גלידה קרוול

גלידה קרוול
נתונים כלליים
מייסדים	Tom Carvel
תקופת הפעילות	1929–הווה (כ־95 שנים)
מיקום המטה	Farmington
ענפי תעשייה	שרותי הסעדה
מוצרים עיקריים	גלידה רכה, עוגות הגלידה, שלגונים וכריכי גלידה
	www.carvel.com

קרוול (באנגלית: Carvel) הוא מותג גלידות אמריקאי בבעלות תאגיד Focus Brands. קרוול ידועה בעיקר בזכות הגלידה הרכה ועוגות הגלידה שלה ומגוון של שלגונים וכריכי גלידה. הסלוגן של החברה הוא "America's Freshest Ice Cream".

נכון לשנת 2020, קרוול מפעילה רשת של כ-400 חנויות גלידה, המרוכזות בעיקר צפון-מזרח ארצות הברית ובפלורידה. יש לו מיקומים ברחבי 19 מדינות ופוארטו ריקו, באזורים עתירי תנועה כמו שדות תעופה, קניונים ואצטדיוני ספורט. החברה מוכרת גם עוגות גלידה ביותר מ-8,500 סופרמרקטים.

החברה פעלה בישראל במשך כ-15 שנים, בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20.

מוצרים

קרוול השיקה במהלך השנים מוצרי גלידה חדשניים שונים, כגון: "הצלחת המעופפת", כריך גלידה עגול;, חרוט נייר של שרבט על מקל; מוצר הדגל של החברה הוא קו עוגות הגלידות המעוצבת לחגים ואירועים, דוגמת ימי הולדת.

היסטוריה

קרוול נוסדה ונוהלה על ידי טום קרוול במשך 60 שנותיה הראשונות. קרוול, היה יזם אמריקאי יליד יוון הידוע בהמצאה ובקידום של גלידה רכה ("גלידה אמריקאית") שבשנת 1929, לווה 15 דולר מאשתו לעתיד אגנס, כדי לקנות ולהפעיל אוטו גלידה. במהלך סוף השבוע של יום הזיכרון של 1934, למשאית של קרוול היה תקר בגלגל בעיירה הארטסדייל, ניו יורק. קרוול מכר כל הסחורה שלו במקום בו חנתה המשאית בתוך יומיים, שחלק גדול ממנה נמס בחלקו. והוא הבין שמיקום קבוע וקינוחי גלידה קפואים רכים (בניגוד לקשים) הם רעיונות עסקיים טובים. הוא הקים דוכן קבוע באותו מיקום שזכה להצלחה.

בתחילת שנות ה-40, טום קארוול נסע ומכר מוצרים באירועים, בזמן שאשתו אגנס ניהלה את הדוכן בהארטסדייל. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא ניהל דוכני גלידה בפורט ליברטי וסקרוליינה הצפונית, וצבר מומחיות בטכנולוגיית קירור. הוא המציא ורשם פטנט על מקפיא, "מלך הרפרפת", וב-1947 מכר 71 מקפיאים ב-2,900 דולר כל אחד. חלק מרוכשי המקפיאים לא עמדו בתשלומים על היחידות. לאחר בדיקה, קרוול גילה שהם צריכים לנהל את העסקים שלהם בצורה יעילה יותר, לבחור במיקומים טובים יותר ולשמור על של ניקיון. קרוול החליט שהדרך הטובה ביותר היא להשתתף בניהול הפעילות של לקוחות המקפיאים שלו. מאוחר יותר הוא טען שהדבר הוביל אותו לפתח את הרעיון של זכיינות.

זכיינות ופרסום

בשנת 1949 החלה קרוול למכור זכיינות תחת השם "Carvel Dari-Freez". בתחילת שנות ה-50 היו לחברה למעלה מ-50 חנויות. זכיינים חדשים עברו תוכנית הכשרה בת 18 יום ב"קארוול קולג' לגלידה", ונשלח להם מגזין פנימי בשם "דרך הקונים". בנוסף, קרוול סיפקה תוכניות בנייה לזכיינים^[1]

בשנת 1955, טום קרוול החל להקליט פרסומות רדיו משלו^[1]. בראיון ב-1982 ב- Late Night עם דייוויד לטרמן, קרוול אמר שהוא החליט להקליט פרסומות בעצמו ב-1958, לאחר שהכריין בפרסומת לפתיחה החגיגית של חנות קארוול בניו יורק לא הזכיר את מיקומה של החנות החדשה. משוכנע שהוא יכול לעשות עבודה טובה יותר, הוא נסע לתחנת הרדיו והקליט את הפרסומת הבאה בעצמו^[2]. מכאן ואילך, קארוול הקליט כמעט את כל הפרסומות של הרשת, ובסופו של דבר החזיק באולפן הפקה פנימי במשרדי המטה והפך לסלבריטאי אזורי.

