גדליהו סטרומזה
 | |
| לידה |
1948 (בן 76 בערך) פריז, צרפת  |
|---|---|
| ענף מדעי | מדע הדתות |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
עמנואל לוינס |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
גדליהו (גִי) סטרוּמזה (באנגלית: Guy G. Stroumsa; נולד ב-27 ביולי 1948) הוא פרופסור אמריטוס בקתדרה על שם מרטין בובר למדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופסור מן המניין לחקר הדתות האברהמיות באוניברסיטת אוקספורד, שם הוא גם חבר בליידי מרגרט הול. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטרומזה הוא בן למשפחה ספרדית: אביו ז'ק סטרומזה הוא יליד סלוניקי, ואמו ילידת אתונה. שני הוריו, ניצולי השואה (אביו שרד באושוויץ ואמו שרדה בברגן-בלזן), נפגשו במחנה פליטים במרסיי. גי סטרומזה נולד בפריז וגדל בפרבריה עד לגיל 18. למד חמש שנים בתיכון כללי ואחר כך בתיכון יהודי (הסמינר למורים של כי"ח), שם הושפע מאוד ממנהלו, עמנואל לוינס, שלימד אותו פילוסופיה ותלמוד. למד שנה כלכלה ומשפטים באוניברסיטת פריז, ואחר כך עלה ארצה. למד באוניברסיטה העברית פילוסופיה ומחשבת ישראל. שם הושפע מאוד מפרופסור שלמה פינס. לאחר שרותו הצבאי, למד לתואר שלישי במדע הדתות באוניברסיטת הרווארד. עבודת הדוקטורט שלו התמודדה עם התהוותה של המיתולוגיה הגנוסטית. סיים את הדוקטורט ב-1978, והתמנה למרצה באוניברסיטה העברית. ב-1994 מונה לפרופסור מן המניין. בשנת 1991 מונה כמופקד הקתדרה לדתות משוות על שם מרטין בובר. סטרומזה הקים את המרכז לחקר הנצרות באוניברסיטה העברית והיה מנהלו הראשון. באוקטובר 2009 מונה כמופקד הקתדרה לדתות אברהם בליידי מרגרט הול, אוניברסיטת אוקספורד ופרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס מהאוניברסיטה העברית. [1]
שהה בשבתונים כחוקר וכפרופסור אורח בדאמברטון אוקס שבוושינגטון, בוולפסון קולג' שבאוקספורד, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, באוניברסיטאות מונטריאול, ז'נבה, פרנקפורט, בולוניה, פנסילבניה, פרינסטון, קיימברידג', באוניברסיטת קומפלוטנסה שבמדריד, בקולג' דה פראנס שבפריז. סטרומזה חבר בוועדה המדעית של כעשרה כתבי העת מדעיים.
קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ציריך על תרומתו לחקר שורשי הספיריטואליות האירופית. בשנת 2008 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וזכה בפרס אלכסנדר פון הומבולדט מקרן הומבולדט בגרמניה.
נשוי לפרופ' שרה סטרומזה, פרופסור אמריטה בחוג לשפה וספרות ערבית ובחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ומופקדת הקתדרה לתרבות ערבית על שם אליס וג'ק אורמוט, ולשעבר רקטור האוניברסיטה (2012-2008). לזוג שתי בנות וחמישה נכדים.
מחקריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאור מחקריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקריו של גדליהו סטרומזה עוסקים בעיקר בדינמיקה של מפגש הדתות, גם המסורת הדתית וגם הקהילות הדתיות באימפריה הרומית ובשלהי העת העתיקה, באזור הים התיכון והמזרח התיכון. הגנוסיס, המאניכאיזם והנצרות הקדומה העסיקו אותו במשך שנים, כי הוא רואה בדתות אלו מעבדה נדירה להבנת תהליכי גיבושן של דתות חדשות. חקר דתות שלהי העת העתיקה (תקופה ארוכה אשר הוזנחה במשך זמן רב על ידי חוקרי העולם הקלאסי, שגם התייחסו בזלזול מסוים לדתות מונותאיסטיות הנחקרות על ידי "תאולוגים") זכה בדור האחרון לפריחה רבה. החוקרים למדו להכיר, בין השאר, בחשיבותה של היהדות על כל היבטיה להבנה נאותה של הפסיפס המורכב המתגלה בכל המזרח התיכון והים התיכון מימי ישו ועד מחמד. בעבודת הדוקטורט שלו, חקר את התהוותה של המיתולוגיה הגנוסטית, והצביע על מקורותיה בשולי היהדות ופרשנות המקרא. במחקריו מאז הוא העלה תאוריות ששוברות מסגרות דיסציפלינאריות מסורתיות (כגון חקר אבות הכנסייה, "פטריסטיקה" בלע"ז), המבוססות לעיתים על זהויות דתיות והמסתירות את הפרספקטיבות הרחבות וההשוואתיות החיוניות לחקר התופעות הדתיות. הגישה ההשוואתית מאפשרת, לדעתו, לגלות את המכניזמים אשר אפשרו את "המהפכה הדתית" של שלהי העת העתיקה. זוהי תקופה שבה באו לקיצם כמה מיסודות כל הדתות בעת העתיקה (כגון קרבנות דם) וגובשו מערכות חדשות, העומדות ביסוד האסלאם והנצרות במזרח ובמערב. [2]
כחוקר של התופעות הדתיות, סטרומזה מקדיש חלק ניכר ממאמציו גם לאפיסטמולוגיה ולהבנת מעמדו והתהוותו של מדע הדתות. בספר חדש, הוא טוען שראשיות הדיסציפלינה נמצאות בראשית העת החדשה ולא (כפי שרגילים לחשוב) במחצית השנייה של המאה ה-19, כשהוקמו קתדראות אוניברסיטאיות למקצוע. [3]
סטרומזה חיבר עשרה ספרים ויותר ממאה מאמרים, וערך חמישה עשר ספרים.
זרע אחר: מחקרים במיתולוגיה גנוסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו ספרו הראשון של סטרומזה (Another Seed: Studies in Gnostic Mythology). הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו וראה אור בהוצאת בריל בליידן בשנת 1984. כותרת הספר "זרע אחר" לקוחה מספר בראשית, פרק ד'. טענתו המרכזית של סטרומזה בספר היא שניתן לראות כיצד המיתולוגיה הגנוסטית נולדה מפרשנות המקרא, מן הפרקים הראשונים של בראשית ובעצם נוצרה בשולי היהדות. ייתכן שהגנוסטים הראשונים היו יהודים, או אנשים בשולי היהדות, שעסקו במשחקים פרשניים כדי להתמודד עם בעיית הרע .הם בדרך כלל מסבירים את קיום הרע דרך בניית מיתולוגיה שנוצרה מפרשנות.
דעת וגאולה: מסורות יהודיות ופיתויים דואליסטיים בנצרות הקדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו ספרו השני של סטרומזה (Savoir et salut: traditions juives et tentations dualistes dans le christianisme ancien) שראה אור ב-1992 בהוצאת לה סרף בפריז. הספר מבוסס על מאמרים הדנים בתרכובות של מסורות יהודיות, גנוסטיות, מנכאיות ונוצריות בשלהי העת העתיקה, אותן מנסה סטרומזה לקרוא בעת ובעונה אחת.
בפרק 3 ("צורות האל: מטטרון וכריסטוס") מנסה סטרומזה להראות שגם דמותו של ישו בנצרות הקדומה וגם הדמות של מטטרון ביהדות באות לפתור את הבעיה של פעולת אל טרנסנדנטי בעולם, כלומר שצריך דמות אמצעית בין האל העליון לפעולתו בעולם.
