. התפילה המשותפת נערכה בראשות תא"ל יצחק מרדכי (לימים שר הביטחון) וחייל צה"ל בשם איזאק (יצחק) בלילה, שהוא יליד ביירות שהכיר את בית הכנסת מילדותו, (והוא הנין של יעקב בלילה, ממקימי בית הכנסת). התפילה נערכה באולם קטן שלא ניזוק, הצמוד לבית הכנסת[2].
משנת 1991 נותרו ברחוב ואדי אבו ג'מיל בביירות מספר יהודים מצומצם אשר העדיפו שלא להבליט את היותם יהודים. מתוכם, שני יהודים שמרו ותיחזקו את בית הכנסת. בלבנון כולה נותרו בין 60 ל-150 יהודים בלבד, והקהילה חדלה להתקיים למעשה.
בתום מלחמת האזרחים החליט ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי לשקם את בית הכנסת ולהקיף אותו בגן, אולם התוכנית לא יצאה לפועל.
בשנת 2003 בית המדרש הסמוך (תלמוד תורה) נהרס וכן מספר מבנים אשר היו שייכים בעבר ליהודי העיר.
בשנת 2010 יהודים יוצאי לבנון המתגוררים בשווייץ, ביניהם משפחת הבנקאים ספרא, תרמו ושיפצו את בית הכנסת אשר הוכר על ידי שלטונות לבנון כמבנה דת לשימור.
ב-4 אוגוסט 2020 בית הכנסת נפגע (אך לא נהרס) כתוצאה מההדף שיצר הפיצוץ העצום שהיה בנמל ביירות, מרחק אווירי של פחות משני ק"מ מבית הכנסת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שערוריה בבית כנסת יהודי בבירות , דואר היום, 11 במרץ 1930
- תצוגת 360 מעלות בפנים בית הכנסת
- The Synagogue of Wadi Bujmil in Beirut
- חמושים פלסטינים בפתח בית הכנסת בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון, 1975
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אברהם אלמליח, יהודי סוריה ולבנון בשנת תש"א, הצופה, 21 בספטמבר 1941
- ^
נעמה ריבה, איך מביאים בית כנסת שהופגז בלבנון לתערוכה בתל אביב, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2019
