ג'ודי קנטור

ג'ודי קנטור
Jody Kantor
ג'ודי קנטור, 2019
ג'ודי קנטור, 2019
לידה 21 באפריל 1975 (בת 49)
קווינס ניו יורק
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
תקופת הפעילות מ-2003
מעסיק ניו יורק טיימס
תחקירים בולטים חשיפת פרשת הארווי וויינסטין
בן או בת זוג Ron Lieber עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ג'רלד לואב (2018)
  • רומי (2023)
  • The Sidney Award (2017)
  • טיים 100 (2018)
  • פרס פוליצר לשירות הציבור (2018)
  • פרס ג'ון ג'יי עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר jodikantor
jodikantor.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וֹֹדי קנטור (באנגלית, Jodi Kantor) (נולדה ב-21 באפריל 1975) היא עיתונאית אמריקאית-יהודייה מניו-יורק שחשפה יחד עם עמיתה את פרשת הארווי וויינסטיין וקיבלה על כך את פרס פוליצר לשנת 2018[1], ובאותה שנה זכתה להימנות על רשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של טיים של המגזין "TIME".[2]

ביוגרפיה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטור, נכדה לזוג ניצולי שואה[3], נולדה למשפחה יהודית ברובע קווינס, בעיר ניו יורק וגדלה בלונג איילנד, ניו יורק[3]. בנערותה עברה המשפחה לעיירה הולמדל (אנ'), ניו ג'רזי, שם סיימה את בית הספר התיכון (אנ')[4]. קנטור סיימה את לימודיה בהצטיינות ב-אוניברסיטת קולומביה ב-1996[5]. היא נבחרה לקבל את "מלגת דורות" בישראל בשנים 1996 עד 1997, למדה עברית[6] ועבדה עם ארגונים ישראלים-פלסטינים במזרח ירושלים, ולאחר מכן שימשה כעמיתה בתוכנית האורבנית של העיר ניו יורק, בה המשתתפים עובדים במשך 9 חודשים בלשכת ראש העיר ובמשרדים סמוכים לו בבית העירייה[7]. מיד לאחר מכן עברה לעבוד במגזין האינטרנטי סלייט, שם מונתה בשנת 1999 לעורכת התרבות[8].

הקריירה בניו יורק טיימס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2003 התמנתה לעורכת מדור האמנות והפנאי של הניו יורק טיימס ונחשבה לאדם הצעיר ביותר אי פעם שניהל מדור בעיתון זה. בשנת 2004, בגיל 28, נבחרה להיכלל ברשימת ה-40 מתחת ל-40 של ניו יורק מטעם "הקריינס ניו יורק ביזנס" (אנ')[8].

בשנת 2007 פנתה קנטור לסיקור פוליטיקה ב"טיימס", כולל הקמפיין לנשיאות ב-2008 והביוגרפיה של ברק אובמה. החל משנת 2007, היא כתבה כמה מהמאמרים המוקדמים ביותר על מישל אובמה, תפקידן של בנות אובמה בקריירה של אביהן, תפקיד ה-כדורסל בחיי הנשיא, יחסיו עם הכומר ג'רמיה רייט (אנ')[9] והקריירה שלו כאדם פרופסור למשפט חוקתי. בסתיו 2009, היא הייתה שותפה לכתיבת סיפור שורשי העבדים של מישל אובמה[10] וחיברה כתבת שער במגזין הניו יורק טיימס על הנישואים, עבורו ראיינה את הנשיא והגברת הראשונה בחדר הסגלגל[11].

בשנת 2012, עבודתה עם בני הזוג אובמה, הבשילה להוצאת הספר The Obamas[12]. בספר זה קנטור נכנסה לעומק הבית הלבן ותיארה כיצד מנסים בני הזוג להתמודד עם התפקידים החדשים שלהם, לשנות את המדינה, לגדל ילדים, לשמור על חברויות ולהבין מה זה אומר להיות הנשיא והגברת הראשונה השחורים הראשונים של ארצות הברית[13]. בוושינגטון פוסט כתבו שהספר הוא בין הספרים הטובים ביותר על הבית הלבן הזה, וספר רציני ומתחשב על הנשיאות המודרנית[14].

בשנת 2006, דיווחה קנטור על היעדר מקומות להנקת תינוקות בעבודה ובמקומות ציבוריים, ועל פער המעמדות בהנקה בעבודה[15]. תחקיר זה היווה השראה ליצירת תחנות הנקה עצמאיות ראשונות, המותקנות כעת במאות שדות תעופה, אצטדיונים ובמקומות עבודה ברחבי ארצות הברית[16][א].

