לידה |
20 באוגוסט 1927 לואיוויל, ארצות הברית ![]() |
---|---|
פטירה |
9 במאי 1995 (בגיל 67) לואיוויל, ארצות הברית ![]() |
שם לידה | James Elbert Raney |
מוקד פעילות |
ארצות הברית ![]() |
תקופת הפעילות |
מ-1944 ![]() |
סוגה | ג'אז |
כלי נגינה | גיטרה |
חברת תקליטים |
קריס קרוס ג'ז, פרסטיז' רקורדס ![]() |
צאצאים |
Doug Raney ![]() |
פרסים והוקרה |
פרס פול אקט ![]() |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
ג'יימס אלברט רייני (20 באוגוסט 1927 – 9 במאי 1995) היה גיטריסט ג'אז אמריקאי יליד לואיוויל, קנטאקי,[1] הידוע בזכות נגינתו, בשנים 1951 עד 1952 ואחר כך משנת 1953 עד 1954 בשלישיית Red Norvo (במקומו של טל פארלו) ובאותה תקופה עם נגן הסקסופון סטן גץ. בשנת 1954 ו-1955 זכה 'בסקר' המבקרים על נגני גיטרה של כתב העת "דאון ביט".[2] רייני ניגן במגוון סגנונות ג'אז, כולל קול ג'אז, ביבופ, פוסט-בופ, הארד-בופ וג'אז מיינסטרימי.
בשנת 1946 ניגן תקופה מסוימת כגיטריסט עם רביעיית מקס מילר בשיקגו, זו הייתה הופעתו הראשונה בתשלום. רייני ניגן גם בתזמורת של ארטי שו ושיתף פעולה עם וודי הרמן במשך תשעה חודשים בשנת 1948. הוא גם שיתף פעולה והקליט עם באדי פרנקו, אל הייג ובהמשך עם בוב ברוקמאייר.
אלכוהוליזם וקשיים מקצועיים אחרים אילצו אותו לעזוב, בשנת 1967, את העיר ניו יורק ולחזור למקום הולדתו.[3] הוא הופיע מחדש בשנות השבעים וגם עבד עם בנו דאג, שהיה גם גיטריסט.[4]
במשך שלושים שנה סבל רייני ממחלת Ménière, מחלה באוזן הפנימית המביאה למצב ניווני, שהוביל כמעט לחירשות בשתי האוזניים, אם כי זה לא הפריע לו לנגן. הוא מת מאי ספיקת לב בלואיוויל ב-10 במאי 1995. בהספד שנכתב עליו בניו יורק טיימס כינה אותו הכתב "אחד הגיטריסטים המחוננים והמשפיעים ביותר אחרי מלחמת העולם".[5]
עם מני אלבאם
עם בוב ברוקמאייר
עם טדי צ'ארלס
עם סטן גץ
עם דייב פייק
עם קל צ'אדר
עם אחרים
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)