יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| ||
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
לידה |
13 ביולי 1944 (בת 80) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
---|---|
תחום יצירה | צילום, קולנוע |
ג'ואן אי. ביירן או ג'אב (באנגלית: Joan E. Biren; נולדה ב-13 ביולי 1944).
ג'ואן היא צלמת יוצרת קולנוע ופמיניסטית אמריקאית, המתעדת את חייהם של להט"בים בהקשרים שונים ומגוונים.
בירן הייתה חברה ב-The Furies Collective, קומונה לסבית שהתקיימה זמן קצר, אך הייתה רבת השפעה.
הסרטים של ג'אב כוללים את No Secret Anymore: The Times of Del Martin ו-Phyllis Lyon. סרטה, הסרת המחסומים, משמש להכשרת ספקי שירותי בריאות לשיפור השירות ללקוחות לסביות. סרט אחר, "נשים מתארגנות!; סולידריות, לא צדקה" מתעד את מאמצי הסיוע בניו אורלינס בעקבות הוריקן קתרינה.[1] אחד מסרטיה הבולטים, "רופאות לסביות מדברות על טיפול וכוח ולמען האהבה והחיים", עדיין מוקרן בבתי ספר לרפואה ברחבי ארה״ב. סרט אחר שלה, "מצעד 1987 בוושינגטון למען זכויות לסביות והומואים",[2] שודר בטלוויזיה הציבורית האמריקאית.
בירן הפיקה וכתבה את הסרט A Simple Matter of Justice, שתיעד את המצעד בווישינגטון ב-1993 למען שוויון זכויות ושחרור לסביות, הומואים וביסקסואלים.[3] הסרט בן השעה זכה לשבחים רבים ונבחר ל"סרטון הטוב ביותר" בפסטיבל הסרטים Reel Affirmations בוושינגטון. כדי להפיק את היצירה הזו, ג'אב שידרה שידור חי משש מצלמות בו זמנית על גבי מסכי ענק שמוקמו בקניון הלאומי וברחבי העולם.
ג'אב השלימה תואר ראשון במדעי המדינה בקולג' מאונט הוליוק בדרום האדלי, מסצ'וסטס ב-1966, ותואר שני בתקשורת באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון. לאחר שלוש שנים של לימודי דוקטורט באוניברסיטת אוקספורד חזרה בירן לארצות הברית ועבדה בחנות מצלמות ובעיתון בעיר קטנה, שם רכשה מיומנות בצילום שהייתה הבסיס לקריירה העתידית שלה.
בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, בירן ואחרות, כולל ריטה מיי בראון ושרלוט באנץ', הקימו את קולקטיב פיורי, ניסוי רדיקלי בהתארגנות בדלנית פמיניסטית לסבית. למרות שהקולקטיב החזיק מעמד רק כ-18 חודשים, הייתה לו השפעה עמוקה על המחשבה הלסבית בזכות העיתון שלו, The Furies, ופרסומים אחרים.[2]
בקולקטיב החלה ג'אב לפתח את כישוריה בצילום, לדבריה: "הייתי צריכה לראות תמונות של לסביות." בשנות ה-70 סיירה בירן בארצות הברית וצילמה לסביות באירועי נשים, החל מפסטיבל המוזיקה של מישיגן וומינ'ס, הפגנות נגד קו קלוקס קלאן, סדנאות כתיבה, אירועי ספורט, קהילות לסביות-בדלניות ומצעדי גאווה הומו-לסביים. "בכל מקום שבו התאספו לסביות, איפה שיכולתי לצלם, הייתי שם." החל משנת 1979 סיירה ג'אב בארצות הברית והציגה את מצגת השקופיות שלה "תמונות לסביות בצילום, 1850 עד היום", הידועה גם בשם "מופע הדייק", בפני קהלים שהורכבו מנשים בלבד. הספרים שלה Eye to Eye: Portraits of Lesbians (1979) ו - Maing a Way: Lesbians Out Front (1987) היוו פריצת דרך בכך שחשפו לעולם את חייהן של לסביות.[4] [5]
ספרה הראשון של ג'אב נקרא Eye to Eye: Portraits of Lesbians (1979), והוא נחשב ליצירה מהפכנית לתקופתו.[6] הספר הציג את אוסף התמונות, בהן צילמה לסביות מרקעים וגילאים שונים בארצות הברית, שחיות את חיי היומיום שלהן.[6] הצילומים שנכללו בספר היו של לסביות בבתיהן מחבקות זו את זו, מקימות משפחה יחד ומראות שהן מאוהבות. [7] לצד התמונות, ג'אב כללה את שמותיהן ואת סיפוריהן האישיים.