פרק 18 ("האתגר המאניכאי לנצרות המצרית") חוקר את לידת הנזירות בנצרות. מדובר בבעיה סבוכה: בסוף המאה ה-4 מופיעים נזירים נוצרים גם בסוריה וגם במצרים, ללא הכנה ברורה. סטרומזה מציע שהמנכאים קדמו לכך בזמן והיו בהם נזירים וכי זוהי השפעה בודהיסטית. אכן מאני הצעיר, מייסד הדת, הגיע למלכויות בודהיסטיות בצפון מערב הודו, וכל הסטרוקטורה של הדת המניכאית מקבילה לזו של הבודהיזם. מיסיונרים נזירים מנכאים הגיעו גם מצרים וכך גם השפיעו על הנוצרים.
פרק 11 ("גיבושו של האדם בנצרות") מנסה להראות איך בגלל דמותו של ישו, שהוא גם אל וגם אדם והוא קם לתחייה בגוף, הנצרות הקדומה מפתחת יותר ממה שהיה בפילוסופיה היוונית את המושג של אחדות האדם, גוף ונפש.
החוכמה הנסתרת: מסורות אזוטריות ושורשי המיסטיקה הנוצרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו ספרו השלישי של סטרומזה (Hidden Wisdom: Esoteric Traditions and the Roots of Christian Mysticism) שראה אור ב-1996 בהוצאת בריל בליידן, מהדורה שנייה שלו פורסמה ב-2005, והוא תורגם לאיטלקית ונמצא בתהליך תרגום לטורקית. התזה המרכזית המונחת בבסיס הספר היא שלדתות העת העתיקה בכלל הייתה מסורת אכזוטרית (גלויה) ומסורת אזוטרית (סודית ליחידי סגולה). סטרומזה מנסה להראות שגם בנצרות הקדומה היו מסורות סוד, יהודיות במקורן, שהתפתחו והפכו לתפישות גנוסטיות ושהנצרות השתחררה מהן אחר כך. כי המושג של תורה אזוטרית לא התאים לדת שנותנת גאולה לכל העולם ואנחנו מוצאים את השרידים של המסורות האלה באוצר המילים של המיסטיקה הנוצרית הקדומה.
פילוסופיה ברברית: המהפכה הדתית של הנצרות הקדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוהי אסופת מאמרים (Barbarian Philosophy: The Religious Revolution of Early Christianity) שראתה אור ב-1999 בטיבינגן. בפרקים השונים מנסה סטרומזה לטעון שבין המאה הראשונה למאה הרביעית לספירה מופיעה הנצרות ונולדת כדת מסוג חדש. זהו סינתזה של גילוי האדם בצורה חדשה, של אנתרופולוגיה וקוסמולוגיה.
הסוף לקורבנות: תהפוכות דתיות של שלהי העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו זה של סטרומזה (La fin du sacrifice : Mutations religieuses de l'antiquité tardive) ראה אור בפריז בשנת 2005 והוא תורגם לאיטלקית, לאנגלית, לגרמנית ועברית (קץ עידן הקורבנות, הוצ' מאגנס 2013, תרגם משה בלידשטיין)[4].
הספר הוא עיבוד של ארבע הרצאות שנשא סטרומזה בקולג' דה פראנס. בספר זה טוען סטרומזה שאם אנחנו מסתכלים על הדת בין המאה ה-1 ל-5, בים התיכון ובמזרח התיכון, מאיראן ועד לספרד, אנחנו רואים שקרבנות הם הפולחן המרכזי בכל הדתות בעת העתיקה, גם ביהדות וגם בכל הדתות הפוליתאיסטיות.
