ג'וליאן בייקר

ג'וליאן בייקר
Julien Baker
לידה 29 בספטמבר 1995 (בת 29)
ג'רמנטאון, טנסי, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
שם לידה Julien Rose Baker
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2010
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של אמצע טנסי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק אלטרנטיבי, אינדי פולק, אימו, סלוקור, אינדי רוק, פוסט רוק
שפה מועדפת אנגלית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול, גיטרה, קלידים, מנדולינה, בס, בנג'ו, תופים
חברת תקליטים Matador
חלק מההרכבים המוזיקליים boygenius
https://julienbaker.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וליאן רוז בייקר (באנגלית: Julien Rose Baker; נולדה ב-29 בספטמבר 1995) היא זמרת וגיטריסטית אינדי רוק אמריקאית. המוזיקה שלה מאופיינת בסגנון וידויי ועגמומי, והתייחסותה לסוגיות כגון נצרות, התמכרות, מחלות נפש וטבע האדם.

בייקר, שנולדה וגדלה בפרבר ממפיס, טנסי, הוציאה את אלבום הבכורה שלה Sprained Ankle יצא בשנת 2015 בזמן שהייתה סטודנטית באוניברסיטת Middle Tennessee State . האלבום זכה לשבחי המבקרים והופיע במספר רשימות סוף שנה של 2015. לאחר מכן, בייקר חתמה בחברת ההקלטות מטאדור והוציאה את אלבום האולפן השני שלה Turn Out the Lights ב-2017, שזכה גם הוא לשבחים מהמבקרים. אלבומה השלישי, Little Oblivions יצא ב-2021. האלבום השתמש בלהקה מלאה והפך לאלבום הראשון של בייקר שהתברג ל-40 האלבומים הראשונים במצעד ה-Billboard 200.

בנוסף לעבודת הסולו שלה, בייקר חברה בסופרגרופ האינדי boygenius, לצד פיבי ברידג'רס ולוסי דייקוס. הלהקה הוציאה מיני אלבום בכורה ב-2018. בינואר 2023, הכריזו בייקר, דייקוס וברידג'רס על איחוד הלהקה ואלבום האולפן הראשון שלהם The Record יצא במרץ של אותה שנה.

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייקר נולד ב-29 בספטמבר 1995 בג'רמנטאון, וגדל בפרבר של ממפיס בשם ברטלט.[1][2] שני הוריה עבדו בתחום הפיזיותרפיה. בייקר שאבה השראה מאביה, שהקדיש את חייו לייצור גפיים תותבות ניסיוניות לאחר תאונה שחווה בשנות העשרים לחייו גרמה לכריתת רגלו.[3] הוריה של בייקר נפרדו בזמן שהיא הייתה בבית הספר היסודי.[4]

בייקר גדלה במשפחה נוצרית בפטיסטית אדוקה, והחשיפה הראשונית שלה למוזיקה כללה נגינה בכנסייה שלה.[1][5] אחרי שראתה את גרין דיי בטלוויזיה, בייקר החליטה לחקור את תחום המוזיקה אלטרנטיבית והחלה להאזין ללהקות כמו My Chemical Romance ו-Death Cab for Cutie.[3][6] לאחר מכן התאהבה בסצנות הפאנק, ההארדקור, המטאלקור והסקרימו.[3][6] היא נאבקה בהתמכרות לסמים כנערה צעירה, אך מצאה תמיכה בקהילת ההופעות הביתיות בממפיס, וקיבלה השראה מתת-תרבות הפאנק הסטרייט אדג'ית.[3][7] בזמן לימודיה בתיכון בשנת 2010, בייקר הקימה את הלהקה The Star Killers, שלאחר מכן שינו את שמם לפוריסטר בשנת 2015.[8][9][10]

בייקר למדה בבית הספר התיכון ארלינגטון ולאחר מכן באוניברסיטת Middle Tennessee State, שם עבדה בקמפוס במחלקה למופע אור קולי ובתחילה למדה טכנאות קול, לפני שהחליפה קורס לספרות וחינוך תיכוני.[2][11][12][13] לבסוף היא נשרה מהקולג' על מנת לעבוד כמוזיקאית במשרה מלאה לאחר שחרורו של Sprained Ankle, ולערוך את סיבוב ההופעות שלו, אך חזרה לקמפוס בסתיו 2019 כדי להשלים את התואר בספרות.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015–2017: הצלחה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בייקר מופיעה ב-Rough Trade NYC ב-2016

