ג'ודי קנטור, 2019 | |
לידה |
21 באפריל 1975 (בת 49) קווינס ניו יורק |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
השכלה |
|
תקופת הפעילות | מ-2003 |
מעסיק | ניו יורק טיימס |
תחקירים בולטים | חשיפת פרשת הארווי וויינסטין |
בן או בת זוג | Ron Lieber |
פרסים והוקרה |
|
קישורים חיצוניים | |
טוויטר | jodikantor |
jodikantor | |
ג'וֹֹדי קנטור (באנגלית, Jodi Kantor) (נולדה ב-21 באפריל 1975) היא עיתונאית אמריקאית-יהודייה מניו-יורק שחשפה יחד עם עמיתה את פרשת הארווי וויינסטיין וקיבלה על כך את פרס פוליצר לשנת 2018[1], ובאותה שנה זכתה להימנות על רשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של טיים של המגזין "TIME".[2]
קנטור, נכדה לזוג ניצולי שואה[3], נולדה למשפחה יהודית ברובע קווינס, בעיר ניו יורק וגדלה בלונג איילנד, ניו יורק[3]. בנערותה עברה המשפחה לעיירה הולמדל (אנ'), ניו ג'רזי, שם סיימה את בית הספר התיכון (אנ')[4]. קנטור סיימה את לימודיה בהצטיינות ב-אוניברסיטת קולומביה ב-1996[5]. היא נבחרה לקבל את "מלגת דורות" בישראל בשנים 1996 עד 1997, למדה עברית[6] ועבדה עם ארגונים ישראלים-פלסטינים במזרח ירושלים, ולאחר מכן שימשה כעמיתה בתוכנית האורבנית של העיר ניו יורק, בה המשתתפים עובדים במשך 9 חודשים בלשכת ראש העיר ובמשרדים סמוכים לו בבית העירייה[7]. מיד לאחר מכן עברה לעבוד במגזין האינטרנטי סלייט, שם מונתה בשנת 1999 לעורכת התרבות[8].
בינואר 2003 התמנתה לעורכת מדור האמנות והפנאי של הניו יורק טיימס ונחשבה לאדם הצעיר ביותר אי פעם שניהל מדור בעיתון זה. בשנת 2004, בגיל 28, נבחרה להיכלל ברשימת ה-40 מתחת ל-40 של ניו יורק מטעם "הקריינס ניו יורק ביזנס" (אנ')[8].
בשנת 2007 פנתה קנטור לסיקור פוליטיקה ב"טיימס", כולל הקמפיין לנשיאות ב-2008 והביוגרפיה של ברק אובמה. החל משנת 2007, היא כתבה כמה מהמאמרים המוקדמים ביותר על מישל אובמה, תפקידן של בנות אובמה בקריירה של אביהן, תפקיד ה-כדורסל בחיי הנשיא, יחסיו עם הכומר ג'רמיה רייט (אנ')[9] והקריירה שלו כאדם פרופסור למשפט חוקתי. בסתיו 2009, היא הייתה שותפה לכתיבת סיפור שורשי העבדים של מישל אובמה[10] וחיברה כתבת שער במגזין הניו יורק טיימס על הנישואים, עבורו ראיינה את הנשיא והגברת הראשונה בחדר הסגלגל[11].
בשנת 2012, עבודתה עם בני הזוג אובמה, הבשילה להוצאת הספר The Obamas[12]. בספר זה קנטור נכנסה לעומק הבית הלבן ותיארה כיצד מנסים בני הזוג להתמודד עם התפקידים החדשים שלהם, לשנות את המדינה, לגדל ילדים, לשמור על חברויות ולהבין מה זה אומר להיות הנשיא והגברת הראשונה השחורים הראשונים של ארצות הברית[13]. בוושינגטון פוסט כתבו שהספר הוא בין הספרים הטובים ביותר על הבית הלבן הזה, וספר רציני ומתחשב על הנשיאות המודרנית[14].
בשנת 2006, דיווחה קנטור על היעדר מקומות להנקת תינוקות בעבודה ובמקומות ציבוריים, ועל פער המעמדות בהנקה בעבודה[15]. תחקיר זה היווה השראה ליצירת תחנות הנקה עצמאיות ראשונות, המותקנות כעת במאות שדות תעופה, אצטדיונים ובמקומות עבודה ברחבי ארצות הברית[16][א].