בסוף המאה הרביעית אסרו הקיסרים הנוצריים על הקורבנות. סטרומזה טוען שאפשר לראות בכך מהפכה של ממש במהות הדת – ולא רק מעבר מפוליתאיזם למונותאיזם. סטרומזה מנתח תהליך זה בארבעה אופנים: א. הוא מנסה להראות שדמות האדם, הפסיכה האנושית, נתפשת בצורה חדשה. ב. מדגיש את המקום המרכזי שתופש הספר בדת ובפולחן הדתי, דבר שלא היה קודם, חוץ מאצל היהודים. ג. בוחן את הריטואל, סוף הקורבנות. ד. מראה את מקומה של הדת בקהילה, את התפקיד החדש של הקהילה הדתית ולא של כל החברה. הדת קיימת בעיקר בקהילה.
מדע חדש: גילוי הדת בתקופת הנאורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר זה (A New Science: The Discovery of Religion in the Age of Reason) ראה אור ב-2010 בהוצאת אוניברסיטת הרווארד. סטרומזה מנסה לבדוק כהיסטוריון של הדתות איך נולד מדע הדתות בעת החדשה. זהו ספר היסטוריוגרפי וגם אפיסטמולוגי במהותו. החוקרים נוטים לראות את ראשית חקר הדתות המודרנית במחצית השנייה של המאה ה-19, עם הקמתן של הקתדראות למדע הדתות. בניגוד לכך סטרומזה טוען שהניצנים הראשונים ובניית הקטגוריות הגדולה של הדיסציפלינה החדשה הזו, חקר השוואה היסטורי של הדתות, שהוא אינו דתי, החל במאות ה-18-17. לדעתו נובע הדבר מכמה סיבות, ביניהן התגליות הגדולות, לידת הפילולוגיה המודרנית ולימוד השפות והשפות המזרחיות, ולבסוף מלחמות הדת בעקבות הרפורמציה, שהובילו חוקרים גם קתולים וגם פרוטסטנטים להבין את מגבלות הנצרות. מאמרים בנושא ראו אור באכסניות שונות.
מחקרו העכשווי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטרומזה חוקר עכשיו את שלהי העת העתיקה, גם אצל הפגנים וגם אצל נוצרים, בין המאה ה-2 למאה ה-8. הוא מנסה לבחון איך התייחסו מסורות חוכמה מן המזרח, כלומר מבבל, איראן, הודו, ישראל ומצרים. כלומר העמים העתיקים הגדולים של העת העתיקה ואיך התייחסו למסורות החוכמה שלהם.
ספרים שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]1. Another Seed: Studies in Gnostic Mythology (Nag Hammadi Studies 24; Leiden : Brill, 1984)
2. Savoir et salut: traditions juives et tentations dualistes dans le christianisme ancien (Paris: Le Cerf, 1992)
3. Hidden Wisdom: Esoteric Traditions and the Roots of Christian Mysticism (Studies in the History of Religions 70; Leiden: Brill, 1996) [revised and augmented paperback edition, 2005] = La sapienza nascosta: Tradizioni esoteriche e radici del misticismo cristiano (Rome: Arkeios, 2000) Turkish translation forthcoming (Istanbul: Shamballa Books)
4. Barbarian Philosophy: The Religious Revolution of Early Christianity (Tübingen: Mohr Siebeck, 1999)
5. With Jacques Le Brun, Les juifs présentés aux chrétiens: textes de Léon de Modène et de Richard Simon, introduits et commentés (Paris: Belles Lettres, 1998)
6. La formazione dell'identita cristiana (Brescia: Morcelliana, 1999)
7. Kanon und Kultur: Zwei Studien zur Hermeneutik des antiken Christentums (Berlin, New York: de Gruyter, 1999)
8. La fin du sacrifice : Mutations religieuses de l'antiquité tardive (Collège de France; Paris: Odile Jacob, 2005) = La fine del sacrificio: Le mutazioni religiose della tarda antichita (Turin: Einaudi, 2006) = The End of Sacrifice: Religious Transformations of Late Antiquity (Chicago: Chicago University Press, forthcoming)
9. Le rire du Christ et autres essais sur le christianisme antique (Paris: Bayard, 2006)
10. A New Science: The Discovery of Religion in the Age of Reason (Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 2010).
