מצב הבריאות בכף ורדה איננו מעולה, עקב כלכלתה הדלה של המדינה,[1] ועם זאת הוא משופר בהשוואה למצב ברבות ממדינות אפריקה.
מאז קבלת עצמאותה ב-1975 השיגה המדינה התקדמות רבה בשיפור שירותי הרפואה ותוחלת החיים של האוכלוסייה. באותו מועד היו במדינה רק 13 רופאים, תוחלת החיים הממוצעת הייתה 56 שנה ותמותת התינוקות עמדה על 108 ל-1,000 לידות. מאז הוגדלה תשתית הבריאות והושם דגש על נגישות שוויונית של האוכלוסייה לשירותי בריאות. בשנת 2001 הייתה ההוצאה הממשלתית לבריאות לנפש 65 דולר בלבד, וב-2013 – 165 דולר.
החל משנת 2012 הונהגו במדינה כולה שירותי טלרפואה בעזרת סיוע כספי בינלאומי. שירותים אלו הגבירו את הנגישות לרפואת מומחים והקטינו את היקף הצורך בפינוי של חולים מהאיים הקטנים יותר לבתי חולים באיים הגדולים, וכן הגדילו את היכולת של עובדי הרפואה במדינה ללמוד מרחוק.
בשנת 2019 חיו 80% מהתושבים במרחק של חצי שעה ממתקן רפואי. באותה שנה היו בעשרת האיים המיושבים של המדינה שישה בתי חולים. נכון ל-2019 היו כל התושבים זכאים לסל בריאות בסיסי, הכולל רפואת היריון, רפואת חירום, טיפול מניעתי וקליני לאיידס, מלריה ושחפת. שירותים נוספים ניתנו תמורת תשלום נמוך. שירותי בריאות נוספים ניתנו לכ-40% מהאוכלוסייה על בסיס ביטוח לאומי לו זכאים מועסקים.
ממשלת כף ורדה מספקת לאזרחים אפשרות לקבל בחו"ל טיפולים רפואיים מסוימים שאינם זמינים במדינה, כמו טיפול שלישוני לסוגים מסוימים של סרטן. היא מממנת להם טיסה לפורטוגל ואת דמי הטיפול הרפואי שם. מדי שנה (נכון ל-2019) מקבלים 600 עד 700 איש שירותים אלו.
שיעור ידיעת קרוא וכתוב הגבוה יחסית בכף ורדה[2] מסייע לממשלה בהפצה מהירה של מידע רפואי ובריאותי בציבור.
מאז פרוץ מגפת הקורונה ועד אפריל 2023 נמנו במדינה 63,260 מקרי הדבקה ו-413 נפטרים.[3]
בינואר 2024 הצליחה כף ורדה למגר את מחלת המלריה, לאחר יישום תוכנית מניעתית בשיתוף ארגון הבריאות העולמי. במדינה לא דווח על אף מקרה של הידבקות במלריה במשך שלוש שנים[4].
הנתונים בסוגריים מציינים את שנת הנתון ודירוג בין מדינות העולם:[5]