בליה עירונית

בליה עירונית ברחוב ברוד ברוצ'סטר, ניו יורק

בלָיה עירונית היא תהליך שבו רקמות אורבניות (בתים בודדים או אזורים שלמים) עוברות פחת, ומתנוונות לאורך זמן רציף כלשהו אם כתוצאה מנטישת אוכלוסייה או מהיחלשות סוציולוגית שלה. בליה עירונית על-פי רוב תקרין על אזורים סמוכים אם אינה נעצרת בזמן.

סימני ההיכר הבולטים של התופעה הם נסיגת תשתיות בנייה, התפוררות של חזיתות והיעדר תנועת מסחר אל תוך השכונה. סימני היכר חברתיים יכולים לכלול התרוקנות של האזור מתושבים בעלי יכולת והישארותם של חלשים; גידול בעבריינות וביטויים נוספים שנובעים מגודש של מצוקה. אלה מלווים בסימנים כלכליים 'אובייקטיביים', שהמובהק בהם הוא ירידה של שווי הדירות לקרקעית.

תהליכי קורוזיה אורבנית קורים בסביבה ישנה, לא נוחה מבחינה תחבורתית - או לחליפין כזו שממוקמת בצד כבישים מהירים, פעמים רבות התהליך מועצם על ידי מתחים סוציולוגיים מגוונים ותחושות של אפליה שהיא לעיתים ממסדית; האוכלוסייה במקום תחוש שאין לה הזדמנויות כמו לחלקים אחרים במרחב העירוני המקיף אותה ותפתח אפאתיה ופסימיות. מרכיב זה נפגש עם שיקולי עדיפות מצד הרשות המקומית, שמטעמים שונים, בהם שמרנות, מייעדת את תקציבה אל החלקים המפותחים-ממילא וכך מעמיקה את הזנחת הרבעים החלשים.

בחלק מהמקרים תהליך הדעיכה משקף אי-יציבות לאומית או חל בעקבות פגיעה כתוצאה ממלחמה או אסון טבע.

במרוצת המאה ה-20 חלה בליה עירונית ברבים ממרכזי הכרכים במערב ובאופן ספציפי בשכונות בפאתי מרכז העיר, שהפכו ל"סלאמס" או נמצאו בסכנה כזו, ולקראת סוף המאה ניכרה התעוררות של עשייה נגדית לתופעה ובדוגמאות רבות המגמה השלילית לא רק נעצרה אלא חלה בה התהפכות.

היום מקובל לזהות מבעוד מועד תסמינים של בליה ואדריכלים משמשים כחלוצים לפני המחנה כמעט בכל מהלך של תכנון אלטרנטיבי תוך החלת עקרונות של שיתוף התושבים.

תהליכים עירוניים שעוצרים בליה יכולים להיות השקעה מצד הרשות המקומית או המדינה - על ידי שיפור התשתיות, שיקום חזיתות ו/או החלת חוקי שימור על אחד או יותר מהמבנים, אקט שמקרין על הסביבה הקרובה ויכול לבלום עזיבה של אוכלוסייה חזקה (ועשוי אף להניע תהליך של ג'נטריפיקציה), לצד החלת תוכניות ומיזמים חברתיים - שמטרתם לתת מענה לתחושות השליליות של התושבים ולדחוף אותם לפעולה חיובית ובכך לגרום להם להפסיק להזניח את האזור שבו הם גרים, ומהצד השני - יכול לקרות תהליך עצמאי של ג'נטריפיקציה, על פי רוב הוא יתוגבר על ידי 'אופנתיות' שתחול יש-מאין על האזור, או, יצירת פופולריזציה שלו באמצעות קישור – אם ברמת התכנון או בתקשורת – אל פרט היסטורי אותנטי-לכאורה שנתפס כמקובל בציבור של אותה העת או כל "באז" אמנותי שהוא לעיתים פיקטיבי ותכליתו שיווקית. מהלך זה עשוי להביא לתנודות דרסטיות כלפי מעלה בדימויו של הרובע ובשווי הנכסים בו, אולם ברוב המוחץ של המקרים גם הוא לא יכול להתהוות בחלל ריק בלי כל דחיפה ממסדית, וזו אפשרית רק בתנאי שחשיבותו של המקום תוכר אכן על ידי הרשויות.

דוגמאות לתהליך האמור הן רובע הנמל של בואנוס איירס, "מזח 17" בניו יורק ו"פּוֹנְטֶה סיטי" ביוהנסבורג, לצד אתרים אירופים רבים כמדריד וערים ותיקות אחרות.

בישראל דוגמאות לא מעטות של בליה עירונית בשלבים שונים, בכל הערים הגדולות. פרויקט שיקום שכונות הוא המפעל העיקרי מטעם המדינה שייעודו לשקם אזורים עירוניים נפגעי-בליה. תנועות ויזמויות פרטיות, לעיתים בשיתוף הקהילה, ידועות בארץ כבעלות משקל רב בשינוי דפוסים באזורים אורבניים מסוימים, עם זאת נכון לראשית המאה ה-21 אלה נראים כמוגבלים לאזור גוש דן.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בליה עירונית בוויקישיתוף