11. Stroumsa on Religions of Late Antiquity: Collected Works (Contemporary Thinkers on Religion; Aldershot: Ashgate, forthcoming)
ספרים שערך
[עריכת קוד מקור | עריכה]1. With Sh. Shaked and D. Shulman: Gilgul: Transformations, Revolutions and Permanence in the History of Religions, in Honor of R. J. Z. Werblowsky (Suppl. to Numen 50; Leiden: Brill, 1987)
2. With Sh. Shaked and I. Gruenwald: Messiah and Christos: Studies in the Jewish Origins of Christianity, presented to David Flusser at the Occasion of his Seventy Fifth Birthday (Tübingen: Mohr Siebeck, 1992)
3. With O. Limor: Contra Judaeos : Ancient and Medieval Polemics Between Christians and Jews (Texts and Studies in Medieval and Early Modern Judaism: Tübingen: Mohr Siebeck; 1995)
4. With H. G. Kippenberg: Secrecy and Concealment: Studies in the History of Mediterranean and Near Eastern Religions (Studies in the History of Religions 65; Leiden: Brill, 1995)
5. Shlomo Pines, Studies in the History of Religion (The Collected Works of Shlomo Piines, volume IV; Jerusalem: Magnes, 1996), edited by Guy G. Stroumsa
6. With G. Stanton: Tolerance and Intolerance in Ancient Judaism and Early Christianity (Cambridge: Cambridge University Press; 1998; Paperback edition, Cambridge, 2008)
7. With A. Kofsky: Sharing the Sacred: Religious Contacts and Conflicts in the Holy Land, !st.-15th Cent. (Jerusalem: Ben Zvi; 1998)
8. With A. Baumgarten and J. Assmann, Soul, Self, Body in Religious Experience (Studies in the History of Religions; Leiden: Brill, 1998)
9. With D. Shulman: Dream Cultures: Explorations in the Comparative History of Dreaming (New York: Oxford University Press, 1999)
10. With J. Assmann, Transforming the Inner Self in Ancient Religions (Leiden: Brill, 1999)
11. With D. Shulman, Self and Self Transformation in the History of Religions (New York: Oxford University Press, 2001; Paperback edition, Oxford, 2002)
12. With M. Finkelberg, Homer, the Bible, and Beyond: Literary and Religious Canons in the Ancient World (Jerusalem Studies in Religion and Culture, 2; Leiden, Boston: Brill, 2003)
13. With O. Limor, Christians and Christianity in the Holy Land: From the Origins to the Latin Kingdoms (Turnhout: Brepols, 2006)
14. Gershom Scholem and Morton Smith: Correspondence, 1945-1982 (Jerusalem Studies in Religion and Culture; Leiden: Brill, 2008)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוד הבית של גדליהו סטרומזה
- כרטיס אישי וקורות חיים, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- ריאיון עם גדליהו סטרומזה, כבוד האדם: מתפיסה מסורתית לפרדיגמה חדשה, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- גדליה סטרומזה, והיו הבוגדים לגיבורים, באתר הארץ, 14 באפריל 2006
גדליהו גי סטרומזה, דף שער בספרייה הלאומית- גדליהו סטרומזה, באתר Academia.edu
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ New Abrahamic Religions Chair appointed at Oxford
- ^ . La fin du sacrifice : Mutations religieuses de l'antiquité tardive (Collège de France; Paris: Odile Jacob, 2005) La fine del sacrificio: Le mutazioni religiose della tarda antichita (Turin: Einaudi, 2006)
- ^ A New Science: The Discovery of Religion in the Age of Reason Cambridge, Mass.: Harvard University Press, forthcoming
- ^
תומר פרסיקו, מתי ומדוע הפסיק העולם המערבי להקריב קורבנות, באתר הארץ, 27 בינואר 2014
