ג'ודי או ג'ודי. אורג (באנגלית: Jodi.org או Jodi) הם קולקטיב אמנותי של זוג יוצרים אירופאים הנשואים זה לזה, ג'ואן הימסקרק (1968, הולנד) ודירק פסמנס (1965, בלגיה), שם הקבוצה הוא הלחם של שמותיהם הפרטיים. במסגרת שיכון אמן בעמק הסיליקון התחילו להתעניין בתוכנה.
שניהם החלו את דרכם כאמני פאנק, לשניהם רקע בצילום, ווידאו ארט, מאז אמצע שנות התשעים הם החלו ליצור עבודות אמנות ברשת האינטרנט, כמה שנים מאוחר יותר הם פנו לאמנות-תוכנה ולשינוי אמנותי של משחקי מחשב. מאז 2002 הם נמצאים בשלב אשר הם מתארים כשלב "תפיסת המסך" ("Screen Grab") אשר בו הם יוצרים עבודות וידאו על ידי הקלטת מסך המחשב תוך כדי משחק, עבודה או תכנות.
לאלו אשר לא מכירים את בדיחותיהם הקונספטואליות עבודתם נראית לא נגישה כלל ולא ברורה, לדוגמה, עבודתם משנת 1995, Art meets Media: adventures in perception נראית במבט ראשון כאוסף של טקסט חסר משמעות, אך כאשר מסתכלים על קוד ה-HTML בו נכתב האתר, מזהים שרטוטים של פצצות מימן ופצצות אטום. עבודותיהם המוקדמות השתמשו לרוב בטקטיקה זו של חיקוי תקלות מחשב או וירוסים, אתר זה משקף את הגישה הבורחסית והלא ליניארית לכתיבת HTML.
בעבודותיהם מהזמן האחרון, הם שינו משחקי מחשב ישנים כמו Wolfenstein 3D, "קוויק" והחדש שבהם "מאקס פיין 2" בשביל ליצור משחקי אמנות. גישתם של ג'ודי לשינוי משחקי מחשב ניתנת להשוואה ברמות רבות לגישה של הדקונסטרוקטיביזם בארכיטקטורה, מכיוון שהם מפרקים את המשחק למרכיביו הבסיסים, ואז מרכיבים אותם מחדש לצורה שאינה הגיונית בצורה אינטואיטיבית. אחד השינויים היותר ידועים שעשו ל"קוויק", מציב את השחקן בתוך קובייה סגורה עם דפוסים מתפתלים שחורים ולבנים מכל צד. הדפוסים הם למעשה תקלה במנוע הרינדור של המשחק שנתגלתה על ידי האמנים, ככל הנראה על ידי ניסוי וטעייה, הדבר קורה בצורה ישירה כאשר המנוע של המשחק מנסה ונכשל לייצר את פנים הקובייה בדפוס שחור לבן שאמור להיות דמוי לוח שחמט.
שלב "תפיסת המסך" של ג'ודי, החל במייצג בעל ארבעה מסכים שנקרא: "My Desktop", שהוצג לראשונה (2002) ב Plugin Media Lab שבבזל. העבודה למראית עין תיארה מחשבי מקינטוש שנראו כתקולים ומבצעים משימות מוזרות כמו פתיחת חלונות ברצף, קבצים משכפלים את עצמם ללא סוף וצלילי הודעות שגיאה ברקע, אך לא הייתה זו בעיה במחשב כי אם בעיה במשתמש, כדי ליצור וידאו זה ג'ודי לחצו על העכבר וגררו דברים בצורה כה קיצונית כך שנראה שאף בן אנוש לא יכול להיות בשליטת המתרחש, אך בהדרגה הצופה היה מבין כי אכן מדובר בבן אדם שעומד מאחורי התקלות.
עבודתם הופיעה בתצוגות ופסטיבלים שונים, כמו דוקיומנטה איקס (1997). הם קיבלו פרס וובי (1999) בקטגוריית אמנות.