גיי-פור-פיי (באנגלית: Gay-for-pay; מילולית: גיי בתשלום) הוא כינוי לשחקנים, שחקני פורנו או עובדי מין שמזדהים כהטרוסקסואלים, אך מקבלים שכר עבור פעולה או ביצוע מנהגי התרבות ההומוסקסואלית באופן מקצועי. המונח חל גם על מקצועות אחרים ואף על חברות שמנסות לפנות לדמוגרפיה הומוסקסואלית.[2][3] הסטיגמה של להיות הומוסקסואל נשחקה בהתמדה מאז שמהומות סטונוול החלו את התנועה המודרנית לזכויות הומואים בארצות הברית ב-1969. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, שחקני הקולנוע והטלוויזיה היו מוכנים יותר להציג הומוסקסואליות, מפני שהאיום בתגובות הנגד פחת, וההכרה בהומואים ובלסביות גדלה.
בתעשיית הפורנוגרפיה הגאה, שמשתמשת בשחקני פורנו חובבנים, כמו כן בשחקנים מקצועיים, גיי-פור-פיי מתייחס לשחקנים המזדהים כסטרייטים אך עוסקים בפעילות מינית הומוסקסואלית, תמורת כסף או רווח מיני. חלק מהשחקנים, שמגדירים את עצמם כהומואים או כביסקסואלים, ישווקו כסטרייטים בשביל לפנות ל-”פיתוי הבלתי-ניתן להשגה”, מאחר שגברים סטרייטים (או אלו שיצאו לאחרונה) הם, בדרך כלל, לא ביצעו יחסים מיניים עם גברים אחרים. החוקרת והסופרת האמריקאית, קמיל פאליה, אמרה כי ”פיתוי של חתיכים סטרייטים הוא מוטיב ארוטי ביותר בפורנו הומואי”.[4] גם האנתרופולוג האמריקאי, ויליאם ליפ (אנ'), אמר באופן דומה כי: ”כמו ברוב המסגרות הגבריות ההומואיות, הצעירים, בעלי השרירים והלא-מוכרים, יותר מבוקשים.”[5]
בסרטים פורנוגרפיים הומוסקסואליים, שחקנים שמזדהים כסטרייטים, אך מבצעים מעשים מיניים מפורשים עם גברים אחרים, אינם נתקלים באותה סטיגמה כמו עמיתיהם למשחק המרכזי שלהם, ואכן יכולים לעלות במהירות להיות שחקני פורנו מובלטים. שחקנים אלו מגלמים, לעיתים קרובות, את התפקיד האקטיבי. עם זאת, הם לא תמיד לוקחים את התפקיד האקטיבי, כמו קריסטן ביורן (אנ'), ומספר שחקני פורו מ-BelAmi (אנ'). במקרים מסוימים, שחקן פורנו סטרייט יעבוד גם בפורנו סרייטי וגם בפורנו הומוסקסואלי, בעיקר בשביל שהקריירה שלהם תגדל.
מאחר שיש גברים הומוסקסואליים שרואים בגברים הטרוסקסואליים אובייקטים של פנטזיה מינית, חלק ממפיקי הפורנו ההומואי השתמשו בשחקנים הטרוסקסואלים, בעיקר בשביל להגדיל את המכירות ואת פרסומו של המוצר. יתר על כן, גברים הומוסקסואליים או ביסקסואליים רבים, שמככבים בסרטי פורנו הומואי, עשויים להיות מזוהים כהטרוסקסואלים, מסיבות אישיות או מקצועיות.[6]
ישנם שחקנים סטרייטים, שהתחילו לפעול מיד בפורנו הומואי, רק בשביל שיאשימו אותם בהיותם הומואים, כאשר אחרים הוצגו כמאוננים לבד, או כמציגים את שריריהם.[7] סולם השכר והפרופיל הגבוה יותר בהפקה מוביל לרוב לסצינות קבוצתיות בהן שחקן סטרייטי משחק בתפקיד האקטיבי. לאחר מכן, יחפשו שחקן פורנו אקטיבי, שישחק בתפקיד הפסיבי, ולעיתים קרובות, מתייחסים לכך כאירוע בולט או אפילו להוצאת סרט פורנו.[8]
בדרך כלל, שחקני פורנו מקבלים יותר שכר עבור עבודות הומוסקסואליות, מאשר עבודות הטרוסקסואליות. ישנן גם יותר הזדמנויות להפוך ל-"כוכב" בפורנו הומואי, מאשר בפורנוגרפיה סטרייטית, שבה תשומת הלב מופנית יותר אל הנשים.
