בית חורון (עיר מקראית)

מבט מהריסות בית חורון העליונה, כפי שתועדו בשנת 1881, אל כיוון הים התיכון

בֵּית חוֹרוֹן הייתה עיר קדומה בצפון־מערב הרי יהודה, ונודעה על שני חלקיה – בית חורון תחתון ובית חורון עליון.[1] כעיר מקראית היא נכללה בנחלת שבט אפרים בגבול נחלת שבט בנימין.

העיר נודעה במקורות בשל הדרך מן השפלה לירושלים שעברה בה עוד מימי קדם, ובשנים האחרונות התגלו באזור ממצאים ארכאולוגיים רבים.[2]

שם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
bꜣtꜣ(j) ḥwꜣrwn (בית חורון)[3] בכתב חרטומים
R7G29 Z1 U33V28V4G1E23
N35		 N25

שם היישוב מציין את שמו של האל הכנעני חורון.[4] "בית חורון" הוא מקדש חורון, והיישוב נקרא ככל הנראה על שם המקדש בו.[5]

שם העיר השתמר עד ימינו בשם הכפרים בית עור א-תחתא (בית חורון תחתון) ובית עור אל-פוקא (בית חורון עליון).[4] על־שם היישוב הקדום קרוי היישוב המודרני בית חורון שהוקם בסמוך לאתרה של בית חורון עליון.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקורות הקדומים מציינים לעיתים בכפיפה אחת את בית חורון עליון ואת בית חורון תחתון, תחת השם הקיבוצי "בית חורון". על-פי ספר דברי הימים, שתי הערים הוקמו בידי שארה נכדתו של אפרים, ובוצרו בימי שלמה המלך.[1][6]

תקופת הברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחלות שבטי ישראל

מן הממצא הארכאולוגי עולה כי בית חורון תחתון נוסד לפני בית חורון עליון. החרסים הקדומים ביותר שנתגלו בבית חורון עליון מתוארכים לתקופת הברזל, בעוד שהחרסים הקדומים ביותר שנמצאו בבית חורון תחתון הן מתקופת הברונזה המאוחרת.[7]

בסקר ארכאולוגי שנעשה בבית חורון עליון התגלו בית בד, גת חצובה, בור מים, בריכה, טרסות, שרידי חציבה, שרידי דרך רומית, ועוד. במורד השלוחה השוכנת ממערב לגרעין הכפר, נתגלו ארבעה קברים חצובים מטיפוס האצטבאות, ובאחד מהם נתגלתה מאספה. מתוך 322 חרסים שהתגלו בכפר ונבדקו, 46% הם מתקופת הברזל ב', 12% מהתקופה ההלניסטית, 6% מהתקופה הרומית, 9% מהתקופה הביזנטית, ומתקופות מאוחרות יותר 27%.[8]

אזכורים מקראיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמתו של יהושע בן נון בחמשת מלכי הדרום הושלכו משמים במורד בית חורון אבני ברד על האויבים, ושם גם הכריז יהושע "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" כדי להשלים את הניצחון לפני שקיעת החמה.[9] בהמשך ספר יהושע נזכרת העיר בתור הגבול שבין נחלת שבט בנימין ושבט אפרים.[10]

במלחמת שאול המלך בפלשתים במכמש, נזכרת העיר כאחד המקומות בהם עברו הפלשתים: ”וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן”.[11]

בספר מלכים נזכר "בית חורון תחתון", לצד גזר, כיישוב שבנה שלמה המלך אחרי בניית בית המקדש הראשון.[12] בספר דברי הימים ב' מוזכר כי שלמה המלך בנה את שתי הערים, ושם מוסיפים כי הערים נבנו כערים מבוצרות: ”וַיִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן - עָרֵי מָצוֹר חוֹמוֹת דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ”.[13]

כמו כן, העיר נזכרת במלחמות אמציהו: ”וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן”[14].

תקופת בית שני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור בית חורון התקיימה בעת העתיקה הדרך הקרויה במקורות הקדומים בשם "מעלה בית חורון". דרך זו נזכרת בתלמוד הבבלי כדרך צרה ביותר, שרק אדם אחד יכול לעבור בה, ובמקום אירעו מספר ניצחונות של צבאות יהודים שניצלו את היכרותם עם השטח על מנת להביס צבאות זרים. בשנת 166 לפנה"ס, במהלך מרד החשמונאים, הביס יהודה המכבי עם קומץ לוחמים במקום את הצבא הסלאוקי. בשנת 66 לסה"נ, במהלך המרד הגדול, צבא רומי בפיקודו של קסטיוס גאלוס הובס במקום על ידי לוחמים יהודים בפיקודם של שמעון בר גיורא ואלעזר בן שמעון.

מערת קבורה משלהי תקופת בית שני (המאה הראשונה לפנה"ס עד המאה הראשונה לספירה) נחשפה במעלה המדרון הדרומי של הפסגה עליה יושב בית עור א-תחתא (בית חורון תחתון) כיום. בחזית המערה נחצבו פתח קמור ומסגרת לאבן סגירה. בתוך המערה נחצבו מספר כוכי קבורה, ונמצאו שברי חרס האופייניים לאותה התקופה.[15]

בזמן מרד החשמונאים, בשנת 166 לפני הספירה, נערך במעלה בית חורון קרב מרכזי - קרב בית חורון במרד החשמונאים.

העיר נזכרת אצל יוסף בן מתתיהו, בתיאור חיכוך בין היהודים תושבי המקום לחיילים רומאיים, בתקופה שטרום פרוץ המרד הגדול[16].

בזמן המרד הגדול, בשנת 66 לספירה, נערך במקום קרב בין הכוחות הרומים לכוחותיו של שמעון בר גיורא - קרב בית חורון במרד הגדול.