במהלך השנה הראשונה שלה באוניברסיטה, בייקר החלה לכתוב שירים בעצמה, ולעיתים קרובות השתמשה בחדרי התרגול של האוניברסיטה שנשארו פתוחים מאוחר בלילה.[14] היא כתבה את השירים שהפכו ל-Sprained Ankle בחדר המעונות שלה והקליטה אותם בזמן אולפן חינמי שחברה שלה קיבלה מהתמחות שעשתה בו. היא הצהירה שהיא מעולם לא חשבה שהמיני אלבום יישמע על ידי קהל רחב ושהיא העלתה אותו לאתר Bandcamp כדי שחבריה יוכלו להאזין לו.

הוא התגלה על ידי חברת התקליטים 6131 רקורדס שקנתה את הזכויות עליו והפך לאלבום האולפן Sprained Ankle שיצא באוקטובר 2015.[10] Sprained Ankle הגיע לראש רשימות רבות של האלבומים הטובים לשנת 2015, והצלחתו הובילה לכתבות ב"הניו יורקר" וב"ניו יורק טיימס", כאשר מבקרים שונים כינו אותו "שובר לב", "מהפנט" ו"בולט".[3][4] במרץ 2016, בייקר הקליטה הופעה עבור NPR Tiny Desk, שהייתה הראשונה מבין ארבע.[15][16][17][18] באותה השנה היא הופיעה גם בפסטיבלים South by Southwest ו-Newport Folk .[19][20] הופעותיה מתקופה זו כונו "אירועים שקטים ונכבדים", כשהקהל נותר לרוב שקט ומרוגש.[21] ב-2017 היא חתמה על חוזה עם מטאדור, והוציאה סינגל בגודל 7 אינץ' המורכב מהשירים "Funeral Pyre" (שנקרא בעבר "Sad Song 11") ו-"Distant Solar Systems".[22][23] אלבומה השני, Turn Out the Lights, הוקלט עם טכנאי הסאונד והמפיק קלווין לאובר באולפני Ardent בממפיס, ויצא ב-27 באוקטובר 2017 לשבחים נוספים. היא בילתה את השנה שלאחר מכן בסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית ובעולם, והופיעה לצד אמנים כולל דה נשיונל, האב ג'ון מיסטי, ולוסי דייקוס, והופיעה בתוכנית הבוקר של רשת CBS וב"לייט שואו עם סטיבן קולבר".[24][25][26]

בייקר עשתה מופעי חימום או ושיתפה פעולה עם מגוון רחב של אמנים, כולל Death Cab for Cutie, קונור אוברסט וברייט אייז, פארמור והיילי ויליאמס, דה נשיונל, הדצמבריסיסטז, הפרונט בוטומס, בל וסבסטיאן ומנצ'סטר אורכסטרה. בנוסך, היא הוציאה קאברים של אמנים שונים כגון אליוט סמית', רדיוהד וסאונדגארדן.[27][28][29]

2018–הווה: Boygenius ו-Little Oblivions

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018, בייקר הקימה את סופרגרופ האינדי רוק Boygenius עם פיבי ברידג'רס ולוסי דייקוס. שתיהן הופיעו איתה בעבר. הלהקה הוציאה שלושה שירים באוגוסט של אותה שנה ולאחר מכן הכריזה על מיני אלבום בשם הלהקה, שיצא ב-26 באוקטובר 2018 וזכה לשבחים ביקורתיים רבים.[30] הלהקה בילתה את חודש נובמבר בסיבוב הופעות בארצות הברית, וביצעה את שירן "Me & My Dog" בלייט נייט עם סת' מאיירס.[31] השלישייה המשיכה לשתף פעולה זה בעבודות הסולו זו שלהן מאז יציאת המיני אלבום שלהם. הן שרו קולות רקע בשני שירים באלבום המועמד לפרס גראמי של ברידג'רס, Punisher, בשיר "Please Stay" מהאלבום Home Video של דייקוס ובשיר "Favor" מ-Little Oblivions, כמו גם בשיר "Roses/Lotus/Violet/Iris" מאלבום הבכורה של היילי ויליאמס, Petals for Armor.[32]

