בית המדרש לרבנים בבודפשט
 | |
 | |
| בית מדרש לרבנים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1877–הווה (כ־147 שנים)  |
| בעלי תפקידים | |
| רקטור |
Károly Vajda |
| מיקום | |
| מדינה |
 הונגריה |
| קואורדינטות | 47°29′36″N 19°04′12″E / 47.49347222°N 19.07°E |
|
or-zse | |
|
(למפת בודפשט רגילה)   בית המדרש | |
  | |
בית המדרש הארצי לרבנים – האוניברסיטה ללימודי יהדות (בהונגרית: Országos Rabbiképző – Zsidó Egyetem) הוא מוסד להכשרת רבנים ולמדעי היהדות הממוקם בבודפשט שבהונגריה, שנפתח ב-1877 והוא הסמינר הרבני הוותיק ביותר שעודו פועל. בית המדרש הוא המרכז האינטלקטואלי של היהדות הנאולוגית במדינה, והכשיר גם חניכים מארצות רבות אחרות.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד ב-1806 הציע המשכיל דוד פריזנהויזן לארכידוכס יוזף, פלטין הונגריה, להקים מוסדות מודרניים שיכשירו רבנים ומורים ברחבי הקיסרות ההבסבורגית, שהיו אמורים ללמד גם נושאי חול. החצר דחתה את הצעתו סופית ב-1813, אך בינתיים הוא עורר עליו את רוגזם של הרבנים. במהלך העשורים הבאים הוסיף לפנות לשלטונות בעניין, אך ללא תוצאה. הרעיון הועלה שוב ב-1844 על ידי הרב לאופולד לעף, ממנהיגי הציבור הליברלי בין היהודים והוגה נאולוגי מרכזי. הדיאט ההונגרי אישר במהרה את התוכנית והורה ליהודים לגייס את הסכום הדרוש, אך המתווה לא התממש.
לאחר דיכוי המהפכה ההונגרית של 1848 הטילו האוסטרים על היהודים קנס עצום של 2.3 מיליון פלורין. ב-1850, ברוח של פייסנות, הוריד הקיסר פרנץ יוזף את הסכום הנדרש למיליון וקבע כי יופנה כולו לצורכי חינוך. הגביה הושלמה ב-1855, וב-1856 קבעה הממשלה כי תשתמש בכסף כדי להקים גם סמינר. הרב עזריאל הילדסהיימר קיווה להקים מוסד מודרני משלו, ברוח אורתודוקסית, אך השלטונות סירבו לתוכניתו. ב-1859 פנתה קבוצה אחרת של רבנים אורתודוקסים אליהם וביקשה לבטל את רעיון בית המדרש ולהעניק לישיבת פרשבורג מעמד ממלכתי תחת זאת, שאכן ניתן לה. ב-1862 יזם איגנאץ הירשלר פנייה נוספת לגבי המוסד המתוכנן, והחצר נפנתה לטפל בכך. ב-3 בפברואר 1864 מונו שלושה רבנים, שני אורתודוקסים מתונים ואחד נאולוגי – שמואל לייב בריל מפשט, מרדכי עמרם הירש מאובודה ויעקב שטיינהרדט מאראד – להכין את המתווה לסמינר. הם ביססו את תוכנית הלימודים על זו שהייתה נהוגה בבית המדרש לרבנים בברסלאו של זכריה פרנקל, שרבים מבוגריו כיהנו בקהילות הליברליות בהונגריה. עם פרסום התוכנית, התעוררה סערה בקרב האורתודוקסים, והם ארגנו עצומת שחתמו עליה יותר ממאה רבנים והוגשה לקיסר עצמו על ידי משלחת בראשות יהודה אסאד. הוא הורה להקפיא את הנושא.
כשעלתה השאלה שוב בקונגרס היהודי של 1868, הצליח הילדסהיימר, שרצה סמינר אורתודוקסי משלו, למנוע הצבעה בנידון בתואנה שמדובר בעניין דתי. גם לאחר חלוקת הקהילות והקמת ארגונים נפרדים לשני המחנות בין יהודי הונגריה לא חדלו השמרנים מהתנגדותם ותבעו שלא להקצות כספים מקרן החינוך לנושא. לאחר שנים של לחצים, נעתר הקיסר לבסוף לנאולוגים ב-6 במאי 1873 והעביר את הסכום. בקרב יריביהם התקבלו החדשות בזעזוע: מהר"ם שיק קרע את בגדיו ור' הלל ליכטנשטיין הורה על צום ומספד. ב-4 באוקטובר 1877, בטקס חגיגי שהשתתפו בו בין היתר ראש הממשלה קלמן טיסה ונכבדים אחרים, נפתח בית המדרש לרבנים.
