ג'ון סטנלי גראוול

ג'ון סטנלי גראוול, "הכומר יוחנן"
John Stanley Grauel
לידה 12 בדצמבר 1917
ווסטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ספטמבר 1986 (בגיל 68)
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הבינלאומי של האגודה המשיחית השליחית עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל צוות אוניית המעפילים אקסודוס, עדות באו"ם לטובת תוכנית החלוקה
השכלה
  • Bangor Theological Seminary
  • מכללת רנדולף-מייקון עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית מתודיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון סטנלי גראוול (באנגלית: John Stanley Grauel, היה ידוע בהגנה כ"הכומר יוחנן"[1]; 12 בדצמבר 1917[2] – 6 בספטמבר 1986[3]) היה כומר מתודיסטי וציוני אמריקאי. היה מצוות אוניית המעפילים אקסודוס ופעיל בארגון ההגנה. עדותו מול ועדת אונסקו"פ הייתה משמעותית בשכנוע ובהמלצות הוועדה על תוכנית החלוקה ב-1947.[1]

בצעירותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון סטנלי גראוול נולד בווסטר מסצ'וסטס, ארצות הברית, בדצמבר 1917. אמו הייתה מאוד דתייה, ואמונתה השפיעה על ג'ון עצמו.

במהלך השפל הגדול הוריו איבדו את מקום עבודתם והמשפחה נדדה אחר מקור פרנסה. הם הגיעו לווירג'יניה, שם המשפחה הצליחה לגייס כסף כדי שגראוול ילך ללמוד במכללת רנדולף-מייקון. אביו חלה בסרטן ונפטר בשנת 1936.

הוא השלים את לימודיו ב-1941, וסיים לימודי תאולוגיה בסמינר התאולוגי בבנגור, מיין בתור כומר מתודיסטי. הוא התחתן, אך אשתו ובנו נפטרו עקב סיבוכים בלידת בנו.[1]

כחלק מהמוסד לעלייה ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניית המעפילים אקסודוס
ג'ון גראוול, יעקב גרבש (אורון) ואריה קול על סיפון האקסודוס לפני יציאתה מנמל בולטימור

בשנת 1942 החל גראוול לעקוב אחר הנעשה ליהודים באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה והחל להתעניין בתנועה הציונית. חברו, השופט יוסף גולדברג, שכנע אותו להצטרף ל"וועדת פלסטין האמריקאית" (American Palestine Committee), קבוצת לובי יהודית-אמריקאית הפועלת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בשנת 1943 הוא ויתר על משרתו ככומר כדי לנהל את פעילות הוועדה במשרדה בפילדלפיה. בשנת 1944 הוא נכח בפעם הראשונה במפגש פעילים ציונים והוא פגש את דוד בן-גוריון. בפגישה זו, למד על ארגון ההגנה ועל המוסד לעלייה ב', והחליט להצטרף.

גראוול היה חלק מצוות אוניית המעפילים אקסודוס. ה"הכיסוי" שלו היה עיתונאי של העיתון הנוצרי "The Churchman", ותפקידו היה לפרסם את סיפור אוניית אקסודוס ומסעה ברחבי העולם. תחת כיסויו כעיתונאי הוא עבר ברחבי אירופה במחנות העקורים והעביר מעפילים לאונייה. באונייה הוא שימש גם כעוזר מנהלי, טבח, ואיש הקשר בין הצוות ובין המעפילים. האונייה העבירה 4,554 מעפילים, ונתפסה על ידי השלטונות הבריטים ליד חיפה. לאחר שגראוול נעצר עם הצוות, הוא הזדהה בשמו וירד מהאוניה.[4] הוא נחקר והושם במעצר בית במלון סבוי, שם הפקיד אמר לו שיש עיתונאים רבים בלובי. גראוול ניצל את ההזדמנות לספר לעיתונאים מכל העולם על האקסודוס. לאחר מכן, בעוד המשטרה באה לעוצרו, ארגון ההגנה עזר לו להימלט, ולהגיע לירושלים כדי להעיד בפני חורחה גרסיה גרנדוס, נציג אונסקו"פ.[1][5]