בשנת 2019, בייקר הוציאה שני סינגלים בגודל 7 אינץ' . הראשון, שיצא ביוני, כלל את השירים "Red Door" ו-"Conversation Piece", והשני, שיצא באוקטובר כלל את השירים "Tokyo" ו-"Sucker Punch" כחלק מסדרת סינגלים עם חברת התקליטים Sub Pop.[33] לארבעת השירים היה צליל מעט יותר מופק מהאלבומים הקודמים שלה והם התקבלו בצורה חיובית מאוד.[34]

ב-21 באוקטובר 2020 הכריזה בייקר על אלבום האולפן השלישי שלה, Little Oblivions, בליווי הסינגל המוביל "Faith Healer" ומאמר מאת המשורר חניף עבדוראקיב.[35] Little Oblivions יצא ב-26 בפברואר 2021, וקדמו לו הסינגלים "Hardline" ו-"Favor".[32] הוא נכתב ברובו במהלך 2019, שנה קשה ומכוננת עבור בייקר, שכן היא נאלצה לבטל תאריכי הופעות שונים, נאבקה בפיכחון ובבריאות הנפש שלה, ובסופו של דבר חזרה לאוניברסיטה על מנת להשלים את התואר שלה. בינואר, היא הופיעה ב"לייט שואו עם סטיבן קולבר", וביצעה את השיר "Faith Healer".[36] בשנת 2022, הוציאה בייקר מיני אלבום של B-Sides ל-Little Oblivions ושיתפה את הסינגל "Guthrie".[37]

יצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בייקר מופיע בתיאטרון פאלאס בסיינט פול, מינסוטה, בשנת 2017

בייקר ידועה בכתיבת השירים האישית והוידויית שלה, והמוזיקה שלה סווגה כשילוב של אינדי רוק, אינדי פולק, אלטרנטיבי ואימו .[38] העיבודים הדלילים באלבום הבכורה שלה, Sprained Ankle, כוללים רק את הקול והגיטרה שלה, והופעותיה, במשך שנים רבות כללו רק אותה, תוך שימוש בלופר.[39] ב-Turn Out the Lights משנת 2017 נוספו מדי פעם כינור, כמו גם עוגבים ו"הפקה שנשמעת כאילו שהוקלטה במערה".[39][40] בייקר התנסתה בסאונד של להקה מלאה יותר עבור אלבומה משנת 2021, Little Oblivions, והתייחסה להרגשת מוגבלות מהציפיות שתדבוק בסגנון הקודם שלה.[40] אלבום זה כלל תופים, בס, קלידים, מנדולינה ובנג'ו. בייקר ניגנה בכל הכלים האלו בעצמה במהלך הקלטת האלבום.[41] בסיבוב ההופעות לאחר יציאתו, היא ניגנה עם להקה מלאה והופיעה לראשונה בעיבודים חדשים, מרובי כלים, של יצירתה הקודמת, ותיארה את הסאונד של הלהקה כ"פוסט-רוק".[42][43]

כתיבתה של בייקר משלבת נושאים דתיים, ומאופיינת בדימויים ויזואליים אלימים.[39][44] נושאים חוזרים בעבודתה של בייקר כוללים תקווה, גאולה, אהבה, התמכרות, בושה, שנאה עצמית ופניות ישירות לאלוהים.[45] המוזיקה שלה מציגה לעיתים קרובות יחס כנה לנושאים כמו התמכרות ופיכחון, והיא הייתה פתוחה לדיון על חוויותיה עם שימוש בסמים ומחלות נפש.[46][47][48]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייקר היא לסבית, וחוויותיה עם הנצרות משפיעות על יצירתה. היא יצאה מהארון להוריה בגיל 17, אחרי שנים שבהן הייתה בארון וצפתה בחברייה נשלחים לטיפולי המרה או מנודים מבתיהם ומשפחותיהם. עם זאת, היא גילתה שמשפחתה "מקבלת באופן קיצוני".[21] בעבר היא התייחסה לעצמה כסוציאליסטית נוצרית, אך דיברה על כך שההצמדה של התווית כ"נוצרייה קווירית בגמילה" בתחילת הקריירה שלה הזיקה להבנתה העצמית של זהותה, והובילה לתהייה ולהערכה מחדש של היבטים בסיסיים רבים בחייה.[49][50][51] מאז היא דנה באופי המשתנה של מערכת היחסים שלה עם הדת והאמונה, ואמרה שהיא כבר לא מעוניינת לתייג את אמונותיה בצורה כל כך נוקשה ושהיא מנסה לאמץ תפיסת עולם פחות דיכוטומית מזו שגדלה איתה, וקראה לתובנה זו "משחררת."[52][53][51]

