ג'רלד רייטלינגר

ג'רלד רייטלינגר
Gerald Reitlinger
דיוקן ג'רלד רייטלינגר מאת כריסטופר ווד, 1926, מוזיאון אשמוליאן
דיוקן ג'רלד רייטלינגר מאת כריסטופר ווד, 1926, מוזיאון אשמוליאן
לידה 2 במרץ 1900
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במרץ 1978 (בגיל 78)
סנט לנרדס-און-סי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי תולדות האמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'רלד רוברטס רייטלינגר (אנגלית: Gerald Roberts Reitlinger; 2 במרץ 1900 – 8 במרץ 1978) היה היסטוריון אמנות, במיוחד של קרמיקה אסייתית, וחוקר שינויים היסטוריים בטעם באמנות והשתקפותם במחירי האמנות. לאחר מלחמת העולם השנייה כתב שלושה ספרים גדולים על גרמניה הנאצית. הוא היה גם צייר ואספן, בעיקר של כלי חרס. ספריו העיקריים של רייטלינגר היו הפתרון הסופי (1953), האס אס: אליבי של אומה (1956), ובין השנים 1961–1970 פרסם את כלכלת הטעם בשלושה כרכים.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייטלינגר נולד בלונדון לבנקאי אלברט רייטלינגר ואשתו אמה ברונר. הוא התחנך בבית הספר וסטמינסטר בלונדון ושירת שירות קצר בגדוד מידלסקס בסוף מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן למד היסטוריה והתרכז בתולדות האמנות, בכרייסט צ'רץ', אוניברסיטת אוקספורד, ואחר כך בבית הספר סלייד ובבית הספר לאמנות וסטמינסטר, שם היה עורך רישום ועיצוב, כתב עת "המוקדש לאמנות כנכס לאומי" בין השנים 1927–1929, והציג בלונדון ציורים שצייר. הוא מופיע בשם "Reinecker" בספר המסע המוקדם של רוברט ביירון התחנה (1928). בשנות השלושים השתתף בשתי חפירות ארכאולוגיות במזרח הקרוב, אחת בשנים 1930–1931 במימון מוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע לכיש, כיום בעיראק, והשנייה בשנת 1932 לאל-חירה, במימון אוקספורד, שם היה מנהל בשיתוף עם דייוויד טלבוט רייס. מסעות אלה היוו השראה לספרו מגדל הגולגולות: מסע דרך פרס וארמניה הטורקית (1932), ולעניינו באיסוף כלי חרס אסלאמיים.[1] [2]

הוא נסע רבות וכתב ספרי עיון במסעותיו לסין ולמזרח הקרוב. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת שוב כחייל בריטי, בסוללה נגד מטוסים ואז הרצה בפני כוחות, לפני ששוחרר בגלל בריאות לקויה. לאחר המלחמה כתב מאמרים על אמנות לעיתונים וכתבי עת לאמנות, ועם אשתו השנייה איילין אן גרהם בל נודע באירוח מסיבות לחברי החברה הלונדונית.[1]

בשנות החמישים כתב שני ספרים על השואה: האס אס: אליבי של אומה והפתרון הסופי. שניהם נמכרו היטב. בספר האחרון טען כי הטענות הסובייטיות בדבר מספר הנרצחים באושוויץ - 4 מיליון - היו "מגוחכות", והציע נתון חלופי של 800,000 - 900,000 נרצחים. את מספר הנרצחים היהודים בשואה העריך בכ-4.2 עד 4.5 מיליון. [3] מחקר מאוחר יותר הגדיל את הערכתו השמרנית של רייטלינגר לגבי מספרי הנרצחים, אף שספרו עדיין תואר בשנת 1979 כ"תיאור מוסמך". [4]

בשנת 1961 פרסם את הראשון מתוך שלושה כרכים של כלכלת הטעם, מחקר על שוק האמנות החל מהמאה השמונה עשרה ואילך, בעיקר בבריטניה ובצרפת, עם מידע מפורט על מחירים היסטוריים. המגזין "ברלינגטון" סקר את כרך ג' ומתח ביקורת על "טון של רפרפנות פרובוקטיבית". [5] הנימה של כלכלת הטעם עוררה רגשות מעורבים בקרב המבקרים, אך גם הם גם מבקרי ספריו על הנאצים מצאו מספר רב של פרטים שגויים. [6]

רייטלינגר העריץ את יצירתו של האמן הלונדוני אוסטין אוסמן ספייר, ורכש את העותק היחיד של ספר הסקיצות של ספייר משנת 1924 של "הציורים האוטומטיים", ספר האקסטזה המכוער, שהכיל סדרה של יצורים גרוטסקיים. [7] מאוחר יותר אמר לפרנק לטצ'פורד שבעוד שימכור בשמחה את הדפסיו מאת אנרי מאטיס, לעולם לא ייפרד מציוריו של ספייר. [8]

תרומה ומוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייטלינגר נפטר מדימום מוחי בביתו, "וודגייט", בסנט לאונרדס על הים, בבקלי שבמזרח סאסקס. אוספיו, כלי החרס איסלאמי וחרסינה יפנית וסינית, נתרמו בשנת 1972 למוזיאון אשמוליאן באוקספורד, שם נקראה על שמו גלריה. האוסף שתועד בקפידה נשמר בביתו בבקלי, אותו תרם למוזיאון בעודו בחיים, מתוך כוונה שהאוסף יוצג שם, ובתנאי שיתגורר בבית זה עד מותו. עם זאת, הבית ניזוק קשות בשריפה בפברואר 1978, כמה חודשים לפני מותו, אף שרוב האוסף נשמר. [9]

פרסומים עיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • A Tower of Skulls: a Journey through Persia and Turkish Armenia, London: Duckworth, 1932.
  • South of the Clouds: a Winter Ride through Yün-nan, London: Faber & Faber, 1939.
  • The Final Solution, New York: Beechhurst Press, 1953.
  • The SS: Alibi of a Nation, London: Heinemann, 1956 ISBN 978-0-13-839936-8
  • The House built on Sand, the conflicts of German policy in Russia, London: Weidenfeld and Nicolson, 1960.
  • The Economics of Taste, (three volumes) London: Barrie and Rockliffe, 1961–1970.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רלד רייטלינגר בוויקישיתוף
  • ג'רלד רייטלינגר, ברשת החברתית Goodreads
  • Dictionary of Art Historians
  • Baker, Phil (2011). Austin Osman Spare: The Life and Legend of London's Lost Artist. London: Strange Attractor Press. ISBN 978-1907222016.
  • Edward Chaney, "Lewis and the Men of 1938: Graham Bell, Kenneth Clark, Read, Reitlinger, Rothenstein, and the Mysterious Mr Macleod: A Discursive Tribute to John and Harriet Cullis", Journal of Wyndham Lewis Studies, 2016.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Reitlinger, Gerald (Roberts), Dictionary of Art Historians.
  2. ^ Edward Chaney, "Lewis and the Men of 1938: Graham Bell, Kenneth Clark, Read, Reitlinger, Rothenstein, and the Mysterious Mr Macleod: A Discursive Tribute to John and Harriet Cullis", Journal of Wyndham Lewis Studies, 2016.
  3. ^ The Final Solution. The Attempt to Exterminate the Jews of Europe, 1939–1945 by Gerald Reitlinger, review by Philip Friedman, p. 189, Jewish Social Studies, Vol. 16, No. 2 (Apr. 1954), pp. 186–189, Indiana University Press, JSTOR; see also a review by Albert M. Hyamson, International Affairs, Vol. 29, No. 4 (Oct. 1953), pp. 494–495, published by Wiley on behalf of the Royal Institute of International Affairs, JSTOR
  4. ^ Luck, David, "Use and Abuse of Holocaust Documents: Reitlinger and "How Many?", Jewish Social Studies, Vol. 41, No. 2, Articles Devoted to the Holocaust (Spring, 1979), pp. 95–122, Indiana University Press, JSTOR
  5. ^ The Economics of Taste: Volume III: The Art Market in the 1960s by Gerald Reitlinger, review by: Keith Roberts, The Burlington Magazine, Vol. 113, No. 822 (Sep. 1971), pp. 555–556, JSTOR
  6. ^ See all those cited above, Denys Sutton on Volume I of Economics, The Burlington Magazine, Vol. 104, No. 715 (Oct. 1962), pp. 437–438, JSTOR, and David Loshak on the same in Victorian Studies, Vol. 5, No. 4 (Jun. 1962), pp. 348–349, Indiana University Press, JSTOR
  7. ^ Baker 2011. pp. 144–145.
  8. ^ Baker 2011. p. 146.
  9. ^ Ashmolean Museum biography