בשנת 2013 היא דיווחה על היחס לנשים בוול סטריט ובכנסייה המורמונית, כמו גם על ניסיונותיו של בית הספר לעסקים באוניברסיטת הרווארד לשפר את יחסו לנשים. דיווח זה הוביל לדיון במגדר בבתי ספר לעסקים כמו גם בנושאי מעמד וכסף[17]. בעקבות הפרסום, התנצל דיקן בית הספר לעסקים של הרווארד, ניטין נוהריה (אנ'), בפני כל הבוגרות על החוויות השליליות שחוו רבות מהן בהרווארד, והתחייב להגביר את מספר מקרי המבחן עם נשים הנושאות את דגל המאבק בנושא[18].

בשנת 2014 קנטור חקרה כיצד הטכנולוגיה משנה את מקום העבודה. מאמרהּ בניו יורק טיימס" "Working Anything but 9 to 5" מאוגוסט 2014, על בריסטה בחנות סטארבקס שהיא אם חד הורית שנאבקת לעמוד בלוח הזמנים שנקבע על ידי תוכנה אוטומטית[19], דִרבן את רשת הקפה לשנות את מדיניות התזמון של 130,000 עובדים ברחבי ארצות הברית[20].

בשנת 2016, קנטור הייתה שותפה בכתיבת Refugees Welcome[21] אחרי שבילתה 15 חודשים בתיאור כיצד אזרחים קנדיים יומיומיים אימצו עשרות אלפי פליטים סוריים[22]. הסדרה זכתה לשבחים רבים מכל העולם, כולל מראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו, שכינה אותה "מופלאה ומאוד אנושית"[23].

חשיפת פרשת הארווי וויינסטיין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטור ועמיתה בשם מייגן טוהיי ניהלו במשך חודשים תחקיר מקיף ומפורט על מי שהתברר כמטריד מינית כפייתי ואף אנס, הבמאי ומפיק הסרטים הארווי ויינסטיין, מי שהיה אחד האנשים החזקים בהוליווד. הן תיארו כיצד היה מזמין עוֹבדות הפקה ושחקניות לפגישות כביכול עסקיות בבתי מלון, ובמקום זאת היה קורא להן לחדרו, שם היה מקבל את פניהן בחלוק או בעירום, מבקש עיסויים או מזמין אותן להיכנס אִתו לאמבטיה. הן תיארו גם כיצד השתמש בכוחו להשתיק את מעשיו באמצעות מערכת משוכללת של שיתוף פעולה עם עוזרים - שארגנו את הפגישות; מנהלים - שמצאו סוכנים או עבודות לשחקניות המוטרדות; ועורכי דין - שהחתימו את חלקן על הסכמי סודיות.

במשך שלושה עשורים הטריד וויינסטיין מעל 100 נשים, מבלי שהדבר ייפגע בקריירה הגדולה שלו כבמאי ומפיק סרטים הוליוודי, שסרטיו זכו ב-81 פרסי אוסקר בתחומים שונים, והוא עצמו קיבל תואר כבוד מהכתר הבריטי והפך למיליונר. התחקיר כלל עדויות לציטוט של עוֹבדוֹת רבות, שחקניות צעירות ואף כוכבות מפורסמות כמו: אנג'לינה ג'ולי, גווינת' פאלטרו, אשלי ג'אד ורוזנה ארקט[24].

ב-5 אוקטובר 2017 חשפו קנטור וטוהיי את התחקיר בעיתון הניו-יורק טיימס[25].

ריץ' לורי (אנ'), עורך הנשיונל ריוויו, כינה את תחקיר ויינשטיין של קנטור וטוהיי "היצירה העיתונאית המשפיעה ביותר שאני זוכר. זה שינה את המדינה הזו באופן מיידי"[26].

תוצאות משמעותיות של החשיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי ניסיונות דחייה רבים של פרקליטיו של הארווי וויינסטיין, הסתיים משפטו בגזר דין שפורסם ב-11 מרץ 2020 ואשר דן אותו ל-23 שנות מאסר[27].

ב-20 דצמבר 2022 הורשע וויינסטין במשפט נוסף שהתקיים בלוס אנג'לס, קליפורניה. ההרשעה הייתה באשמת אונס ומעשים מגונים במתלוננת אחת[28].

החשיפה הביאה להיתפרצותה של תנועת Me Too[25].

בחודש ספטמבר 2019 התפרסם ספר פרי עטן של קנטור וטוהיי בשם "היא אמרה" (אנ')[29] וכעבור 3 שנים, בנובמבר 2022 הוא עוּבד לסרט בכיכוב, בין השאר, של חלק מהקורבנות המפורסמות. שם הסרט בעברית: "מילה שלה" (אנ').

