בצלאל נרקיס

בצלאל נרקיס
בצלאל נרקיס
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1926
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 ביוני 2008 (בגיל 82 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר תולדות האמנות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בצלאל נרקיס (14 בדצמבר 1926 – 27 ביוני[1] 2008) היה חוקר והיסטוריון אמנות ישראלי, מגדולי המומחים לתולדות האמנות היהודית ותולדות איורי כתבי היד העבריים. חתן פרס ישראל.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לנסיה ולמרדכי נרקיס, שהיה מנהל בית הנכות בצלאל[2].

למד באוניברסיטה העברית היסטוריה יהודית וכללית וספרות עברית. במהלך מלחמת העצמאות, שירת בפלמ"ח במערכה על ירושלים, ונפצע פעמיים. היה חבר באיגוד הקומוניסטים העבריים, בראשו עמד שמואל אטינגר (לימים פרופסור להיסטוריה יהודית). בשנת 1949, נשלח על ידי האיגוד להשתתף בשוד בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים ונתפס לאחר מספר חודשים, אך נדון לשנת מאסר אחת בלבד תוך המלצה לחנינה, בשל גילו הצעיר ועברו במלחמת העצמאות[3]. הנשיא חיים ויצמן השתמש בסמכותו לראשונה, וקיצר את מאסרו לארבעה חודשים[4].

המשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת לונדון, בתולדות האמנות. היה מרצה לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בשנים 1964–1972, אחר כך כיהן כראש החוג לאמנות. בשנת 1979 הקים את המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמד בראשו משנת 1979 עד שנת 1990[5]. כמו כן עמד שנים רבות בראש הקתדרה לאמנות באוניברסיטה העברית.

משנת 1975 שימש כיועץ לאמנות למוזיאון בית התפוצות בתל אביב, היה חבר הנהלת מוזיאון ישראל וראש המדור לאמנויות פלסטיות ואיכות הסביבה במועצה הציבורית לתרבות ואמנות שליד משרד החינוך. ערך את Journal of Jewish Art.

בשנת 1999 זכה בפרס ישראל על מפעל חייו בחקר האמנות בכלל והיהודית בפרט.

נפטר ב-2008 בירושלים, עד יומו האחרון שקד על כתביו ועל מחקר חייו.

משפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא להללה והשתקע בירושלים. לזוג נולדו שני ילדים, ולהם ארבע נכדות. עוזי נרקיס הוא דודנו.

מפרסומיו של בצלאל נרקיס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סדר הגדה של פסח ונציה שס"ט, מעוטרת בחיתוכי עץ מעשי אמן, בלשון הקודש ופתרונו בלשון איטליאנו, מבוא מאת בצלאל נרקיס, ירושלים, 1974.
  • סדר הגדה של פסח, אמשטרדם תע"ב, עם פירוש וציורים מהאותות והמופתים, ונוסף על זה כל המסעות במדבר עד חלוקת הארץ לכל שבטיה ישראל וצורת בית המקדש, חרות על לוחות נחושת על ידי אומן, מבוא מאת בצלאל נרקיס, ירושלים, 1972.
  • מרדכי נרקיס ז"ל, כתבי מרדכי נרקיס, רשימה ביבליוגרפית, מאת בצלאל נרקיס, ירושלים, 1960.
  • כתבי-יד עבריים מצוירים, מאת בצלאל נרקיס, מבוא מאת ססיל רות, עברית - דליה שחק, ירושלים, 1984.
  • איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד, מוסד ביאליק, ירושלים, 1989.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ ומה עם המוזיאון?, באתר הארץ, 15 בינואר 2007
  3. ^ נרקיס נדון לשנה מאסר, עם ניכוי תקופת מעצרו, חרות, 15 במאי 1949
  4. ^ הנשיא הפחית עונשו של נרקיס, חרות, 7 ביולי 1949
  5. ^ עמירם ברקת, לוחות הברית הונחו במשתנה, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2004


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)