בתעשיית עובדי המין, המונח מיושם על אנשים סטרייטים, כולל עובדי זנות גברית, שיש להם מגע מיני או סצנות עם לקוח או עובד מיני אחר מאותו המין. אף על פי שלעיתים קרובות, מגע מיני מעורב בסצינות מין או סצינות סולו (כמו אוננות), או אפילו סצנת BDSM, לגירוי הלקוח יכולים להתרחש. עוררות מינית ללא מגע מיני ישיר עשויה להתרחש גם באמצעות עבודת שרירים. כמו בעבודות פורנו, זהות הומוסקסואלית אינו דבר הכרחי בשביל להרוויח כסף מלקוחות ומצרכנים הומואים.
הופעתו הראשון של רקדני הגו-גו היה בשנות ה-60 של המאה ה-20. ברים שהופעו רקדני גו-גו נקראו "ברי גו-גו". רקדני גו-גו הופיעו בגיי ברים ב-1965–1968. לאחר מכן, הופתעם של רקדני גו-גו בגיי ברים הופחתה, עד לתחייה מחדש בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר ריקודי גו-גו נהפכו שוב לאופנתיים (ונשארו כך מאז). "רקדני גו-גו" המופיעים במועדוני לילה, מסיבות מיוחדות, סירקואיט פארטי או ריקודי רייב. במסיבות דיסקו גדולות ובמועדונים הומוסקסואליים, לעיתים קרובות, ישנם רקדני גו-גו שמאפשרים לפטרונים לגעת ולשפשף בהם, אך רק בשביל לקבל טיפים. הופעה של רקדני גו-גו בגיי ברים, נפוץ בתאילנד, ובמספרים ערים בארצות הברית, כמו למשל ניו יורק ולוס אנג'לס.[9] יש אלו המבקרים את הנוהג להעסיק רקדני גו-גו סטרייטים שיופיעו באופן ארוטי לקהל הומו, גם כאשר מופיעים רקדני גו-גו הומוסקסואליים.[10]
הקהילה הגאה הביעה חשש מהשימוש בשחקנים סטרייטים לגלם דמויות הומוסקסואליות, כמו כן גם מסטרייטוושינג. הדבר קורה במספר סרטים ותוכניות טלוויזיה, וביניהם: קרא לי בשמך (ארמי האמר וטימותי שאלאמה), הר ברוקבק (הית' לדג'ר, ג'ייק ג'ילנהול), משפחה מודרנית (אריק סטונסטריט), פילדלפיה (טום הנקס), טרומן קפוטה (פיליפ סימור הופמן) ו-מילק (שון פן).[11]
בקולנוע ובטלוויזיה, "הוורדת פנים" הוא השימוש בשחקנים סטרייטים לגלם דמויות להט"ביות. אנה קינג, מהמגזין Time Out, השוותה בין "הוורדת פנים" לבין השחרת פנים.[12] הקהילה הגאה עלתה דאגה מהסרט ברונו, בו שחקן סטרייט (סשה ברון כהן) מגלם בתפקיד ההומוסקסואל כדי "... לעשות כיף לקהילה הקווירית." [13] דניס לים קובע כי תיאורי הומואים בסרטי המיינסטרים כוללים, בדרך כלל, את "הבדיחה ההומוסקסואלית". הבדיחה, שבה מתוארים אנשים להט"בים דרך הומור, מתארת גברים הומוסקסואליים באופן רציני כ-”דייזי, פיה, נונס, אמנון, [או] סוויש”, או לחלופין, מראים אישה לסבית כבוצ'ה. הבדיחה, לפעמים, מייצרת פאניקה מוסרית מהומוסקסואליות ומלסביות, בשל פחדיהם של סטרייטים מחוויה מינית מצד הומואים, ביסקסואלים ולסביות. בין הסרטים שמראים את הבדיחה הוא הסרט שוטטות (אנ') של ויליאם פרידקין, שקישר גברים הומואים למבצעי רצח.[14] "הוורדת פנים" שונה מסטרייטוושינג, בכך שהוא אינו מוחק דמויות ונושאים להט"בים בסיפורי קולנוע וטלוויזיה.