הפרסומות של Carvel בלטו והעלו את המודעות למותג, בעיקר חוסר התחכום שלהם. לקרוול היה קול "חצץ" ייחודי והקריינות שלו לא הייתה מנוסחת. הניסוח שלו היה שיחתי, כשפרסומות הסתיימו לעיתים קרובות במילים "תודה". פרסומות טלוויזיה ששודרו בעיקר במדינות ניו יורק, ניו ג'רזי וקונטיקט, החל מ-1971. בליווי הקריינות המוכרת של טום קרוול, הפרסומות פשוט הראו את המוצרים והעובדים בחנויות; ונעשה בהם שימוש מועט גרפיקה או אפקטים.

התפתחויות נוספות

בשנת 1956, קרוול הפכה את מיקום הארטסדייל ל"סופרמרקט הגלידה" הראשון שלה, על ידי הוספת מארזי מקפיא המכילים עוגות מוכנות מראש ופריטים חדשים שהלקוחות יכלו לרכוש ולקחת^[1].

קרוול התנסה עם אפשרויות שונות של רכבי גלידה במשך רוב ההיסטוריה המוקדמת שלה. מושגי הרכב כללו קטנוע (בערך 1957) ומשאית מותאמת אישית, ה"Carvehicle", עליהם הגישו בקשה למספר פטנטים (בערך 1958).

ב-1962 פרץ סכסוך עם זכיינים שניסו לקנות מוצרים מחוץ לשרשרת האספקה הארגונית של החברה (בניגוד לחוזים שלהם), בטענה שקרוול גובה מהם מחירים מופרזים. קרוול טען שהזכיינים ניסו להשתמש במרכיבים נחותים. בנוסף להשפעה המיידית על תזרים המזומנים של החברה, הדבר פגע בתדמית הארגונית, והקטין את הרשת ל-175 חנויות. כאשר התאגיד ניסה לאכוף את החוזה, ועדת הסחר הפדרלית תבעה אותם על פגיעה במסחר חופשי. ההליכים משפטיים הגיעו עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1964, כאשר התאגיד ניצח בהם לבסוף^[1].

בשנת 1967, התאגיד קנה את מוטל ווסטצ'סטר טאון האוס ב-Tuckahoe Road ביונקרס, ניו יורק, ושינה את שמו ל-Carvel Inn, והמיר אותו לשימוש כמטה תאגידי תוך כדי הפעלתו כמלון, ומרכז כנסים לאירוע השנתי של כנס הזכיינים^[1].

במהלך שנות ה-70 המאוחרות, ניסתה קרוול להבדיל את עצמה מספקים אחרים של גלידה רכה בטענה שמכונות הגלידה שלה לא החדירו למוצר אוויר, בניגוד למתחרים. במהלך שנות ה-70, כאשר המודעות לבריאות וכושר גדלו, החלה קרוול להציע קינוח קפוא דל שומן ומוצר פרוזן יוגורט בשם Lo-Yo.

בשנת 1982 החלה הרשת לפעול מחוץ לארצות הברית תחילה בדרום אפריקה, אחר כך באוסטרליה, וב-1984 גם בישראל, שהייתה המדינה הרביעית בה פעלה^[3].

בשנת 1985 היו לחברה 865 חנויות עם הכנסה של למעלה מ-300 מיליון דולר^[4].

ב-1989, טום קארוול מכר את התאגיד לאינסקורפ תמורת 80 מיליון דולר^[1]. בשנת 1991 הועבר המטה שלה לפרמינגטון, קונטיקט . ב-11 בדצמבר 2001, Roark Capital Group, רכשה את גרעין השליטה ב-Carvel Corporation מחברת Investcorp Investcorp הפכה לבעלת מניות מיעוט^[5].

פעילות בישראל

קרוול החלה לפעול בישראל בשנת 1984 באמצאות זיכיון שקיבלו שלושה יזמים עולים חדשים מארצות הברית^[3]. הסניף הראשון של הרשת נפתח ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, בדצמבר 1984, בקומת הקרקע של בניין רג׳ואן (סמוך לבניין המשביר לצרכן)^[6]. הסניף זכה להצלחה גדולה ואף היה לזמן מה הסניף הרווחי ביותר של הרשת ברחבי העולם^[7]. בנובמבר 1986 נפתח סניף הדגל של הרשת בתל אביב, בדיזנגוף סנטר^[8].

בשנת 1988 היו לרשת כבר שמונה סניפים בישראל: בירושלים, תל אביב, נתניה, רמת־אביב ג', רעננה ופתח־תקוה. בנוסף הפעילה החברה מפעל ייצור מקומי^[7]. אולם באותה עת פרץ סכסוך בין קרוול לבעלי הזיכיון בישראל, ובניהם לבין זכיין משנה^[9]. החברה טענה כי במהלך בדיקה וביקורת של החנויות והמתקנים של הזכיין בישראל, נמצאו מכונות ומרכיבים בלתי מורשים המשמשים לייצור הגלידה והמוצרים הנמכרים בחנויות. הזכיין טען כי שינויים מסוימים במרכיבים וכן הקמת מפעל נפרד לייצור מוצרים לקחת הביתה היו נחוצים על מנת לעמוד בחוקים ובתקנות הישראליים, וכי כל השינויים אושרו על ידי עובדים בחטיבה הבינלאומית של קרוול, שפורקה ב-1985^[10]. מספר שנים אחר כך בוטל הזיכיון והחברה הפסיקה לפעול בישראל.