![]() | |
סר ג'ון וודרוף, צילום משנת 1928, מאת לאפאייט | |
לידה |
15 בדצמבר 1865 קולקטה, הודו הבריטית[1][2] |
---|---|
פטירה |
16 בינואר 1936 (בגיל 70) בוסוליי, האלפים הימיים, צרפת[3] |
מדינה | בריטניה |
כינויים נוספים | ארתור אבלון |
ידוע בשל | חיבוריו העוסקים בפילוסופיה הודית ובמיוחד ידוע חיבורו "עוצמת הנחש" |
השכלה | יוניברסיטי קולג', אוקספורד |
מקצוע | עורך דין; מזרחן |
מעסיק |
אוניברסיטת אוקספורד ![]() |
תפקיד |
שופט ![]() |
תואר | סר |
השקפה דתית |
הינדואיזם ![]() |
פרסים והוקרה |
Knight Bachelor ![]() |
![]() ![]() |
סר ג'ון ג'ורג' וודרוף (באנגלית: Sir John George Woodroffe; 15 בדצמבר 1865 - 16 בינואר 1936), אשר היה ידוע בשם העט ארתור אבלון (באנגלית: Arthur Avalon) היה עורך דין ומזרחן בריטי אשר חיבוריו איפשרו לעולם המערבי, לפתח התעניינות רחבה ומעמיקה בפילוסופיה הודית וביוגה.[3]
וודרוף היה בנם הבכור של ג'יימס טיסדול וודרוף ושל אשתו, פלורנס, בתו של ג'יימס יום. ג'יימס וודרוף, אביו, כיהן בכמה תפקידים משפטיים ומנהליים בכירים בהודו הבריטית: הוא החזיק במשרת היועץ המשפטי הכללי לממשל בבנגל וכן שימש כעורך דין חבר בממשלת הודו הבריטית. הוא כיהן בתור שופט בבתי משפט לשלום וכן החזיק באחד מתארי האצולה שמוענקים מטעם הכס הקדוש, אביר סנט גרגורי. ג'ון קיבל את ראשית חינוכו הרשמי בבית הספר ווברן פארק ומשם המשיך ללמוד ביוניברסיטי קולג', אוקספורד. שם הוא פנה ללימודי המשך בעריכת דין ובתאוריה משפטית וכדי לקבל תואר ראשון במשפט אזרחי, הוא ניגש לבחינות הסופיות ועבר אותן בהצלחה. וודרוף קיבל את תארו האקדמי באופן רשמי, בשנת 1889, מטעמה של אחת מלשכות עורכי הדין בלונדון, אינר טמפל. שנה לאחר מכן, הוא נרשם לעבוד בעריכת דין בבית המשפט העליון בעיר קולקטה. מיד לאחר זאת, הוא מונה במהרה לפרופסור חבר למשפטים באוניברסיטת קולקטה, בקתדרה על שם טאגור. וודרוף אף שיתף פעולה עם סייד אמיר עלי בכתיבת הספר "ההליך המנהלי האזרחי בהודו הבריטית" (Civil Procedure in British India), ספר ששימש קהל קוראים רחב, נכון לזמן חיבורו. בנוסף, וודרוף מונה ב-1902 ליועץ משפטי מסייע לממשלת הודו הבריטית וכן קודם לעבוד בספסל בית המשפט העליון של הודו הבריטית, ב-1904. הוא שירת שם במשך 18 שנה, תוך שהוא מתמנה לשופט בכיר ב-1915. לאחר פרישתו, הוא שב לאנגליה, בה הוא שימש כמרצה-חוקר בכיר למשפט הודי, עבור אוניברסיטת אוקספורד. הוא נפטר בצרפת, בתאריך 16 בינואר 1936.[3]
לצד מילוי חובותיו במסגרת הקריירה המשפטית, וודרוף חקר את שפת הסנסקריט וכן חקר פילוסופיה הודית, תוך שהוא מתעניין במיוחד בטנטרה. וודרוף תרגם לאנגלית כעשרים טקסטים מקוריים משפת הסנסקריט. תחת שם העט אותו הוא בחר לעצמו, ארתור אבלון, הוא הוציא לאור והרצה על פילוסופיה הודית, תחום שכלל הרצאות בשורה רחבה של נושאים, ובדגש על נושאי היוגה והטנטרה. הפרופסור ההודי לפילוסופיה, ט.מ.פ. מאהאדוואן, כתב על וודרוף: ”באמצעות העריכה של הטקסטים בשפת הסנסקריט, כמו גם באמצעות הוצאתן לאור של מסות העוסקות באספקטים השונים של תורת השאקטיזם, וודרוף הוכיח שמאחורי פולחן וזרם דתי זה, עומדת פילוסופיה בעלת עומק רב. כמו כן, במסגרת הפילוסופיה השאקטית, אין שום אספקט שהוא לא הגיוני או סתום בנוגע לטכניקת הפולחן המוצעת במסגרת זרם דתי זה”[4]
