ג'ורג'ינה בייר

ג'ורג'ינה בייר
Georgina Beyer
לידה נובמבר 1957
ולינגטון, ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במרץ 2023 (בגיל 65)
ולינגטון, ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה George Bertrand עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון
  • Papatoetoe High School
  • Wellesley College עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הלייבור של ניו זילנד, תנועת מאנה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפרלמנט של ניו זילנד
17 בספטמבר 2005 – 14 בפברואר 2007
(שנה)
חברת הפרלמנט של ניו זילנד מטעם מחוז וואיראראפה
27 בנובמבר 1999 – 17 בספטמבר 2005
(5 שנים)
→ וויאט קריץ'
ג'ון האייס ←
ראש עיריית קרטרטון
8 באוקטובר 1995 – 27 בנובמבר 1999
(4 שנים)
פרסים והוקרה
חבר במסדר ההצטיינות של ניו זילנד (1 ביוני 2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ורג'ינה בייר (באנגלית: Georgina Beyer;‏ נובמבר 1957 – 6 במרץ 2023) הייתה פוליטיקאית ניו זילנדית, וחברת הפרלמנט של ניו זילנד מטעם מפלגת העבודה של ניו זילנד. היא הייתה הטרנסקסואלית מחוץ לארון הראשונה בעולם שכיהנה כראש עירייה, וכן הראשונה שכיהנה כחברת בית נבחרים.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייר נולדה כתינוקת ממין זכר בשם ג'ורג' ברטרנד בשנת 1957 בוולינגטון שבניו זילנד, לג'ק ונואלין ברטרנד. מוצאה כולל ענף מאורי. בינקותה נשלחה לגדול אצל הורי אמה. הוריה התגרשו בשנת 1962.[1] אמה של בייר נישאה מחדש באותה שנה למשפטן קולין בייר, והחזירה את ג'ורג' לחזקתה. לאחר גיל 7 נשלחה ג'ורג' לפנימייה עקב מתח בחיי הנישואים של הזוג, מה שגרם לה להרגיש דחויה על ידי הוריה ולנסות להתאבד.[2] לאחר תום נישואי אמה ב-1971, עברה לבית ספר ציבורי עקב חסרון כיס. בבית הספר החלה לעסוק בתיאטרון והחליטה לעזוב את בית הספר בגיל 16, בניגוד לרצון אמה, כדי להקדיש את זמנה לתיאטרון.[3]

בייר חיה באוסטרליה לזמן מה, וכשחזרה לניו זילנד עבדה כשחקנית וזכתה להצלחה גוברת. בשנת 1984 עברה ניתוח לשינוי מין. בייר הפכה דמות ידועה במועדוני הלילה בוולינגטון, תחילה כזמרת וכמלכת דראג, ומאוחר יותר כעובדת מין.[4]

מאוחר יותר עברה בייר לקרטרטון, שם עבדה כשדרנית רדיו, והגישה חדשות בוקר בערוץ רדיו מקומי.

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה בייר להתעניין בפוליטיקה מקומית, ונבחרה לוועד המנהלים של מערך החינוך המקומי בקרטרטון. ב-1995 נבחרה לראשות עיריית קרטרטון, וכיהנה בתפקיד עד שנת 2000. היא הייתה הטרנסית הראשונה בעולם שכיהנה כראש עירייה.

בבחירות הכלליות של ניו זילנד בשנת 1999 נבחרה כחברת פרלמנט מטעם מפלגת העבודה של ניו זילנד ממחוז ואיראראפה, בו מצויה קרטרטון. היא גברה בכ-3,000 קולות על המועמד של המפלגה הלאומית הניו זילנדית, שדרן הרדיו פול הנרי, והפכה גם לטרנסית הראשונה בעולם שמכהנת כחברת פרלמנט. בייר שבה והתמודדה בבחירות הכלליות ב-2002, ונבחרה מחדש ברוב של למעלה מ-6,000 קולות.[5] בראיון בדצמבר 2002 אמרה: "שואלים אותי שאלות שעליהן שום פוליטיקאי אחר לא צריך לענות. לגבי הניתוח, כלומר. 'זה כאב?', או, 'כשאת מקיימת יחסי מין כאישה עכשיו, זה שונה מכשקיימת יחסי מין כגבר?' נו, ברור שזה שונה, חביבי."[6]

