ג'וזפה דה לוקה

ג'וזפה דה לוקה
Giuseppe De Luca
לידה 25 בדצמבר 1876
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באוגוסט 1950 (בגיל 73)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קמפו ורנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור, בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Fonotipia עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וזפה דה לוקה (באיטלקית: Giuseppe De Luca; ‏25 בדצמבר 1876 - 26 באוגוסט 1950) היה זמר בריטון איטלקי, שהגיע לשיא הצלחתו האופראית במטרופוליטן אופרה בניו יורק.

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה לוקה נולד ברומא. הוא למד בעיר זו אצל שני מורים ידועי-שם, ונצ'סלאו פרזיקיני ואנטוניו קוטוני והופעת הבכורה שלו הייתה בפיאצ'נצה בשנת 1897, בתפקיד ולנטין ב"פאוסט" של גונו.

דה לוקה הופיע בלה סקאלה, מילאנו בשנים 1902 עד 1910. הופעת הבכורה שלו בלונדון הייתה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בשנת 1907. בהמשך עבר לארצות הברית, שם היה הבריטון הראשי במטרופוליטן אופרה במשך 20 שנה, משנת 1915 עד 1935. (הוא חזר לזמן קצר לבית האופרה הזה בעונת 1939-40.) אחרי פרישתו לימד שירה ופיתוח קול בג'וליארד. דה לוקה מת בניו יורק בגיל 73.

ג'וזפה דה לוקה נודע בשני תפקידי פוצ'יני שגילם בהופעות בכורה: שארפלס במאדאם באטרפליי (לה סקאלה, 1904) והתפקיד הראשי ב"ג'אני סקיקי" (מטרופוליטן, 1918). כמו כן היה הראשון שהופיע בתפקידי המרקיז ב"גריזלידי" של מאסנה, מישונה ב"אדריאנה לקוברה" של צ'ילאה, גלבי ב"סיבריה" של ג'ורדאנו (1903) וסנשו פאנצה ב"דון קישוט" של מאסנה, מול פיודור שאליאפין.

המנצח הדגול ארטורו טוסקניני אמר, על פי השמועה, כי דה לוקה הוא "לחלוטין ובפירוש הבריטון הטוב ביותר ששמעתי מעודי"[1]. אין ספק, שדה לוקה זכה לשבחים בקשת רחבה של תפקידי אופרה, קומיים, בל קאנטו וורדי, בתוספת אי-אילו גיחות מוקדמות אל וגנר בתקופת לה סקאלה שלו. דה לוקה שר רק באיטלקית ובצרפתית.

קולו של דה לוקה והקריירה שלו מתועדים בפירוט באין ספור הקלטות, שערך לחברות פונוטפיה וויקטור באיטליה ובאמריקה. בכמה מהן הוא שר עם זמרים אחרים גדולים מתור הזהב של המטרופוליטן, בהם אנריקו קארוזו ורוזה פונסל.

דה לוקה עשה לו שם של רב-אמן בשירת לגאטו חלקה והקלטותיו מאשרות את המצוינות שלו בתחום זה. קולו, כגבר קטן-ממדים, לא היה אדיר, אך נשמע למרחקים ושימש אותו ללא דופי. בשיאו, היה זה קול שניחן ביופי יוצא-דופן במשלב האמצעי. דה לוקה היה גם שחקן מוכשר, בייחוד בתפקידים קומיים תוססים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Michael Kennedy, ed. (1980). The Concise Oxford Dictionary of Music (3rd ed.). London.
  • Scott, Michael (1977). The Record of Singing. London.
  • The Grand Tradition: 70 years of Singing on Record, J.B.Steane, London, 1974
  • מייקל קנדי, "מילון אוקספורד המרוכז למוזיקה" (1980)
  • מייקל סקוט (1977), "הקלטת שירה"
  • ג'. ב. סטין (1974), "המסורת המפוארת: 70 שנות שירה על תקליטים"

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזפה דה לוקה בוויקישיתוף