בלז דה מונלוק

בלז דה מונלוק
Blaise de Monluc
לידה 1502?
קונדום, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביולי 1577 (בגיל 75 בערך)
Estillac, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Antoinette Ysalguier (20 באוקטובר 1526אוגוסט 1562)
Isabeau de Beauville de Laurens (31 במאי 156426 ביולי 1577) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jeanne Françoise de Lasseran-Massencomme, Fabien de Lasseran, Charlotte Catherine de Lasseran עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה מרשל צרפת, גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
המלחמות האיטלקיות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
מרשל צרפת (1574) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בְּלֵז דה מוֹנְלוּקצרפתית: Blaise de Montluc; בערך 1502 - 26 ביולי 1577) היה מרשל צרפת בימיו של מלך צרפת אנרי השלישי ואיש צבא בימיהם של מלכי צרפת פרנסואה הראשון, אנרי השני, פרנסואה השני ושארל התשיעי. הוא נודע בעיקר בשל ספר הזיכרונות שלו, "רשימותיו של אדון בלז דה מונלוק" (Commentaires de Messire Blaise de Montluc), שיצא לאור אחרי מותו.

דה מונלוק נולד בעיר קונדום (כיום במחוז ז'ר (Gers) שבחבל מידי-פירנה בדרום-מערב צרפת). למרות היותו הבן הבכור, חפץ להתקיים על חרבו כאיש צבא כמו רבים מאציליה של גסקוניה. בתחילה שירת בחיל הקשתים של צרפת באיטליה ולחם כמעט בכל מלחמותיו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת.

הוא זכה בתואר אבירות לאחר ששימש כיועץ של פרנסואה דה בורבון, נסיך דה קונדה בקרב קרסול שבפיימונטה (11 באפריל 1544), שבו נחל פטרונו ניצחון על הספרדים ועל כוחות האימפריה הרומית הקדושה. בלז דה מונלוק התפרסם בשל הצטיינותו בהגנה על העיר סיינה, שנפלה בידי הספרדים ב-17 באפריל 1555 לאחר מצור שנמשך שמונה עשר חודשים.

במרוצת מלחמות הדת בצרפת שהחלו ב-1562, דה מונלוק, תומך נלהב בבית המלוכה הצרפתי, החזיק בחבל גיין שבאקוויטניה בשמו של מלך צרפת אנרי השלישי, שבתמורה העניק לו את התואר "מרשל צרפת" (1574). בלז דה מונלוק נפצע בקרב פעמים רבות, ופניו הושחתו כה הרבה עד כי נאלץ לעטות עליהם מסכה. הוא מת באסטיאק הסמוכה לעיר אז'ן שבדרום מערב צרפת.

בספרו "רשימותיו של אדון בלז דה מונלוק" (Commentaires de Messire Blaise de Montluc), שהופיע בבורדו ב-1592, תיאר את חמישים ושלוש שנות שירותו הצבאי (1521–1574). ספר זה, שאותו כינה מלך צרפת אנרי הרביעיתנ"ך של החייל", הוא מן הטובים שבספרי הזיכרונות שנכתבו בידי צרפתים רמי מעלה שלא נמנו עם המלומדים. ייתכן שהכתיב את דבריו לפקיד שרשם אותם, וזאת בשל סגנונו הציורי, החי והעירני של הספר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]