ספרו של וודרוף, "עוצמת הנחש - סודותיהן של תורות היוגה הטנטרית והיוגה השאקטית" (The Serpent Power – The Secrets of Tantric and Shaktic Yoga), מהווה מקור לגרסאות מערביות מודרניות רבות לתרגול קונדליני יוגה. זוהי פרשנות פילוסופית מלומדת וכמו גם תרגומן, של הסאטצ'אקרה-נירופאנה (Satcakra-nirupana, "תיאורם וחקירתם של ששת מרכזי הגוף"), של הפורנאנאנדה. טקסט, אשר מתוארך ל-1550, כאשר וודרוף נותן פרשנות נוספת למונח פאדוקה-פנצ'אקה (Paduka-Pancaka, "כיסא מושבו בעל חמשת הרגליים של הגורו"). המונח "עוצמת הנחש", מתייחס לקונדליני, אנרגיה אשר נאמר עליה שהיא משתחררת בתוך גופו של המתרגל את שיטות היוגה, באמצעות טכניקות של מדיטציה.[5]
ספרו השני של וודרוף, זר של אותיות, מציג בהרחבה את הפילוסופיה הנון-דואליסטית (אדוואיטה ודאנטה) של התורה השאקטית מנקודת פתיחה שונה, כאשר וודרוף דן בספר זה בהתפתחות היקום ובנביעתו מתוך המודע העליון. ספר זה מהווה תמצית של הבנתו של וודרוף את הטקסטים העתיקים בהם מפורטת הפילוסופיה הטנטרית. כאשר הוא כותב:
הבריאה מתחילה להתרחש באמצעות תנועה ראשונית של רטט (ספאנדנה, spandana), הנוגע בחומר הקוסמי, כפי שכמה מחברים מערביים מכנים זאת, אשר בז'רגון ההינדי, מכונה סאספאנדה פרקריטי-שאקטי (Saspanda Prakriti-Sakti). ממש כפי שטבעם של הצ'יט או של השיווה, אספקטים של הברהמן (המודע העליון), הוא מנוחה ושקט כך טבעו של הפרקריטי (חומר), הוא תנועה. אולם, לפני התבטאות תנועתו של הפרקריטי, הווה אומר, החומר, בתהליך של פירוק ׁ(תעתיק מהינדית לעברית ולאנגלית: פראלאיה, Pralaya), הפרקריטי נמצא במצב של אנרגיה שקולה ומאוזנת...או אז, היא מתחילה לנוע...זוהי הויברציה הקוסמית הראשונית (ספאנדנה, spandana), אשר בתוכה האנרגיה המאוזנת, משתחררת. הצליל המשוער שנשמע, של תנועה זו, הוא למעשה, המנטרה אום.
וודרוף תרגם את הטקסט של המהאנירוונה טנטרה, משפת המקור, הסנסקריט, לאנגלית, תחת שם העט ארתור אבלון (Arthur Avalon): משחק על שמם של הממלכה הקסומה אבלון ועל שמו של הצעיר המיועד למלוך מאוחר יותר על אותה ממלכה, המלך ארתור. כאשר, סיפורו נכלל במסגרת מחזור הסיפורים המלך ארתור ואבירי השולחן העגול; באופן ספציפי, לפי טיילור (שנת 2001, עמוד 148), וודרוף בחר לעצמו שם עט זה, מתוך יצירת המופת הידועה והבלתי-גמורה, הציור, "תנומתו האחרונה של ארתור באבלון" (The Last Sleep of Arthur in Avalon). ציור, שהוא מעשה ידיו של האמן והצייר אדוארד ברן-ג'ונס,[7] אשר השתייך לתנועות האמנות הבאות: האחווה הפרה-רפאליטית, התנועה האסתטית ותנועת האמנויות והאומנויות. יתרה מכך, טיילור (שנת 2001, עמוד 148), מצביעה על חשיבותה של זהות ספרותית קסומה זו ומציבה אותה בהקשר רחב יותר, תוך התייחסות לאזוטריקה המערבית, הגביע הקדוש, לסודות הקשורים לתורת הנסתר, למסעות (Quests), לטקסי חניכה מיסטיים ולאגודה התאוסופית:
זהו דבר שיחסית חשוב לדעת אותו, מפני שכאן יש לנו סופר הכותב על נושאים ושיטות אזוטריים הינדיים, הלוקח לעצמו שם שמושרש כה עמוק במסורת האזוטרית המערבית. השם הזה, על כל פנים, כנראה מרמז על טקסי חניכה מיסטיים ועל קיום יכולות להשגת סודות הקשורים לתורת הנסתר. האגדות הארתוריאניות עטויות בסיפור המסע אחר הגביע הקדוש. הגביע הקדוש היווה סמל לחוכמה אזוטרית, במיוחד עבור התיאוסופיסטים אשר התאימו לעצמם אגדה זו. כל אחד אשר כינה את עצמו על שם המלך ארתור או על שם האי הקסום אבלון, ייחשב כאחד שמזהה את עצמו עם תורת הנסתר, זאת בעיניהם של התיאוסופיסטים.
המהאנירוונה טנטרה מהווה דוגמה לטנטרה נון-דואלית ולתרגום של יצירה זו הייתה השפעה עמוקה על החוקרים את תרבות הודו מתחילת עד אמצע המאה העשרים. העבודה ידועה בשל כמה סיבות וחשיבותה טמונה בכך שהיא מציינת ארבעה סוגים של אוודהוטה, מצב שבו היוגים ההינדים מתעלים מעל המודע האגואיסטי, מעל הדואליות של המציאות ומעל דאגות היום יום ומעשי העולם הזה.[8]
כתביו (אשר חלקם פורסמו תחת שמו האמיתי ותחת שם העט אותו בחר, ארתור אבלון), כוללים את: