לידה |
המאה ה־13 מדינת רוסיליון, כתר אראגון |
---|---|
פטירה | 1164 |
ברנגייה מפלאסול (או מפאלול) היה טרובדור קטלאני מפאלול שבמחוז רוסילון. מכלל יצירותיו שרדו שנים-עשר שאנסונים (שירים), ולאחוז יחסית גדול מהן – שמונה - נשמר גם הלחן.[1]
רק כמה פרטים גסים מחייו של ברנגייה נחשפים ביצירות שהתגלו. לפי קורות החיים שלו, הוא היה אביר עני, אך מיומן היטב בנשק. מקור אחר טוען שמשפחתו הייתה אמידה. ברנגייה מופיע בחמישה מסמכים של מחוז רוסילון בין 1196 ל-1209, ובכולם הוא מופיע תחת השם הלטיני Berengarius de Palatiolo. התאריכים המוקדמים של פעילותו נקבעים לפי העובדה שהוא היה ווסל (צמית) של ג'ופרה השלישי מרוסילון, שנפטר ב-1164 ומוזכר בכמה מן היצירות של ברנגייה. ייתכן בהחלט שברנגייה היה אחד מן הטרובדורים המוקדמים ביותר, ושהשירים בהם מוזכר ג'ופרה הם כבר משנת 1150. נראה שלברנגייה לא היה קשר רב עם עמיתיו הטרובדורים. ייתכן והוא פגש את פון מאורטפה בשלב מאוחר של חייו, והנ"ל כנראה התייחס אליו באחד משיריו תחת השם Senher En Berenguier.
כל יצירותיו של ברנגייה ששרדו עוסקות בנושא האהבה החצרונית (courtly love). אחד מן השאנסונים שלו היווה מודל ל"סירוונטס" (סוגה אופיינית לטרובדורים) של Raimbaut דה Vaqueiras, שניתן להגדירו כדומה בלחנו לזה של ברנגייה, אך יותר "מצועצע".[1] מושא האהבה הראשי בשיריו של ברנגייה היא ארמסן מאוויניו, אשתו של ארנוט מאוויניו. לפי קורות חייו של ברנגייה, ארנוט היה הבן של מריה מפיירלדה, אך זהו כנראה בלבול עם מריה דומינה דה פטרלטה, אמה של סורמונדה, המאהבת של לגוי דה Cabestany.[2]
לא ניתן לסדר בוודאות כרונולוגית את יצירותיו של ברנגייה, אך הן כן סודרו באופן השואף להציג התפתחות נושאית "הגיונית". הנושא בו עוסקות היצירות הללו אינו מתחבר לאירועים בחייו של ברנגייה, ואף אין אנו יודעים שאכן מדובר באותה גברת בכל אחד מן השירים. אף על פי כן, ההתפתחות הנושאית מתכתבת עם שלבים בחייה של האישה הנאהבת.