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהלו הראשון של הסמינר היה הרב משה לייב בלוך, חוקר תלמוד ידוע שחיבר בין היתר את הספרים "שערי תורת התקנות" ו"שערי המעלות". הוא היה אחד מהפרופסורים המכהנים, יחד עם דוד קאופמן ובנימין זאב בכר. שלושתם שימשו כוועדת הסמיכה לרבנות של בית המדרש. בלוך לימד תלמוד והלכה, קאופמן הורה פילוסופיה של הדת והיסטוריה, ובכר עסק בתנ"ך. המוסד התבסס על דוגמת ברסלאו, ובהתאמה כמעט שלא נלמדה בו ביקורת המקרא. הוא התחלק לשתי חטיבות: בתחתונה, רכשו התלמידים במשך חמש שנים חינוך דומה לזה של גימנסיה והוענקה להם תעודת בגרות. בעליונה, לאחר עוד חמש שנים של לימודי דת מתקדמים במקביל לסיום תואר דוקטור לפילוסופיה או לשפות שמיות באוניברסיטת בודפשט, הוענקה לבוגרים סמיכה ורובם פנו לכהן בקהילות נאולוגיות. אף כי האורתודוקסים הטילו איסור על הסמינר וברבות מהישיבות בהונגריה אף חויבו התלמידים לחתום על הצהרה כי לא ינסו להתקבל אליו, היו מרבית מוסמכיו יוצאי ישיבות. בבית המדרש הרצו מומחים מפורסמים מכל אירופה, ביניהם המזרחן יצחק יהודה גולדציהר. אחד המורים הראשונים שלימד בבית המדרש משנת 1878 (כיום נקרא גם האוניברסיטה היהודית) היה קארוי ביין שלימד מתמטיקה, פיזיקה ומדעי הטבע בקורסים של השנה הראשונה-שנייה (לימודי חול).
ב-1907 החליף בכר את בלוך כשזה פרש, אך מת ב-1913 ואת מקומו תפס לאיוש בלאו (יהודה אריה בלאו) שנותר רקטור עד 1932. ב-1917, לאחר מות הקיסר, הוחלף שם המוסד ל"בית המדרש לרבנים על שם פרנץ יוזף." עד 1927, במלאת יובל לפתיחה, הוסמכו בסך הכול 135 רבנים במוסד. את בלאו ירש יחיאל מיכאל הכהן גוטמן, שכיהן כמנהל עד 1942 והוחלף על ידי שמואל לווינגר. בעת הכיבוש הגרמני הוקם בבניין הסמינר מחנה הסגר בו הוחזקו כבני-ערובה כמאתיים מהבולטים והעשירים בין יהודי הונגריה. אדולף אייכמן החרים כ-3,000 פריטים מהספרייה הגדולה והעביר אותם לפראג, שם נועד לקום מוזיאון להנצחת הגזע היהודי. הם הושבו רק ב-1989. לאחר שנות המלחמה היה אלכסנדר שייבר לדמות הבולטת בבית המדרש, אותו ניהל בשנים 1950–1986. המוסד היה היחיד מסוגו מאחורי מסך הברזל, והכשיר רבנים מכל הגוש המזרחי. עד 1999 הוסמכו בסמינר כ-300 רבנים בכל שנותיו. נכון ל-2014 משמש הרב אלפרד שיינר כרקטור.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה כרמלי-וינברגר, בית המדרש לרבנים בבודפשט תרל״ז־תשל״ז, הוצאת הסמינר, 1986
- יצחק פרי (פרידמן), תולדות היהודים בהונגריה, כרך שלישי
- Kinga Frojimovics. Jewish Budapest: Monuments, Rites, History. Central European University Press, 1999
- Raphael Patai. The Jews of Hungary: History, Culture, Psychology. Wayne State University Press, 1996
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית המדרש לרבנים בבודפשט
בית המדרש לרבנים בבודפשט, ברשת החברתית פייסבוק- יהודה שוויצר, רבנים קונסרבטיבים בקהילות המתבוללות בהונגריה, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות יב, תשנ"ז / 1997, עמ' 167-171, JSTOR 23535836
- גזה קומורוצי, יהדות הונגריה היום (1997)(הקישור אינו פעיל, 29.9.2021)
- שמעון בכרך, נוה שלום: מזמור שיר ליום חנוכת בית המדרש לרבנים. שלעזינגער ו-וואלויער, תרל"ח
בית המדרש לרבנים (בודפשט), דף שער בספרייה הלאומית