"הוורדת פנים" בפרסומות בטלוויזיה הושווה גם להשחרת פנים. בדומה לאופן בו הופיע השחרת פנים במאה ה-19, "הוורדת פנים" גרם ליצירת סטריאוטיפים על להט"בים בחברה, והציגה "תרבות להט"בית כנחותה, בלתי הולמת ומגוחכת". "הוורדת פנים" הוא גם ”הז'אנר ההרסני ביותר של פרסומות קוויריות”, שכן הן מחזקות, על ידי מניפולציה חברתית, את הסטנדרטים ההטרונורמטיבים, ויוצרות סטיגמות על זהויות קוויריות.[15]
חלק מפרסומות הטלוויזיה, שמכילות "הוורדת פנים", מתארות גברים זקנים, שעירים לבושים דראג, ולועגת על נשים טרנסיות ומציגה תיאור סטיגמטי של טרנסים. פרסומת הבירה "Clown", של באד לייט, מ-2003, תיארה עיוות של גברים הומוסקסואליים, על ידי הצגת גבר בתלבושת ליצן שנראה כאילו שותה בירה מפי הטבעת שלו, כפי ש-”פטרוני הבר מסתכלים... בשאט נפש”. הפרסומת "Chest hair", של מותג חטיפי השוקולד, "סניקרס", מ-2007, הראתה שני גברים אוכלים את אותו החטיף, ואז בטעות מתנשקים כשהם אוכלים את כל החטיף, מה שגורם להם לצרוח ולקרוע את שיער החזה, כלומר אם שני גברים מתנשקים, עליהם "להוכיח" את גבריותם עם "התנהגות יתר-גברית" שגורמת לכאב. הפרסומת רמזה לכך ש-”עדיף לפגוע בעצמי באופן פיזי מאשר להזדהות כהומו.”[15]
גארי נון, מהעיתון היומי הבריטי, הגרדיאן, ציין כי גדל כילד בארון, ואמר כי אמנם הוא מבין את רצונותיהם של להט"בים ”לתקן את האיזון [של] שחקנים הומואים שנאמרו להם על ידי הוליווד להישאר בארון אם הם רוצים לשחק תפקיד סטרייטי, [כאשר לגברים לבנים וסטרייטים היה יותר כוח והשפעה וגישה להגיע למקומות עבודה טובים יותר מאנשים אחרים], ולדרוש שרק שחקנים הומואים ימלאו תפקידים הומוסקסואליים היא לא הדרך לתקן את האי-שוויון.” הוא מאמין כי ”בעולם שבו השחקנים ההומוסקסואליים עדיין נמנעים מתפקידים סטרייטים, זה רק יביא לתצוגה מדויקת של שחקנים הומואים - הדבר שהם לא רוצים להיות מיוצגים. שחקנים הומואים רוצים מגוון תפקידים, בדיוק כמו ששחקנים סטרייטים עושים.”[16]
סטרייט-פור-פיי (באנגלית: Straight-for-pay) הוא מונח שנגזר מ-"גיי-פור-פיי", והוא מתאר גברים הומוסקסואליים שמקיימים יחסי מין עם נשים בתשלום. המונח הוטבע לראשונה בתיאור הסרט הפורנוגרפי, Shifting Gears: A Bisexual Transmission (אנ'), עקב הצגת כוכבי הפורנו ההומואי, קמרון מרשל ובלייק ריילי, בסצינות הטרוסקסואליות.[17]. ארפד ספג ביקורת רבה על קיום הסצנה באתר Straight Guys for Gay Eyes (SG4GE). מנהל החברה של SG4GE, ג'ייק קרוז, הגן על הסצנה ואמר שהסצנה היא ”רעיון מנצח [לתאר] גבר גאה גברי שחוקר יחסי מין”, וכי ”תמיד אהבתי לדחוף גבולות וללחוץ על כפתורים בעבודתי.”[18][19]
באוגוסט 2018, אתר הפורנו ההומואי, Men.com (אנ'), פרסם את הסצנה הפורנו הביסקסואלית הראשונה של האתר, "The Challenge". ארד ווינווין, כוכב הסצנה, שמזהה את עצמו כהומו, התמודד עם תגובת נגד מצד מעריצי האתר, כאשר חלק מהם האשימו אותו כסטרייט כמה מעריצים האשימו אותו שהוא סטרייט או כמישהו שעבר טיפול המרה להטרוסקסואל או לביסקסואל. ווינווין אמר לאתר הגאה, Str8UpGayPorn כי: ”אני גבר הומו... זו הייתה רק עבודה, וזהו. לא אישי. עבדתי, וזה היה כמו כל סצנה אחרת שעשיתי.”[20][21][22]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
One need not look far to see that Hollywood often fails to provide both representation of, and employment to, members of marginalized communities. Movements like #OscarsSoWhite, and continued pushback against cisgender actors playing trans roles, have been increasingly covered in media the past few years. Yet the Gay for Pay Problem has not had the same attention, at least in the recent past, as other ways that Hollywood is willing to tell stories from marginalized groups without hiring marginalized people
{{cite web}}
: (עזרה)
Brno—in which a straight Sacha Baron Cohen plays a flamingly gay Austrian fashion reporter—is the latest film to be accused of making fun of the queer community, drawing the accusation of being pinkface. The epithet is a recent addition to the cinematic lexicon: simply put, it’s a riff on the term blackface. It carries the same pejorative connotations but applies to straight actors taking on gay roles. Blackface has long gone the way of anti-miscegenation laws, yet Prop 8 is still with us. Is being gay the new black?
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)