בייקר מתגוררת בנאשוויל, טנסי.[54] היא בזוגיות עם מריה שניידר, גיטריסטית להקת Slider, מאז 2019.[55]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2015: Sprained Ankle
  • 2017: Turn Out the Lights
  • 2021: Little Oblivions

עם boygenius

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2018: boygenius (מיני אלבום)
  • 2020: boygenius demos (מיני אלבום)
  • 2023: the record
  • 2023: the rest (מיני אלבום)

עם פורסטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2013: American Blues (כ-"The Star Killers")

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה ארגון קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה מקור
2016 פרס ליברה Sprained Ankle מועמדות [56]
2021 פרסי AIM Hardline מועמדות [57]
2024 פרס גראמי אלבום השנה The Record (בתור פזמונאית) מועמדות
שיר הרוק הטוב ביותר "Not Strong Enough" (בתור פזמונאית) זכייה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וליאן בייקר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Mehr, Bob (28 באפריל 2016). "Ascendant Julien Baker overcame darkness to find light of success". The Commercial Appeal. נבדק ב-21 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Townsend, Eileen (22 באוקטובר 2015). "Julien Baker Arrives". Memphis Flyer. נבדק ב-30 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Fink, Matt (22 בדצמבר 2017). "Julien Baker - The Under the Radar Cover Story". Under the Radar. נבדק ב-24 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Williams, John (26 באפריל 2016). "Julien Baker: Sad Songs That Whisper and Howl". The New York Times. נבדק ב-24 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Pareles, Jon (22 באוקטובר 2017). "Julien Baker Bravely Confronts Her Traumas and Fears". The New York Times. נבדק ב-22 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 Turned Out a Punk Podcast. "Episode 197: Julien Baker". Apple Podcasts.
  7. ^ 88Nine Radio Milwaukee. "Interview with Julien Baker". YouTube.
  8. ^ "Forrister – Forrister". Forristertn.tumblr.com. נבדק ב-30 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Ladd, Olivia (23 בפברואר 2015). "From Memphis to Murfreesboro: Musician Julien Baker Shares Her Passion". Mtusidelines.com. נבדק ב-30 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Chiu, David (9 בדצמבר 2015). "Julien Baker's 'Real Life' Music Tugs at the Heartstrings". PopMatters.com. נבדק ב-30 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Cannon, Joshua; Shaw, Chris. "Beale Street Music Fest: On the Road, On the Beach, On the Rise". Memphis Flyer. נבדק ב-17 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Fenwick, George (20 ביולי 2017). "Julien Baker on queerness, the power of music and making people cry". The New Zealand Herald. נבדק ב-26 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Claymore, Gabriela Tully (26 באוקטובר 2015). "An Interview with Young Phenom Julien Baker". Stereogum. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Gokhman, Roman (1 בדצמבר 2015). "Julien Baker: The Best of What's Next". Pastemagazine.com. נבדק ב-30 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ NPR Music (7 במרץ 2016). "Julien Baker: NPR Music Tiny Desk Concert". YouTube. נבדק ב-27 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Boilen, Bob (10 בינואר 2018). "Julien Baker: Turn Out the Lights Tiny Desk Concert". NPR.org. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Boilen, Bob (16 בנובמבר 2018). "Boygenius: Tiny Desk Concert". NPR.org. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Gotrich, Lars (9 בדצמבר 2020). "Hayley Williams: Tiny Desk Concert". NPR.org. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Julien Baker: SXSW 2016 Event Schedule". SXSW.com.
  20. ^ Horn, Rachel. "Julien Baker, Live In Concert: Newport Folk 2016". NPR.org.
  21. ^ 1 2 Syme, Rachel (29 באפריל 2016). "Julien Baker Believes in God". The New Yorker. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ "Matador Records". Matadorecords.com. נבדק ב-27 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Funeral Pyre, by Julien Baker". Julienbaker.bandcamp.com. נבדק ב-27 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Julien Baker Tour Dates & Concerts". SongKick.
  25. ^ Slingerland, Calum. "The National Announce Toronto Show with Father John Misty, Jenny Lewis, Julien Baker". Exclaim.