החזון של ג'אב היה שהספר ישנה את האופן שבו החברה רואה לסביות ויאפשר ללסביות לראות את עצמן מיוצגות בספר.[8] פרסום ספרה סייע במהפכה של התנועה הלסבית שהתרחשה בשנות ה-70 וה-80 ואיפשר לה לנסוע לחנויות ספרים שמכרו את עבודתה ואף לאוניברסיטאות שביקשו להציג מצגות על ספרה ולתאר את כתיבתה וצילומיה כצלמת פמיניסטית לסבית.[9]
בשנת 1997, אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון הציגה תערוכה רטרוספקטיבית של עבודתה JEB, Queerly Visible: 1971–1991. התערוכה הוצגה מאוחר יותר ברחבי המדינה. בשנת 2011, מוזיאון לסלי-לוהמן לאמנות הומוסקסואלית ולסבית ערך תערוכת רטרוספקטיבה, "לסביות רואות לסביות: בונים קהילה בצילום פמיניסטי מוקדם". [10]
המנטורים שלה כללו את אודר לורד וברברה דמינג. היא אמרה, "צפיתי בהם, וקראתי את מה שהם כתבו, ותרגמתי את זה לדימויים אותם רציתי לשתף בצורה רחבה ככל האפשר". בצילום שלה, ג'ואן ניסתה להתנתק ממבני הכוח המסורתיים הקשורים לצילום. היא העדיפה להשתמש במונח "מוזה" ולא ב"מושא". היא גם ניסתה לקיים אינטראקציה שוויונית עם ה"מוזות" שלה. אם, למשל, צילמה אישה עירומה, היא הייתה שואלת אם ברצונה שהיא תהיה עירומה גם כן. [11]
במאמץ להבטיח שדמויות וביטוי עצמי חיוביים יתרחשו מחוץ למה שהיא חשבה למקומות פטריארכליים מסורתיים, בירן כללה את עבודתה ב"On our ", The Washington Blade, Gay Community News, ובעטיפות רבות של אלבומי מוזיקה וספרים.
במשך שנים רבות טיילה ג'ב ברחבי ארצות הברית כשהיא מציגה את מצגות השקופיות מרובות המקרנים שלה והעבירה סדנאות צילום. בתחילת שנות ה-90 היא עברה ממצגות ליצירת סרטים. הסרטים עטורי הפרסים של ג'אב נראו בערוץ סאנדנס ובתחנות השידור הציבוריות. היא נשיאת Moonforce Media, חברה ללא מטרות רווח, המפיקה ומפיצה סרטים וסרטונים המאתגרים אנשים לפעול למען צדק חברתי ומעניקה את פרס טי א. קורין, מענק שנתי ליצרני תקשורת לסביות.
המסמכים והחומרים החזותיים של ג'אב מאוחסנים לצמיתות באוסף סופיה סמית', אוסף תולדות הנשים הראשון, בסמית' קולג'. [12] רבים מתצלומיה ממוקמים בספריית הקונגרס בוושינגטון. בנוסף, אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון מכילה אוסף של תצלומים ששימשו ב - Queerly Visible: 1971–1991. [13]
ב-1995 הפכה בירן למקורבת של המכון לנשים לחופש העיתונות (WIFP). [14] WIFP הוא ארגון הוצאה לאור אמריקאי ללא מטרות רווח שפועל להגברת התקשורת בין נשים וחיבור הציבור עם צורות מדיה מבוססת נשים.
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)