מדינה | לבנון |
---|---|
מחוז | א-נבטיה |
נפה | א-נבטיה |
גובה | 850 מטרים |
קואורדינטות | 33°29′00″N 35°31′00″E / 33.48333333°N 35.51666667°E |
אזור זמן | UTC +2 |
גְ'בָּאע (בערבית: جباع) הוא כפר שיעי לבנוני השייך לנפת א-נבטיה שבמחוז א-נבטיה.
ג'באע שוכנת למרגלות ג'בל סאפי (ער'). מרכז הכפר נמצא בגובה של 770 מטר מעל פני הים, חלק מהבתים בנויים בגובה של כ-560 מטר וחלקם בנויים בגובה 1,410 מטר מעל פני הים.
ג'באע נמצאת במרחק כ-17 קילומטרים צפונית לעיר המחוז א-נבטיה, כ-2 קילומטרים צפונית לעין בוסוואר וכ-2 קילומטרים מזרחית לכפר פילא (אנ')
שטח הכפר הוא 12,500 דונם. רוב האדמות הניתנות לעיבוד נטועות עצי פרי.
הכפר שוכן בתוך נוף ירוק של יערות ומטעים ובשל גובהו נשקף ממנו נוף רחב, עד לים התיכון. בכפר ובסביבתו ישנם מעל 360 מעיינות שופעי מים.[1][2]
הכפר נחשב לאחד מאזורי הנופש החשובים ביותר לתושבי א-נבטיה, צידון וכל תושבי האזור. בכפר ובסביבתו נבנו מספר בתי מלון ונפתחו בתי קפה ומסעדות.[1]
השם ג'באע מיוחס לשורש השמי "ג'בע", שפירושו גבעה או הרים.[3][4]
בפי העם יש לכפר שם נוסף: גְ'בָּאע אל-חָלָאוֶוה (בערבית: جباع الحلاوة) שפירושו "ג'באע המתוקה". שם זה ניתן, ככל הנראה, כדי להבדיל בינו לבין כפרים אחרים בלבנון (אזור השוף) ובארץ ישראל (גבע, גבע בנימין). יש שני הסברים אפשריים להוספת המילה "מתיקות". האחד, בשל הנוף היפה והאוויר הטוב, והשני, שזהו היישוב הראשון שבו ייצרו חלווה מטחינה (קודם לכן השתמשו רק במולסה).[1][4]
בדרום מערב הכפר ישנם קברים חצובים בסלע, ככל הנראה מהתקופה הרומית, אך לא היו חפירות ארכאולוגיות מסודרות.
במרכז הכפר ישנן חורבות של מנזר וכן של טירה מבוצרת שנבנתה בתקופה העות'מאנית ושימשה ארמון לשליטי האזור.[1]
בעבר, ג'באע, ג'זין ומשע'רה (ער') היו מרכזים ללימודי דת ולחכמי ג'בל עאמל. אחד מהם היה השייח' זין א-דין בן עלי אל-ג'ובעי אל-עאמלי (ער') (1505–1559) הידוע בתוארו "השהיד השני" (الشهيد الثاني). בחיפושיו אחרי ידע דתי, הוא יצא מג'באע למקומות רבים באזור ומחוצה לו, כמו: מצרים, סוריה, עיראק, חצי האי ערב, ירושלים ואף הגיע לקונסטנטינופול.[5]
בשלב מסוים הוא ניהל את בית הספר ללימודי דת והלכה, בבעלבכ ואנשי דת וחוקרים רבים הגיעו ללמוד מפיו. בין היתר הוא נודע ביכולותיו ללמד הלכה, תוך ניתוח והשוואה בין חמש האסכולות באסלאם: הג'עפריה, המאלכיה, החנפיה, השאפעיה והחנבליה.[5] כינויו "השהיד השני" ניתן לו לאחר שהוצא להורג בשנת 1558 בעקבות האשמתו על ידי הסולטאן העות'מאני בכפירה.[6] רבים מכתביו ממשיכים לשמש כמקורות לימוד בעולם השיעי.
בשנת 2014 היו רשומים בכפר 1,095 בעלי זכות בחירה לפרלמנט הלבנוני, רובם שיעים ו-37 (3.4%) נוצרים.[7]