  26. ^ Yoo, Noah (4 בינואר 2018). "Watch Julien Baker Perform "Turn Out the Lights" on "Colbert"". Pitchfork. נבדק ב-22 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Aycock, Dylan (5 באפריל 2016). "Hear Julien Baker's "Ballad Of Big Nothing" Cover For Elliott Smith Tribute". American Songwriter. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Bloom, Madison (22 במרץ 2019). "Listen to Julien Baker, Ben Gibbard, More Cover Frightened Rabbit on Live Tribute Album". Pitchfork. Conde Nast. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ KEXP. "Julien Baker: Performance & Interview". YouTube.
  30. ^ Rincón, Alessandra (21 באוגוסט 2018). "Julian Baker, Lucy Dacus, Phoebe Bridgers Form Boygenius, Release Three Singles From EP: Listen". Billboard.com. נבדק ב-5 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Yoo, Noah (6 בנובמבר 2018). "Watch boygenius Perform "Me & My Dog" on "Seth Meyers"". Pitchfork. Conde Nast. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 Curto, Justin (3 בפברואר 2021). "Julien Baker Drops New Song 'Favor' with Boygenius". Vulture. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Meadows, James (26 ביוני 2019). "Review: Julien Baker's Modern Gospel in "Red Door"/"Conversation Piece"". Atwood Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Jones, Abby. ""Tokyo" by Julien Baker Review". Pitchfork. Conde Nast.
  35. ^ Leas, Ryan (21 באוקטובר 2020). "Julien Baker – "Faith Healer"". Stereogum. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ The Late Show with Stephen Colbert. "Julien Baker "Faith Healer"". YouTube.
  37. ^ Bloom, Madison (7 ביולי 2022). "Julien Baker Announces New B-Sides EP, Shares New Song:Listen". Pitchfork. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Julien Baker: Ones to Watch". Ones to Watch.
  39. ^ 1 2 3 Geffen, Sasha. "Julien Baker: Turn Out the Lights Album Review". Pitchfork. Conde Nast.
  40. ^ 1 2 O'Neill, Lauren. "The New Era of Julien Baker". Vice.
  41. ^ "Little Oblivions". Bandcamp.
  42. ^ Olivier, Bobby (15 בספטמבר 2021). "Julien Baker spins delicate darkness into full-band emo on tour: review". NJ.com. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Baker, Julien. "be warned we're a post rock band now". Twitter.
  44. ^ Bernstein, Jonathan. "Julien Baker is Still Learning". Rolling Stone. Penske Media Corporation.
  45. ^ Cohen, Ian. "Julien Baker: Sprained Ankle Album Review". Pitchfork. Conde Nast.
  46. ^ "Music Heals: Julien Baker on Addiction and Finding Your Place in the World". KEXP.org. KEXP-FM. נבדק ב-6 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Heath, Chris (15 בינואר 2019). "9 Musicians on How They Thrive Creatively Without Drugs or Booze". Gq.com. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Julien Baker on Living With Depression and OCD". Consequence of Sound. Consequence of Sound. 19 בינואר 2021. נבדק ב-6 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Julien Baker Is a Queer, Christian, Socialist – We Had to Talk to Her". SoundCloud.com. נבדק ב-7 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Power, Ed. "'I just want to be an artist. I don't want to be the queer Christian artist'". The Irish Times.
  51. ^ 1 2 Carson, Sarah (18 בפברואר 2021). "Julien Baker: 'The Church made me feel powerless. Even if I was Mother Teresa, I'd still be gay'". iNews UK. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ Eloise, Marianne (4 בפברואר 2021). "God, shame and redemption: how Julien Baker just wrote her best album yet". Louder Sound. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Pierson-Hagger, Ellen (17 בפברואר 2021). "Julien Baker: 'I saw music as religion'". The New Statesman. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Hight, Jewly. "How Julien Baker Took A Break From Her Reputation And Let Herself Make Noise". WNXP.org. Nashville Public Radio.
  55. ^ Martoccio, Angie. "How boygenius Became the World's Most Exciting Supergroup". Rolling Stone. Penske Media.
  56. ^ "SoundExchange Presents The 2016 A2IM Libera Awards". shoerefire. נבדק ב-22 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Grein, Paul (6 ביוני 2021). "Arlo Parks Leads 2021 AIM Awards Nominations". Billboard. נבדק ב-27 באוקטובר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)