נאום הבכורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת הפרלמנט הניו זילנדי מעניקה לחברי פרלמנט טריים 10 דקות על דוכן הנואמים, להציג את עצמם לעמיתיהם. בנאום הבכורה שלה אמרה בייר בין השאר:

אדוני יושב הראש, איני יכולה שלא לציין את התקדימים בפרלמנט הנוכחי. חבר פרלמנט רסטפרי ראשון, אישה פולינזית ראשונה כחברת פרלמנט, ו... כן, עלי לומר זאת במפורש כנראה: אני הטרנסקסואלית הראשונה בניו זילנד על במת הפרלמנט הזה. זה תקדים לא רק בניו זילנד, גבירותיי ורבותי, אלא בעולם כולו. זהו רגע היסטורי. ראוי להכיר בכך שארצנו פורצת דרך בהיבטים כה רבים. פרצנו דרך במתן זכות בחירה לנשים. פרצנו דרך בעבר, ואני מקווה שנמשיך לעשות כן בעתיד, במדיניות חברתית, ובוודאי שבזכויות האדם.

— ציטוט מהנאום כפי שפורסם בכתב העת Out!- ‏ חלק א', חלק ב', גיליון 520, עמ' 30, 32.

זהות מגדרית וזכויות אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 הגישה בייר הצעת חוק לפרלמנט, לפיו חוק זכויות האדם בניו זילנד מ-1993 יתוקן כך שיכלול במפורש "זהות מגדרית" כאחד הדברים שאין להפלות בגינם. הצעת החוק הייתה חלק מהמצע של מפלגת העבודה ב-1999 וב-2002, והייתה שנויה במחלוקת. בייר טענה שמדובר רק בהבהרה מפורשת של רוח החוק. בשנת 2006 פרסם ממלא מקום פרקליט המדינה של ניו זילנד חוות דעת משפטית לפיה טרנסג'נדרים כבר נכללים תחת הגנת החוק הזה, ובייר משכה את הצעת החוק.

פרישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 הודיעה בייר שלא תהא מועמדת בבחירות של 2005. ייתכן שגם מתיחות תוך-מפלגתית תרמה להחלטה על רקע עמדתה בנושא ניצול אזורי החוף (שתמכה בתיעוש והייתה מנוגדת לעמדת המקומיים). בספטמבר נמלכה בדעתה והודיעה שתתמודד על מקום ברשימה הכללית, בלי להתמודד על המושב המקומי. היא הצליחה להיבחר לפרלמנט באותן בחירות. ב-15 בפברואר 2007 פרשה מן הפרלמנט.[7]

חייה לאחר כהונתה בפרלמנט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הצהירה בייר שהיא במצוקה כלכלית, ושהיא נאלצת להיסמך על שירותי הסעד.[8] בשנת 2013 אובחנה כסובלת ממחלת כליות כרונית, ונזקקה לדיאליזה כמה פעמים ביום.[9] היא נפטרה ב-6 במרץ 2023.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ורג'ינה בייר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'ורג'ינה בייר וקאת'י קייסי, Change for the better: the story of Georgina Beyer, הוצאת ראנדום האוס, אוקלנד, ניו זילנד, 1999, ISBN 1869413717, עמ' 7
  2. ^ בייר, עמ' 31 - 32
  3. ^ בייר, עמ' 46–48
  4. ^ ווינדי סיטי מדיה גרופ, "ג'ורג'ינה בייר: מזנות לפרלמנט", 1 באוקטובר 2008
  5. ^ תוצאות הבחירות של ניו זילנד למחוז ואיראראפה, 10 באוגוסט 2002
  6. ^ סטיב דאו, "ג'ורג'ינה מתייצבת", 31 בדצמבר 2002 (באנגלית)
  7. ^ נוסח הנאום הפרישה שלה, באתר הפרלמנט הניו זילנדי (באנגלית)
  8. ^ אייזק דייויסון, "חברת פרלמנט לשעבר פונה לסעד", באתר ניו זילנד הרלד, 10 באוגוסט 2010 (באנגלית)
  9. ^ "ג'ורג'ינה בייר חולה מאוד", באתר Newstalk ZB,‏ 5 במאי 2013 (באנגלית)