ג'ודי אגניו
 | |||||
| לידה |
23 באפריל 1921 בולטימור, מרילנד, ארצות הברית   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 ביוני 2012 (בגיל 91) רנצ'ו מיראז', קליפורניה, ארצות הברית  | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה |
גני הזיכרון של עמק דאלני | ||||
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית | ||||
| בן או בת זוג |
ספירו אגניו (27 במאי 1942–17 בספטמבר 1996) | ||||
| |||||
  | |||||
אלינור איזבל "ג'ודי" אגניו לבית ג'ודפיינד (באנגלית: Elinor Isabel "Judy" Agnew; 23 באפריל 1921 – 20 ביוני 2012) הייתה הגברת השנייה של ארצות הברית מ-1969 עד 1973. היא הייתה אשתו של סגן הנשיא ה-39 של ארצות הברית, ספירו אגניו, ששימש קודם לכן כמושל מרילנד ומנהל מחוז בולטימור. למרות שג'ודי אגניו ניסתה להימנע מדיון פוליטי במהלך כהונתה כגברת שנייה, והעדיפה לטפח את תדמיתה בעיקר כאישה וכאם, דבריה המזלזלים על תנועת שחרור האישה צוטטו בתקשורת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ודי נולדה כאלינור איזבל ג'ודפיינד ב-23 באפריל 1921 בבולטימור, מרילנד,[1] להורים ממוצא צרפתי-גרמני,[2] והייתה בתם של ויליאם לי ג'ודפיינד, כימאי, ואשתו, רות אלינור שפר.[1] סבה מצד אביה היה שר מתודיסטי.
אגניו התוודתה בראיון למגזין Parade שאביה האמין שהשכלה אקדמית מבוזבזת על נשים, אז במקום ללמוד בקולג', אגניו עבדה כפקידת תיוק.[1] בזמן שעבדה בחברת הנפגעים של מרילנד, היא נתקלה בספירו אגניו.[1] הם למדו בעבר באותו תיכון.[3] לאחר שנפגשו שוב בחברת נפגעי מרילנד, בני הזוג הלכו לסרט בדייט הראשון שלהם יחד, ורכשו מילקשייק שוקולד לאחר מכן.[1] ארבעה חודשים לאחר מכן הם התארסו.[3]
נישואים לספירו אגניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היא התחתנה עם אגניו ב-27 במאי 1942 בבולטימור; הוא סיים את לימודיו בבית הספר לקצינים בצבא יומיים קודם לכן. נולדו להם ארבעה ילדים: פמלה לי אגניו (גברת רוברט אי. דהאבן), ג'יימס ראנד אגניו, סוזן סקוט אגניו (גב' קולין נילסון מקנדו), ואלינור קימברלי אגניו.
בזמן שהתגוררה באנאפוליס עם בעלה וארבעת ילדיהם, אגניו שימשה כנשיאת ה-PTA המקומי שלה, והתנדבה הן כעוזרת מנהיגת קבוצת בנות הצופים[1] והן כחברת מועצת המנהלים של מועדון העזר לנשים של מועדון Kiwanis.[4] כשדיברה עם העיתונות, אגניו דיברה במה שהיא כינתה במבטא "בולטימורי".[1] היא נודעה על ידי העיתונות המקומית בהגשת קוקטיילים בצנצנות חמאת בוטנים מזכוכית,[4] למרות שפעם ניסתה בפומבי להפריך טענה זו.[1] היא הייתה הגברת הראשונה של מרילנד מינואר 1967 עד ינואר 1969.
