גור אריה יהודה
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה הוא סמל אלגורי לשבט יהודה בהתאם לברכת יעקב בספר בראשית (פרק מ"ט, 9) ולממלכת יהודה בתנ"ך. בעקבות זאת מופיע גור אריה יהודה המתואר כאריה צועד כסמלו של בית דוד כנצר לשבט יהודה, ומופיע בסמלי ערים בישראל כמו בסמל העיר ירושלים אשר שוכנת בנחלתו של השבט, סמל העיר אשדוד, סמל העיר יהוד וגם כסמל פיקוד המרכז של צבא הגנה לישראל.
מהות הביטוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני פטירתו יעקב מברך את כל בניו, ביניהם יהודה. בברכה זו צפונה אמירה נבואית על תפקידו וגורלו בעתיד.
השושלת המרכזית של מלכי ישראל ויהודה היא מבית דוד, נצר לשבט יהודה. לכן פרשנים רבים מבארים ומרחיבים את מהות הביטוי הזה, כדי להבין לעומק מהיכן תצמח בעתיד שוב המלכות בישראל. הם חוקרים מהן התשתיות עליהם המלכות נוסדה בעבר, ומתוך כך לומדים כיצד תווסד גם בעתיד המלכות:
בראשית רבה צ"ה:
מלמד שנתן לו גבורה של ארי וחוצפה של גוריו.
מדרש אגדה:
בתחילה "גור" כשלטון ולבסוף "אריה" כמלך.
שלטון יהא בשרויא ובסופא יתרבא מלכא מדבית יהודה (פירוש נתינה לגר: בתחילתו יהיה רק הרודה והשליט משבט יהודה – והוא דוד – ולבסוף יגדל למלך - והוא מלך המשיח).
על דוד נתנבא. בתחילה 'גור', (שמואל ב' ה' ב') "בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל" ולבסוף 'אריה' - כשהמליכוהו עליהם. וזהו שתרגם אונקלוס "שלטון יהא בשרויא" – בתחילתו.
ימשילו לאריה שהוא החזק בחיות, ומדמו לאריה קטן לקלותו וזריזותו יותר מן האריה הגדול, לכן תפס שתי השמות, כי 'גור' לבד יאמר גם על שאר החיות בהיותם קטנים, כמו שאמר (איכה ד' ג' ) "גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן", והכוונה כאן גור שבמין האריה, והוא סמוך. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל "מדמי אנא לך, יהודה, לגור בר אריון". ולי נראה 'גור' לשון חרחר, מלשון (תהילים ק"מ) "כל יום יגורו מלחמות"; (דברים ב' כ"ד) "החל רש והתגר בו מלחמה", וטעם "גור אריה" – אריה כשהתחרחרו בו, (איין אויפגערייצטער לאווע) כי אז הוא מסוכן.
ההקשר הידוע בין האריה למלוכה, נצפה גם בשפה הגרפית. העיצוב של תמונת אריה מופיעה במקומות רבים.
עם זאת, ראוי לציין שיהודה אינו היחיד מבין השבטים המסומל כאריה. בספר דברים מומשלים לאריות גד ודן. וכך, לפני מותו משה מברך את השבטים, ובברכו את יהודה לא הזכיר אריה (או מלוכה) ואילו "לְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל". וּכמו כן בברכת משה "לְדָן, אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן". לצד האריה דן מזוהה גם כנחש בברכת יעקב: ”דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר.[1][2]
יהודים מיוחסים לשבט יהודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במגילות יוחסין שבאו תימן ושרדו עד ימינו רואים את השתלשלות הדורות מאב לבן עד יהודה בן יעקב. חלקם התפרסמו על ידי יהודה לוי נחום וד"ר משה גברא. דבר זה מחזק את המסורת שבפי יהודי תימן והמצויה בתכלאל שם נכתב כי גולי תימן הם בני שבט יהודה שגלו לתימן עוד בשלהי בית ראשון. עד היום מונים יהודי תימן בתשעה באב את השנים מאז חורבן בית ראשון בעוד שאר עדות ישראל מונים רק לחורבן בית שני.
בנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביטוי דומה מופיע גם בספר חזון יוחנן אשר חותם את הברית החדשה:
וַיֹּאמֶר אֵלַי אֶחָד מִן־הַזְּקֵנִים אַל־תִּבְכֶּה הִנֵּה נָצַח הָאַרְיֵה אֲשֶׁר הוּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֹׁרֶשׁ דָּוִד לִפְתֹּחַ אֶת־הַסֵּפֶר וּלְהַתִּיר שִׁבְעַת חוֹתָמָיו
— חזון יוחנן, פרק ה', פסוק 5
סמל אתיופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg)
על פי המסורת האתיופית קיסרי אתיופיה הם צאצאי שלמה המלך ומלכת שבא. כמו כן, יהודי אתיופיה (ביתא ישראל) רואים עצמם צאצאי שבט יהודה. קיסר אתיופיה נשא, כאחד מתאריו, את התואר "אריה יהודה הכובש", והאריה הופיע על דגל האימפריה האתיופית, וכן על בולים ומטבעות.
הביטוי "גור אריה יהודה" הוא סמל מרכזי גם בדת הראסטפארי. לטענת המאמינים, הפסוקים בספר בראשית ובחזון יוחנן, המייחסים את יהודה לאריה, מייצגים את הקיסר האתיופי היילה סלאסי - דמות מרכזית באמונתם.