בשנת 2013 היא דיווחה על היחס לנשים בוול סטריט ובכנסייה המורמונית, כמו גם על ניסיונותיו של בית הספר לעסקים באוניברסיטת הרווארד לשפר את יחסו לנשים. דיווח זה הוביל לדיון במגדר בבתי ספר לעסקים כמו גם בנושאי מעמד וכסף[17]. בעקבות הפרסום, התנצל דיקן בית הספר לעסקים של הרווארד, ניטין נוהריה (אנ'), בפני כל הבוגרות על החוויות השליליות שחוו רבות מהן בהרווארד, והתחייב להגביר את מספר מקרי המבחן עם נשים הנושאות את דגל המאבק בנושא[18].
בשנת 2014 קנטור חקרה כיצד הטכנולוגיה משנה את מקום העבודה. מאמרהּ בניו יורק טיימס" "Working Anything but 9 to 5" מאוגוסט 2014, על בריסטה בחנות סטארבקס שהיא אם חד הורית שנאבקת לעמוד בלוח הזמנים שנקבע על ידי תוכנה אוטומטית[19], דִרבן את רשת הקפה לשנות את מדיניות התזמון של 130,000 עובדים ברחבי ארצות הברית[20].
בשנת 2016, קנטור הייתה שותפה בכתיבת Refugees Welcome[21] אחרי שבילתה 15 חודשים בתיאור כיצד אזרחים קנדיים יומיומיים אימצו עשרות אלפי פליטים סוריים[22]. הסדרה זכתה לשבחים רבים מכל העולם, כולל מראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו, שכינה אותה "מופלאה ומאוד אנושית"[23].
קנטור ועמיתה בשם מייגן טוהיי ניהלו במשך חודשים תחקיר מקיף ומפורט על מי שהתברר כמטריד מינית כפייתי ואף אנס, הבמאי ומפיק הסרטים הארווי ויינסטיין, מי שהיה אחד האנשים החזקים בהוליווד. הן תיארו כיצד היה מזמין עוֹבדות הפקה ושחקניות לפגישות כביכול עסקיות בבתי מלון, ובמקום זאת היה קורא להן לחדרו, שם היה מקבל את פניהן בחלוק או בעירום, מבקש עיסויים או מזמין אותן להיכנס אִתו לאמבטיה. הן תיארו גם כיצד השתמש בכוחו להשתיק את מעשיו באמצעות מערכת משוכללת של שיתוף פעולה עם עוזרים - שארגנו את הפגישות; מנהלים - שמצאו סוכנים או עבודות לשחקניות המוטרדות; ועורכי דין - שהחתימו את חלקן על הסכמי סודיות.
במשך שלושה עשורים הטריד וויינסטיין מעל 100 נשים, מבלי שהדבר ייפגע בקריירה הגדולה שלו כבמאי ומפיק סרטים הוליוודי, שסרטיו זכו ב-81 פרסי אוסקר בתחומים שונים, והוא עצמו קיבל תואר כבוד מהכתר הבריטי והפך למיליונר. התחקיר כלל עדויות לציטוט של עוֹבדוֹת רבות, שחקניות צעירות ואף כוכבות מפורסמות כמו: אנג'לינה ג'ולי, גווינת' פאלטרו, אשלי ג'אד ורוזנה ארקט[24].
ב-5 אוקטובר 2017 חשפו קנטור וטוהיי את התחקיר בעיתון הניו-יורק טיימס[25].
ריץ' לורי (אנ'), עורך הנשיונל ריוויו, כינה את תחקיר ויינשטיין של קנטור וטוהיי "היצירה העיתונאית המשפיעה ביותר שאני זוכר. זה שינה את המדינה הזו באופן מיידי"[26].
אחרי ניסיונות דחייה רבים של פרקליטיו של הארווי וויינסטיין, הסתיים משפטו בגזר דין שפורסם ב-11 מרץ 2020 ואשר דן אותו ל-23 שנות מאסר[27].
ב-20 דצמבר 2022 הורשע וויינסטין במשפט נוסף שהתקיים בלוס אנג'לס, קליפורניה. ההרשעה הייתה באשמת אונס ומעשים מגונים במתלוננת אחת[28].
החשיפה הביאה להיתפרצותה של תנועת Me Too[25].
בחודש ספטמבר 2019 התפרסם ספר פרי עטן של קנטור וטוהיי בשם "היא אמרה" (אנ')[29] וכעבור 3 שנים, בנובמבר 2022 הוא עוּבד לסרט בכיכוב, בין השאר, של חלק מהקורבנות המפורסמות. שם הסרט בעברית: "מילה שלה" (אנ').