הגברת השנייה של ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הדיווחים, תגובתה של אגניו לריצ'רד ניקסון כינה את בעלה כשותפו לרוץ הייתה קורעת דמעות, "אתה יכול לצאת מזה?"[5] כשנשאלה על ידי העיתונות מה דעתה על תפקידו החדש של בעלה, אמרה לכמה פרסומים כי היא "מנסה לשמור על ניקיון המאפרות".[5][2][1]
בשנת 1969, אגניו אירחה ארוחת ערב בבית הלבן עבור שבעים וחמש כתבות.[6] בעלה ניגן בפסנתר לאורחים ועזב לפני הגשת הארוחה.[1]
אגניו העדיפה להימנע משיחות פוליטיות בעיתונות בזמן שכיהנה כגברת השנייה.[2] ב-1967, אמרה אגניו ל-The Evening Sun, "אני עדיין אגיד הערות קצרות, בארוחות צהריים ובתה וכן הלאה, אבל אני לא כותבת נאומים. אני לא קמפיינרית אמיתית".[2] בשנת 1970, היא אמרה למגזין Parade, "אני מתרחקת מהסוף הפוליטי של זה. כשאנשים שואלים במה התמחיתי, אני אומרת להם בגאווה 'התמחיתי בנישואים'".[1] עם זאת, אגניו כן הצהירה כמה הצהרות פוליטיות בזמן בעלה בתפקיד. ב-1971 היא צוטטה כמי שכינתה את הפמיניסטיות "טפשיות", בטענה שהיא כבר משוחררת.[2] המגזין של מק'קול פרסם מכתב מקוראת פמיניסטית בתגובה להערותיה של אגניו, ואמר שהיא "החזירה את התנועה לשחרור הנשים מאה שנים לאחור".[1]
אגניו גם אמרה ל"ניו יורק טיימס" כי "אין לה שימוש" בהיפים, למרות שהיא הודתה שהיא לא מכירה כאלה.[1]
בשנת 1973, ספירו אגניו התפטר מתפקידו כסגן נשיא ארצות הברית בשל האשמות של העלמת מס הכנסה.[1] הוא הואשם בכך שדיווח על הכנסה משותפת של 26,099 דולר הן לו והן עבור אשתו בשנת 1967, אם כי הכנסתם הנכונה הייתה 55,599 דולר.[5] ביום התפטרותו של בעלה, ג'ודי אגניו נשברה בארוחת צהריים ובכתה ליד אורחיה.[2]
אחרית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 בספטמבר 1996, ספירו אגניו התמוטט ומת למחרת מלוקמיה חריפה לא מאובחנת בגיל 77. ג'ודי האריכה ימים אחריו בכמעט 16 שנים ומתה ב-20 ביוני 2012, ברנצ'ו מיראז', קליפורניה, בגיל 91.[1] בתה, סוזן, ציינה שמצבה הבריאותי של אמה הידרדר מאז 2005 והיא מתה מדלקת ריאות.[7] היא נקברה ליד בעלה ספירו בגני הזיכרון של עמק דולייני.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Martin, Douglas (27 ביוני 2012). "Judy Agnew, Wife of Vice President, Dies at 91". The New York Times. נבדק ב-27 באוגוסט 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Ramussen, Frederick N. (28 ביוני 2012). "Judy Agnew, vice president's wife and Md. first lady". The Baltimore Sun. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2015. נבדק ב-27 באוגוסט 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Coffey, Justin P. (2015). Spiro Agnew and the Rise of the Republican Right (באנגלית). ABC-CLIO. p. 9. ISBN 9781440841422.
- ^ 1 2 Barnes, Bart (28 ביוני 2012). "Judy Agnew, wife of vice president, dies at 91". The Washington Post. נבדק ב-27 באוגוסט 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Witcover, Jules (2007). Very Strange Bedfellows: The Short and Unhappy Marriage of Richard Nixon and Spiro Agnew. PublicAffairs Publishing. p. 59. ISBN 9781586486037. נבדק ב-27 באוגוסט 2015.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Martin, Douglas (28 ביוני 2012). "Judy Agnew, wife of Nixon's vice president, dies". The Boston Globe (באנגלית). נבדק ב-2023-07-05.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Judy Agnew dead at 91". Politico (באנגלית). 2012-06-29. נבדק ב-2023-07-05.
| הגברות השניות של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