פרסים והוקרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ודי קנטור בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כתבה זו נכתבה 7 שנים לאחר התחקיר ומצביעה על השינוי הגדול ונותנת את הקרדיט להנעת התהליך לקנטור.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Public Service: The New York Times, for reporting led by Jodi Kantor and Megan Twohey, and The New Yorker, for reporting by Ronan Farrow., The Pulitzer Prize, 2018
  2. ^ 1 2 Ashley Judd, Ronan Farrow, Jodi Kantor and Megan Twohey, TIME - 2018 T100
  3. ^ 1 2 Rose Minutaglio, How These Two Women Finally Exposed Harvey Weinstein, Marie Claire, October 23, 2017
  4. ^ Debra Rubin, Obama Marriage to be Spotlight of Fund-Raiser, New Jersey Jewish News, April 26, 2010
  5. ^ Editorial, Reporter Jodi Kantor CC’96 Leads National Conversation About Sexual Misconduct, Columbia College Alumni Association
  6. ^ דייויד הורוויץ, ג'ודי קנטור בשיחה עם דיוויד הורוויץ. כנס שומרים לעיתונות חוקרת, באתר יוטיוב, החל מהדקה 0:54
  7. ^ Times Appoints Two as Editors in Culture News The New York Times. January 23, 2003. Retrieved January 14, 2012
  8. ^ 1 2 3 Alexis Tonti, Jodi Kantor ’96 Offers Revealing Portrait of the First Couple, Columbia College Today, Summer, 2012
  9. ^ Kantor, Jodi (April 30, 2007). "A Candidate, His Minister and the Search for Faith". The New York Times.
  10. ^ Rachel L. Swarns and Jodi Kantor, In First Lady’s Roots, a Complex Path From Slavery, The New York Times, October 7, 2009
  11. ^ Jody Kantor, The Obamas’ Marriage, The New York Times, October 26, 2009
  12. ^ Jody Kantor, The Obamas Paperback – Illustrated, 7, Amazon, August 2012
  13. ^ Ilyse Hogue, Why the Obamas Should Embrace ‘The Obamas’, The Nation, January 12, 2012
  14. ^ Ezra Klein's Tumblr, Chick Nonfiction, Wonklife, February 19, 2012
  15. ^ Jodi Kantor, On the Job, Nursing Mothers Find a 2-Class System, The New York Times, September 1, 2006
  16. ^ Hope Reeves, Breast-Feeding in the Airport? A New Lactation Station Solution, The New York Times, August 8, 2013
  17. ^ Max Nisen, Women MBA Students React To Jodi Kantor's Bombshell Article On Gender Issues, Harvard Business School, September 19, 2013
  18. ^ Katy Waldman, Harvard Business School Dean Apologizes for Sexism on Campus, Slate, January 29, 2014
  19. ^ Jodi Kantor, Inside Amazon: Wrestling Big Ideas in a Bruising Workplace, New York Times, August 15, 2015
  20. ^ Kantor, Jodi . Starbucks to Revise Policies to End Irregular Schedules for Its 130,000 Baristas. The New York Times, August 14, 2014
  21. ^ Jodi Kantor & Catrin Einhorn / Refugees Welcome, YouTube, 2017
  22. ^ Jodi Kantor and Catrin Einhorn, Refugees Welcome, Stanford University, April 25, 2017
  23. ^ Justin Trudeau, A remarkable & very human series tracking Syrian refugees, their Canadian sponsors, and the challenges they tackle together, Tweeter, December 23, 2016
  24. ^ ויקי אוסלנדר, ‏הנשים שחשפו את התוקפנות המינית של המפיק מהוליווד, באתר גלובס, 17 בפברואר 2018
  25. ^ 1 2 עמנואל לוי, העיתונאיות שהפילו את השטן של הוליווד והובילו למהפכת ה־MeToo#, באתר זמן ישראל, 4 בנובמבר 2022
  26. ^ Meet the Press - December 31, 2017, NBC News
  27. ^ אחרי שהורשע באונס: 23 שנות מאסר להארווי ווינסטין, באתר ‏מאקו‏, 11 במרץ 2020
  28. ^ אתר למנויים בלבד הארווי ויינשטיין הורשע במקרה נוסף של אונס ומעשים מגונים, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2022
  29. ^ Jodi Kantor & Magen Towhey, She Said: Breaking the Sexual Harassment Story That Helped Ignite a Movement, Amazon.com, September, 2019
  30. ^ Mark Malkin, The New York Times Never Set Out to Take Down Harvey Weinstein and Bill O’Reilly, The Hollywood Reporter, OCTOBER 28, 2017
  31. ^ The Editor, New York Times reporters receive 2018 McGill Medal for Journalistic Courage, University of Georgia Grady College of Journalism and Mass Communication,
  32. ^ 2022 Honorary Degree Recipients, .אוניברסיטת תל אביב