התקופה הביזנטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב הכנסייה הירונימוס מציין כי בימיו (סוף המאה ה-4 ותחילת המאה ה-5 לספירה) בית חורון היה כפר קטן, ומוסיף במקום אחר כי שני היישובים, בית חורון תחתון ועליון, הוקמו בידי שלמה ונחרבו לימים "מחמת פורענויות המלחמה".[6]

ממערב לבית עור א-תחתא, בסמוך לדרך הרומית ולמרגלות מעלה תלול, התגלו חורבות של קפלה, שמקורה כנראה בתקופה הביזנטית.[17] חרסים מהתקופה הביזנטית התגלו גם כן בכפר.[18]

אזכורים בתקופת המשנה והתלמוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נזכרת בסיפור מעשה שהובא במשנה: ”מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר ממנו הניה והיה משיא את בנו”[19], ובמשנה לעניין מצוות התלויות בארץ: ”שלוש ארצות לביעור - יהודה ועבר הירדן והגליל ... ומבית חורון ועד הים מדינה אחת”[20].

העיר נזכרת במדרש בראשית רבה כמקום מוצאו של החכם רב הונא דבית חורון[21].

העיר נזכרת בסיפור מעשה בתלמוד הבבלי: ”בית חורון שהיו מחזיקין בה טומאה ולא יכלו חכמים לבדוק מפני שהיתה מרובה”[22], ושם נזכרת גם לעניין המעלה הצר שלה (הדרך הרומית שחלקים ממנה נשתמרו עד ימינו): ”שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה אם עלו שניהן שניהן נופלין בזה אחר זה שניהן עולין”[23].

אזכורים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נזכרת גם באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה)[24], אשר מתאר כי היישוב (העליון והתחתון) היה מיושב בימיו, ומרוחק 12 מיל מירושלים.

בימי הירונימוס (שלהי המאה ה-4 ותחילת המאה ה-5 לספירה), כפי שעולה מפירושו לספר צפניה, בית חורון היה כפר קטן. הוא מזכיר כי בית-חורון תחתון ובית חורון-עליון היו "ערים שייסד שלמה, אך נחרבו לימים מחמת פורענויות המלחמה".[25]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית חורון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ"ד, ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק ה'
  2. ^ רכס א-רס שמעל בית חורון: מימי בית ראשון
    שמעון כהן, היסטוריה יהודית נחשפה ליד בית חורון, באתר ערוץ 7
  3. ^ מתקופת הביניים השלישית, 1069–664 לפנה"ס. ראו:
    Wallis Budge, E. A. (1920). An Egyptian hieroglyphic dictionary: with an index of English words, king list and geological list with indexes, list of hieroglyphic characters, coptic and semitic alphabets, etc. Vol II. John Murray. p. 978.
    Gauthier, Henri (1925). Dictionnaire des Noms Géographiques Contenus dans les Textes Hiéroglyphiques Vol. 2. p. 9.
  4. ^ 1 2 אהרן אמיר, "חורון בארץ־העברים", בתוך: ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 17
  5. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 156–157
  6. ^ 1 2 ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 226-230
  7. ^ Eugenio Alliata (2000-12-19). "Bethoron (Bayt Ur)". Studium Biblicum Franciscanum. אורכב מ-המקור ב-2008-08-29. נבדק ב-2007-09-12.
  8. ^ בית עור אל-פוקא (143), באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
  9. ^ ספר יהושע, פרק י', פסוקים י"א–י"ב.
  10. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ד
    ראו גם: יהודה אליצור, גבולות נחלת אפרים, אתר דעת
  11. ^ ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק י"ח.
  12. ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוק י"ז.
  13. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק ה'; הפרשן מצודת דוד משער כי ייתכן שהערים שבנתה בתו של אפרים נחרבו ונבנו מחדש על ידי שלמה, או שהוא הפכם מערים רגילות לערים מבוצרות.
  14. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ה, פסוק י"ג.
  15. ^ פלג, יובל (2004). בית עור א-תחתא. חדשות ארכיאולוגיות - חפירות וסקרים בישראל. גיליון 116, רשות העתיקות
  16. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, כרך ב', 228.
  17. ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 86
  18. ^ Dauphin, 1998, p. 839.
  19. ^ משנה, מסכת נדרים, פרק ה', משנה ה'.
  20. ^ משנה, מסכת שביעית, פרק ט', משנה ב'.
  21. ^ בראשית רבה, עד, ג.
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"א, עמוד א'.
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'.
  24. ^ אונומסטיקון 46, 21-25.
  25. ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 229


ערי הלויים
בני גרשון (ערים מיששכר, מאשר, מנפתלי ומחצי המנשה המזרחי) בְּעֶשְׁתְּרָה • גולן • דברת • חֶלְקָת • חַמֹּת דֹּאר • יַרְמוּת • מִשְאָל • עַבְדּוֹן • עין גנים (אתר מקראי) • קֶדֶש • קַרְתָּן • קִשְׁיוֹן • רְחׁב
בני קהת (ערים מאפרים, מדן ומחצי המנשה המערבי) שכם • גזר • קִבְצַיִם • בֵּית חוֹרֹן • אַיָּלוֹן • אֶלְתְּקֵא • גִבְּתוֹן • גַּת רִמּוֹן • תַּעְנַךְ
בני מררי (ערים מראובן, מגד ומזבולון) בֶּצֶר • דִּמְנָה • חשבון • יַהְצָה • יַעְזֵר • יקנעם • מַחֲנַיִם • מֵיפַעַת • נהלל • קְדֵמוֹת • קַרְתָּה • רָמת