עדות בוועדת אונסקו"פ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראוול העיד מול ועדת אונסקו"פ על הגירת היהודים לארץ ישראל ועל מה שקרה באוניית המעפילים אקסודוס. הוא העיד כי לא היה נשק בספינה במהלך הקרב מול הבריטים.[1] בסיום עדותו קבע גראוול כי שום כוח לא יוכל למנוע מהעקורים 'העקשנים והנחושים' שבאירופה לעלות לארץ ישראל.[6] עדותו, כאיש דת נוצרי, היה משמעותית ביכולתה לשכנע את חברי הוועדה.[7] גולדה מאיר, לימים ראש ממשלת ישראל, העירה כי עדותו היוותה "נקודת מפנה בעמדותיהם של נציגי האו"ם"[8], וגרמה לחברי הוועדה לתמוך בהקמת מדינת ישראל[9] ולהמליץ על תוכנית החלוקה ב-1947.[1] באוטוביוגרפיה שלו, העיר גראוול, כי העובדה שהיה נוצרי, נתנה לעדותו משקל רב יותר מאשר עדותם של אנשי צוות יהודיים.[10]

לאחר אקסודוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראוול חזר לארצות הברית והמשיך להיות בקשר עם מנהיגי הציונות. במקביל, המשיך את עבודתו ככומר. בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הוא הוביל פעילות כדי לעקוב אחר מצב היהודים הגרים במרוקו ובאלג'יריה. בשנת 1975 הוא הוביל מסע נוער יהודי לביקור במחנות ההשמדה באירופה.

גראוול גם היה מעורב בפעילויות זכויות האדם לטובת התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית וזכויות הילידים-האמריקאים.

עבור פעילותו, גראוול קיבל את עיטור לוחמי המדינה, מדליית סיוע הומניטרי ומדליית ירושלים.[11]

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצבת גראוול בבית הקברות במושבה הגרמנית, בירושלים

נפטר בביתו ברוזוולט, ניו ג'רזי, ארצות הברית, ב-6 בספטמבר 1986.[9] הוא נקבר בבית הקברות הבינלאומי של האגודה המשיחית השליחית במושבה הגרמנית בירושלים, בטקס עם משמר הכבוד של חיל הים הישראלי, נציגי המוסד לעלייה ב' ואנשי צוות מאוניית המעפילים אקסודוס.[12][13][3]

על מצבתו רשום שמו וכינויו "הכומר יוחנן". בראש המצבה שני מגן דוד: האחד סמל צה"ל, השני אות הקוממיות. בתחתי המצבה שני עוגנים. כמו כן הכתובת "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". מתחת לשמו של ג'ון גראוול באנגלית ובעברית מופיעה המילה אקסודוס והמספר 47.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Elfenbein, Eleanor (ביוני 1983). Grauel: An Autobiography as Told to Eleanor Elfenbein. Ivory House. ISBN 978-0960889600. {{cite book}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון סטנלי גראוול בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 "John the Priest" (PDF). palyam.org. נבדק ב-28 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)By Jerry Klinger from the June 2009 Edition of the Jewish Magazine
  2. ^ ג'ון גראוול (הכומר יוחנן), באתר מחנה המעפילים בעתלית(הקישור אינו פעיל)
  3. ^ 1 2 ג'ון גראוול נקבר בירושלים אתר JTA, ספטמבר 1986
  4. ^ רשימת אנשי הצוות על האקסודוס
  5. ^ Immigration to Israel "Exodus 1947" Illegal Immigration Ship, jewishvirtuallibrary.org, ציטוט של כתבה מBaltimore Jewish Times מתאריך 25 ביולי 1947
  6. ^ אלעד בן-דרור, 4, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 130, מסת"ב 9789652174338. (בעברית)
  7. ^ García Granados, Jorge (1948). HathiTrust Digital Library (ed.). The birth of Israel : the drama as I saw it. babel.hathitrust.org. New York, NY, USA: Alfred A. Knopf. pp. 173–187. נבדק ב-24 באוגוסט 2015. {{cite book}}: (עזרה) Testimony of Grauel before UNSCOP
  8. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, הכומר האמריקאי שהיה על האקסודוס שכנע את העולם להקים מדינה ליהודים, באתר הארץ, 10 ביולי 2022
  9. ^ 1 2 Rev. J. S. Grauel,68, A Supporter of Israel, הניו יורק טיימס, מדור הספדים, ‏10 בספטמבר,
  10. ^ There was great gratification for me in knowing that my eyewitness report was now a matter of record. Inherent in the nature of the relationship between Christians and Jews was the fact that because I was a Christian, in this situation my testimony would be given greater credence than that of a Jewish crew member."Elfenbein, Eleanor (ביוני 1983). Grauel: An Autobiography as Told to Eleanor Elfenbein. Ivory House. ISBN 978-0960889600. {{cite book}}: (עזרה) page 90
  11. ^ Giants in a Quiet Corner "Jerusalem Mayor Teddy Kollek awarded him the Medal of Jerusalem"
  12. ^ Burying John Grauel (Guest Post), mostlykosher.blogspot.com
  13. ^ הג'רוזלם פוסט, 17 בספטמבר 1986